דמיינו שאתם רעבים, ממש ממש רעבים. מה הדבר שאתם חולמים עליו? מה המאכל שהכי הייתם רוצים לנגוס בו עכשיו, נגיסה רצינית, מכל הלב? רוב האנשים, אני חושב, יענו על זה במילה אחת: "שניצל". שניצל עסיסי, טרי, חם, עם ריח של בית. מי שיענה תשובה אחרת הוא כנראה או צמחוני (ואז אולי הוא יגיד "שניצל תירס"), או שבע (ואז הוא יגיד "שניצל, אבל עוד מעט") או שהוא מעולם לא אכל שניצל טוב. לטובת האנשים האלה בדיוק הקדשתי את המדור הפעם לדוכן שניצלים - "שניצל חם" בקריית שאול.
לפני שנתחיל, כמה פרטים חשובים על השניצל. הידעתם, למשל, שעד היום יש מריבות בסוגיה מי בכלל המציא אותו? האוסטרים טוענים שהשניצל הומצא בווינה במאה ה-15 או ה-16, האיטלקים טוענים שהיה זה גנרל אוסטרי (מרשל רדצקי, אם ממש חשוב לכם לדעת) שנלחם באזור מילאנו, וכשחזר הביתה הביא איתו את הסוד של השניצל לאוסטריה; ואפילו הפולנים טוענים שהם הם המציאו את השניצל, והביאו אותו לאוסטריה אחרי מלחמת העולם הראשונה.
בשורה התחתונה, שניצל הוא אחד המאכלים הנפוצים ביותר על הגלובוס. אפשר למצוא 28 גרסאות שונות שלו ברחבי העולם, ביניהן הווינה שניצל האוסטרי, שעשוי מעגל ומקושט בפרוסת לימון, הסניצלה הבוסני, הסניצל הקרואטי, ואפילו השאניצל האיראני, שאומרים שהוא עבה יותר, גדול יותר, מתובל יותר ועם יותר פירורי לחם מכל שניצל אחר בעולם. בכל העולם יש שניצלים, אבל אין שום ספק שכאן אצלנו, בישראל, שניצל הוא המאכל האהוב ביותר על הילדים, ולכן החלטנו למצוא את השניצל הטוב בעיר.
אווירה מעולה ליד בית הקברות
"שניצל חם" הוא דוכן שניצלים ותיק מאוד, שעומד בצד הכביש ליד בית הקברות האזרחי בקריית שאול (אני יודע שזה לא נשמע כל כך טוב, אבל תאמינו לי שהאווירה מעולה). מדובר בדוכן ארוך ארוך שקשה לפספס, ויש גם שלטים שמבטיחים שלא תטעו. ישנו הדוכן שבו אפי, בעל הבית הנחמד, מכין את האוכל, ועוד שולחן ארוך ומוצל בצמחייה ירוקה, שתמיד הומה אנשים שעובדים בסביבה, או סתם כאלה שקפצו לשניצל של אמצע היום.
מכיוון שהגענו ממש רעבים, ניגשנו מיד למלאכת ההזמנה. הקטנה הזמינה שניצל בפיתה עם קטשופ (סוף כל סוף קיבלה את מבוקשה), המבקר הזמין שניצל עם צ'יפס, קטשופ ומיונז בפיתה, והמתבגרת הלכה בעקבותיו.
אמא ואבא, שהבינו שמישהו חייב לגוון פה, החליטו ללכת על שתי מנות אחרות (אל תדאגו, הם ביקשו מאיתנו ביסים כל הזמן, וגם קיבלו): אמא הזמינה קבב ביתי שמישהי ביפו מכינה לאפי במיוחד וכתוב עליו שהוא בולגרי (שזה כמו להגיד על שניצל שהוא וינאי). את הקבב מכינים רק על פי הזמנה, ולכן צריך להניח חמש דקות של המתנה עד שמנת הקבב יוצאת. זה לא קל כשמסביב כולם אוכלים שניצל טרי ועושים קולות של "יווו כמה טעים לי".
אבא החליט לשחק אותה עממי, הזמין פלאפל ביתי וחם, וביקש מאפי לשים בו את כל מה שהוא היה שם לעצמו, מה שאומר שהוא קיבל פיתה מפוצצת בפלאפל, חומוס, צ'יפס, סלט ירקות, עגבניות חריפות, חריף, ועוד קצת חריף מלמעלה.
ניגשנו אל הסככה הקטנה החמודה שליד הדוכן, ופצחנו במלאכה.
הקטנה קיבלה את המנה שלה ראשונה, ומיד התחילה לטרוף (כשרואים את המיומנות שבה אפי פורס את השניצל הטרי ומכין את הפיתות, באמת שקשה לחכות). כשנקרעה לה הפיתה אפי החליף לה אותה בחדשה, ולכן היא החליטה לתת לו את הציון 5 וחצי מתוך 5, וכלום לא עזר.
המבקר קיבל את המנה וסיים אותה ממש באותו רגע - ונתן את הציון 5 לא רק על הטעם המעולה אלא גם על המהירות שבא מגיעה אליך המנה, ולא פחות חשוב, על העובדה שאת השניצל מכינים לך שם מול העיניים, ואם יש משהו יותר טעים משניצל הרי זה שניצל טרי.
המתבגרת פחות התלהבה. היא פחות אוהבת שניצלים, ובגלל זה נתנה למנה שלה את הציון 3.
אמא אמנם קיבלה את המנה שלה אחרונה, אבל אחרי שנתנה ביס אחד היא כמעט התעלפה. היא ציפתה לסתם קבב, ואילו מה שהיא קיבלה היה כל כך רך וכל כך טעים, שהיא פשוט לא עמדה בזה. היא נתנה לכולם לטעום, וכולנו נתנו למנה את הציון 5. כמו השניצלים, גם הקבב רק יצא מטיגון, וכל המיצים הטעימים שלו נספגו באופן מושלם בפיתה, יחד עם הטחינה וסלט הירקות. מנה כיפית, טרייה, פשוט מעולה.
אבא מאוד אהב את הפלאפל שלו - קציצות גדולות ומושטחות מלאות כל טוב, עם הרבה הרבה תוספות מסביב. רק בגלל הקבב של אמא ("חבל שלא לקחתי את הקבב, הקבב היה מושלם!") הוא הוריד לפלאפל שלו את הציון ל-4.5.
כל הטוב הזה עלה לנו 140 שקל, כולל שתייה (ב"שניצל חם" אפשר להזמין בקבוק שתייה אחד גדול, במקום כמה בקבוקים קטנים. מאוד חסכוני ומתחשב) - זול מאוד בשביל חמישה אנשים. רק שימו לב - מקבלים רק מזומן.
אז כדאי ללכת עם המשפחה?
ברור שכן. כל ילד בישראל אוהב שניצל, ואם לא אז קבב, אפי מאוד נחמד, המקום עצמו נוח ונעים, ובגלל שממול יש בית קברות (אני יודע שלא נעים לכתוב על זה, אבל מה אפשר לעשות, יש שם בית קברות) תמיד תמצאו מקום חניה. הנה כלל הציונים:
הקטנה: "סוף כל סוף קיבלתי שניצל, והיה לי ממש טעים".
המבקר: "אני חושב שדוכן שניצלים זה משהו שצריך להיות הרבה יותר נפוץ, וכרגע שניצל חם הוא דוכן השניצלים המשפחתי שלנו!"
המתבגרת: "אני לא מבינה מה כולם מתלהבים, היה בסדר, לא יותר. אני בכלל חושבת שהשניצל צריך להיות יותר קריספי".
האמא: "הקבב היה מעולה. אני אחזור לאכול אותו שוב, בקרוב".
האבא: "הפלאפל היה טעים, אבל אני עדיין מתחרט שלא לקחתי את הקבב".
בקיצור, שווה מאוד אם מתחשק לכם שניצל, ואני יודע שמתחשק לכם.
לסיום רציתי לומר תודה לאלפים שקראו את המדור הקודם, וגם לבקש הצעות למקומות שהייתם רוצים שנבדוק עבורכם. השאירו את שם המקום בתגובות, ואנחנו נשתדל להתחשב.
נ.ב. כשישבנו לאכול בסוכה, הקטנה ביקשה לשיר שירי חג. בחרנו ב"סוכתי הסוכה", אבל אחרי בית אחד נעצרנו ולא זכרנו את ההמשך. אז אם גם לכם זה קורה, קבלו את מילות השיר סוכתי הסוכה. מועדים לשמחה.