ביום שלישי עלתה לאוויר העונה השלישית של "מאסטר שף", והפינה היום מוקדשת לה. אבל לפני שנתחיל, יש לי גילוי נאות (יודעים מה זה גילוי נאות? זה שאם יש לך קשר למשהו אז אתה חייב לספר עליו לקוראים שלך מראש, כדי שהם יידעו הכל). אז לי יש קשר לתוכנית – אבא שלי עובד בקשת, ואני לא אובייקטיבי לגמרי. לכן אני לא אגיד לכם מה אני חושב על התוכנית, ופשוט אספר לכם מה עשינו לכבוד פתיחת העונה: החלטנו, כל המשפחה, לנסוע לירושלים ולאכול במסעדת "המוציא" של אבי לוי – שהוא למי שלא זוכר המנצח של העונה השנייה של "מאסטר שף".
אז הדרך מתל אביב לירושלים אמורה לקחת לא יותר מ-45 דקות, אבל לצערנו ביחד אתנו עשה אותה גם מר ראש ממשלת איטליה הנכבד, מה שגרם לסגירת הכביש. זה, בתוספת כמה תאונות דרכים, הפך את הדרך הנעימה לפקק מפנק של שלוש שעות.
למרבה השמחה את המסעדה עצמה מצאנו בקלות. היא נמצאת ליד שוק מחנה יהודה, בבניין ירושלמי שנראה די עתיק. פעם הייתה שם מתפרה, ולפני כחצי שנה היא שופצה והפכה למסעדה מקסימה (וכשרה).
לפני הכל: חלה חמה
כשהגענו ראינו את אבי לוי עומד ליד המטבח. הוא ניגש אלינו מיד, הושיב אותנו והציע שבמקום שנתעמק בתפריט הוא יבחר את המנות בשבילנו. אמרנו לעצמנו למה לא, הבנאדם זכה ב"מאסטר שף", הוא בטוח יודע לבחור מנות.
עוד לפני שהמנות הראשונות הספיקו להגיע הניחה המלצרית על שולחננו חלה עם חמש צלוחיות קטנות: טחינה ירוקה, מטבוחה חריפה קלות, חצילים, זיתים, וגולת הכותרת: סלק. החלה הייתה חמה וטרייה ואמא טבלה אותה בסלק ופשוט התאהבה. לסלק היה טעם מתקתק, לא התאפקנו ושאלנו את אבי מה הסוד, והוא סיפר איך הוא מכין את הסלק הזה, ואז מוסיף לו מעט סוכר בטיגון, שמצפה אותו ונותן לו טעם מיוחד. בגלל שאמא גמרה את הכל לבד היא זו שגם נתנה את הציון – 5 מושלם למנת הפתיחה כולה.
כעבור רגע הגיעו לשולחן המנות הראשונות. הראשונה הייתה כרובית מטוגנת על מצע של טחינה ועגבניות, ועכשיו אבא שלי היה זה שהזיז את כולנו הצדה ולקח את המנה לעצמו. אבל אחרי הסלק הקטנה והמתבגרת לא הסכימו לוותר שוב, מה גם שהכרובית הזכירה לקטנה (וגם לנו) במראה שניצל, וכך טרפנו אותה כולנו, ונתנו לה את הציון 4.7.
אחרי זה הגיעה פשטידת מעקוד, שזה סוג של תפוחי אדמה ממולאים בירקות. המנה הייתה רק בסדר, ולכן נתנו לה את הציון 3.5.
הראשונה האחרונה הייתה דג ברוטב בשמבולה. אין לי מושג מה זה בשמבולה, אבל אני יודע שבאופן פלאי הדג היה פריך מאוד מבחוץ ורך כמו חמאה מבפנים, ושחה לו בתוך רוטב אדום של עגבניות שאי אפשר היה להתאפק ולא לנגב אותו עם החלה. בגלל כל זה נתנו למנה את הציון 5.
כשהמנות הראשונות ירדו מהשולחן אבי התיישב לידנו וסיפר שבכל יום יש בתפריט מנה מיוחדת אחרת, שנקראת "המנה של אמא". כן כן, אפילו שאבי הוא כבר איש גדול, בכל יום בצהריים אמא שלו מגיעה למסעדה, שם יש לה שולחן בישול קטן משלה. היא מכינה איזו מנה שבא לה, והמנה הזו מיד מצטרפת לתפריט.
אמא שלנו מיד חייכה חיוך גדול. "אתם רואים מה זה כבוד לאמא?", היא שאלה בגאווה, "אמא יש רק אחת". זה נכון, אמא באמת יש רק אחת, אבל עיקריות היו ארבע.
הקציצה הכי טובה שאכלתי
העיקרית הראשונה הייתה קציצות אלג'יריות ברוטב אדום ובציפוי סולת קראנצ'ית. הקציצה הזאת הייתה הקציצה הכי טובה שאכלתי בחיים שלי. מי שלא טעם לא יבין את זה: הביס הראשון מרגיש קשה ומתפצח בפה ממש כמו חטיף טעים, אבל בפנים מחכה בשר רך וחם, והשילוב הזה פשוט מושלם. לכן נתנו פה אחד (מלא בקציצות) את הציון 5.5 מתוך 5.
האוכל במסעדה, סיפר לנו אבי, הוא מרוקאי ואלג'ירי – והנה לכם פרט טריוויה קטן: אלג'יר היא המדינה הגדולה ביותר ביבשת אפריקה (אפילו יותר ממרוקו) והמדינה הגדולה ביותר בעולם הערבי. 35,406,303 בני אדם קוראים לעצמם אלג'יראים, שזה ללא ספק המון.
אחרי שיעור הגיאוגרפיה הקצר הגיעו סיגרים ממולאים בשקדי עגל ברוטב אדמדמם. המנה הייתה טעימה אבל פחות התאימה לילדים, ולכן נתנו לה את הציון המשפחתי 4.
המנה הבאה הייתה צלי של בשר ראש. אני יודע שצלי ראש נשמע פחות כמו אוכל טעים ויותר כמו ארוחת חג של קניבלים לראש השנה, גם אני חשבתי שזה ממש לא מגרה – אבל טעמתי וזה פשוט נמס לי בפה. זה היה מעולה! הציון: 4.5.
העיקרית האחרונה הייתה לא פחות מגרסה של מנת הגמר של אבי לוי ב"מאסטר שף": גלילת אנטרקוט ממולאת כבד אווז ושקדי עגל. אז אמנם אני לא אייל שני ולא חיים כהן, וגם לא יונתן רושפלד או מיכל אנסקי, אבל אני יכול להגיד לכם שזו הייתה ללא ספק מנה של גמר! טעים טעים טעים. הציון, כמובן, 5.
לצד המנות העיקריות הגיעו שתי תוספות, שלא נצא חס וחלילה רעבים: צלחת של אפונה ירוקה וטעימה, וגם צ'יפסים קטנים של ארטישוק ירושלמי, שמסתבר שהוא בכלל לא ארטישוק וגם בכלל לא קשור לירושלים. שמו העברי התקני הוא חמנית הפקעות, ומי שנתן לו את השם ארטישוק ירושלמי פשוט התבלבל.
היו-יו? טעימות כמו שהן נראות
אחרי כל האוכל הזה, ליד קנקן תה מקסים וצלוחית עם קוביות סוכר של פעם, פינק אותנו אבי בסיגרים ממולאים בפיסטוק ברוטב לבן ומתוק, ספינג' חם בגלידת וניל ועוגיות היו-יו המפורסמות שלו (בלי סוף אנשים כבר ניסו להכין אותן, אנחנו אכלנו אותן וזה באמת טעים מאוד).
כל הארוחה המפוארת הזו עלתה רק 250 שקלים, לכל המשפחה. מחיר מאוד נמוך לארוחה הענקית והטעימה שקיבלנו.
אז הנה הסיכום הכללי:
הקטנה: "הייתי חוזרת למסעדה כי היא הייתה טעימה, ואחרי שנאכל בכל המסעדות בישראל נחזור לשם שוב".
המבקר: "נחזור גם נחזור. אבי לוי לא סתם זכה ב'מאסטר שף'".
המתבגרת: "קר לי, רחוק לי מתל אביב, אני רוצה לישון".
אמא: "היה טעים, יש פה מנות מעולות, בשביל הסלק הזה הייתי נוסעת אפילו עד לאילת".
אבא: "אבי לוי הוא לא רק איש טוב, הוא גם מבשל טוב. אבל יש לי את כל הדרך חזרה לתל אביב, אז יאללה כבר בואו נצא לדרך".
המוציא, סמטת משיח בורכוב 4 (הכניסה מרחוב אגריפס 34), ירושלים.