רגע לפני בואו של הסתיו החלטנו סוף סוף להרים קרב קוסקוס אמיתי - אותם פתיתים קסומים של סולת שאחריהם זו משימה כמעט בלתי אפשרית להישאר עירניים. לכבוד הקרב המכובד הזה, הזמנו משני מקומות מוכרים ואייקונים במיוחד. שנתחיל?
בכור את שושי
מה חשבנו? למראית עין הקוסקוס של בכור את שושי לא מרשים במיוחד. הרושם הראשוני שמתקבל הוא של גוש כתום ועז לעומת הצבעוניות בקוסקוס השני. אבל הטעם? זה כבר עניין אחר; קוסקוס משובח שבו מצליחים להרגיש כל גרגיר בנפרד, עם טעמים עמוקים של ירקות מעולים ולחות מצוינת ולא מעיקה שגורמת לכך שאי אפשר להפסיק לאכול אותו.
שורה תחתונה: אולי הוא לא נראה מרשים במיוחד, אבל כמה שהוא טעים.
גואטה
מה הזמנו? משלוח קוסקוס ירקות שהגיע עם לחם וצ'ירשי (מדהים במיוחד), ועלה 45 שקלים.
מה חשבנו? הקוסקוס של גואטה נראה נהדר ושופע בירקות צבעוניים (סלרי, קישוא, גרגירי חומוס ועוד ועוד). מבחינת הטעם יש כאן על מה לעבוד; הקוסקוס היה חביב אבל לא התקרב לקוסקוס המופתי של בכור את שושי. הפערים החלו כבר במרקם של הקוסקוס, שהיה עיסתי מדי ויצר קבוצה של גושים במקום גרגירי קוסקוס "אחד אחד". הירקות היו טעימים למדי אבל לא השתלבו עם הקוסקוס והמנה כולה הייתה יבשה מדי.
שורה תחתונה: שתי המנות היו טעימות, אך המנה של בכור את שושי הייתה פשוט מדויקת במאת האחוזים. קוסקוס במרקם מושלם, לחות נכונה וטעמים מאוזנים. לא יכולנו שלא להתאהב.