פתחתי את הדלת בזמן שהשליח של מוזס, שהתקשר מלמטה כמו שביקשנו, שעט במעלה המדרגות. ידעתי שבקרוב אתאחד עם מזון, מה שהיווה - נכון לאותו הרגע - את הסיבה העיקרית לחיי. השליח, כפי הנראה אדם רגיש שזיהה בי מצוקה ורעב, הגביר את קצב דילוגיו כשלפתע רגליו הסתבכו זו בזו והוא התרסק ברוב פאר ושבר את מפרקתו. כלומר, הוא לא שבר את מפרקתו, למעשה הוא סתם מעד קצת, אבל אין ספק שהיה יכול לצאת מזה טור דרמטי הרבה יותר שגם היה מהווה עבורי מבחן אופי אמיתי – מה הייתי עושה קודם, מתקשרת למד"א או מוודאת שההמבורגר שרד? למרבה המזל, הדילמה נחסכה ממני והשליח נחת על מפתן דלתי בריא ושלם. יש לציין שלכל אורך התקרית הוא הגן בגופו על השקית המעוצבת ואין לי ספק שלשנינו התנגנה בראש נעימת "בלדה לחובש".
אני מוכרחה להודות שלרוב אני לא מזמינה ממוזס. ההמבורגר שלי מגיע בדרך כלל מהבראסרי, לא מטעמי התעליינות אלא, בניגוד למה שהייתם מצפים, כי הם זולים יותר. אבל מסתבר שמוזס עולה הרבה בחיפושים ברשת וגם mako, כידוע, נמצא ברשת, אז החלטנו לנסות אותם. הזמנו דרך האתר, מה שחשף בפנינו עולם שלם של לחצנים עם הכיתוב "ביקרתי פה כבר...חבר שלכם ;-)" (סמיילי סליז קורץ במקור) וכיתובי "טוק טוק... מי שם?" בעת הזנת פרטי האשראי. מתי כבר יבינו שאנחנו מזמינים ברשת בדיוק כדי להימנע ממגע אנושי ידידותי באופן מאולץ, בדיוק מהסוג הזה? לסחבקיות המנג'סת אפשר להוסיף את מסרון ה"היי זה מוזס, אחד השליחים הכי בכירים בארץ בדרך אליכם, כמה כיף לכם עכשיו אה? שיהיה בתיאבון". שמרגיש קצת כמו הודעת ה"שודרגת לרכב מצי מובחר" בגט טקסי כשבסוף מגיעה, באיחור, אותה סקודה מרופטת עם נהג זעוף שכלל לא רוצה לדבר על תחביביו.
עוד באוכל טוב:
- נפרדים מאיל פסטיו - המסעדה שהכניסה לחיינו את הבזיליקום
- ארוחה צמחונית בחצי שעה: לביבות תרד ופטריות
- ומעקודה בשעה אחת
חונק או מפנק?
אבל מדובר בזוטות קטנוניות, כי מוזס הגיעו תוך 45 דקות (הבטיחו עד שעה) ותוך סיכון חיי שליח, והביאו עמם את השקית הצבעונית המפורסמת שלהם שאני תמיד מבטיחה לאמא שלי שאשמור לה, ולדעתי אם זה היה מקובל חברתית היא גם הייתה מסתובבת איתה בקביעות. בכל נושא האריזות, בואו נודה, מוזס מנצחים. הם עושים את זה יפה ונוח – לא סתם קופסת פלסטיק עגומה ונוזלת, אלא הזמנה שכיף לקבל. לקחנו, כי חייבים, את הארט בורגר המפורסם (ששמו תמיד מזכיר לי את התאגיד הדורסני "פיצה ארט" ב"אהבה מעבר לפינה") שהוא המבורגר (250 גרם) מבקר, עגל וכבש או כמו שהם קוראים לזה "מתכון קפדני בן שלושה דורות". כל כך קפדני עד שהוא עולה 59 שקלים, בלי תוספת. אז הוספנו עצמאית פירה ב-15 שקלים. המנה השנייה שדגמנו הייתה פילי צ'יז סטייק, פרוסות אנטרקוט צרובות על פלנצ'ה עם בצל, פלפלים וגבינות, שמוגשות בלחמנייה מרובעת ועולות 67 שקלים. לתוספת ביקשנו פריזבי פרייז, שזה סוג של צ'יפס עגול ומחירו 17 שקל. כלומר, שתי מנות עיקריות ושתי תוספות ב-179 שקל. שזה מלא כסף.
הארט בורגר היה מצוין. עסיסי, טעים ואיכותי. אין לי מושג לגבי המתכון מרובה הדורות, אבל מדובר בהמבורגר מפנק. אחד הדברים המוצלחים ברשת הוא פלטת הרטבים הקטנים, שנחלצת מאזורי הקטשופ-מיונז ומספקת גם קטשופ פלפלים וצ'ילי צהוב. כחובבת כל הרטבים בעולם (מלבד טריאקי וספייסי מיונז השטניים), הם באים לי בול. הפילי צ'יז סטייק היה מוצלח מאוד גם הוא, בעיקר בגזרת הבשר, שהגיע בכמות סבבה ועבד מעולה עם הגבינה והפלפלים. עם זאת, הלחמנייה שלו הייתה יבשה באופן חריג. גם אם היא לא אמורה להיות רכה ומתקתקה כמו זו של ההמבורגר, אין סיבה שהיא תרגיש כמעט לא טרייה.
התוספות היו קצת מבאסות. כלומר, הפירה היה בסדר, אבל הפריזבי פרייז אכזבה גדולה. עלי צ'יפס עצובים, רטובים, דבוקים זה לזה ונעדרי פריכות (כורסמו בדכדוך יחד עם רוטב צ'ילי צהוב). חבל שהזמנו אותם במקום את קינוח הבראוניז שוקולד צ'יפס לבן המעולה שמגיע עם רוטב טופי, שקיבלנו מהם פעם כפיצוי על משלוח שאיחר (תהייה: האם מישהו טועם קינוחים במשלוח שלא במסגרת פיצוי?). אז בגדול, הלוואי שכל דבר בחיים היה מגיע עם פיצוי בראוניז, אבל גם בלעדיו ההזמנה ממוזס לרוב לא מאכזבת. אמנם אפשר לקבל הביתה המבורגרים מוצלחים באותה המידה בפחות כסף, בטח שבתל אביב, אבל לפחות תישארו עם תיק נחמד להביא לאמא וכמה קרטונים מעוצבים.
מוזס, למשלוחים ופירוט הסניפים.
הזמנה: דרך האתר שהתגלה כידידותי בואכה קרצייה.
זמן הגעה: הבטיחו עד שעה והגיעו אחרי 45 דקות של רעב משתק.
אריזה: יפה ונוחה יותר מרוב הכלים שלכם בבית.
מחיר. 179 שקלים, שהן 179 סיבות להגיד "חמודים, תנוחו".
בקשות מיוחדות: לא לצלצל בפעמון. עמדו בזה בגבורה.