טייק אוויי של נחמה: איך הפחמימות של ג'ויה עוברות משלוח?

ההזמנה מג'ויה הגיעה לאחר רגע לא קל, נקודת שבר שיכולה לערער כל אדם שבה התבשרתי (במסרון, כמה לא רגיש) כי הגעתי ל-75 אחוז מנפח חבילת הגלישה שלי. מה אעשה עכשיו? איך אעלה תמונות של בני לאינסטגרם, אשתתף בשיימינגים בפייסבוק ואז אתבטא נגדם באחת או יותר מעשרות קבוצות הווטסאפ שלי? כצפוי, משם ההחלטה על אוכל איטלקי כבר הייתה פשוטה, שהרי פחמימה תנחם לבב אנוש והיא השלב הראשון והחשוב בפירמידת הצרכים של מאסלו, שבגרסה שלי היא בכלל עיגול שמוקדש כולו לפסטה.

אז ראשית, שמחתי לגלות שמערכת המשלוחים החדשה של ג'ויה באמת מוצלחת. היא לא מנסה להתיידד עם המזמין על ידי שלל סמיילים קורצים ובדיחות מזיעות – סתם אתר מאוד נוח שמפנה אותך למבצעים (דיל של פיצה ושני קמפרי סודה ב-79 שקל, לחובבים) ואז מחולק לראשונות, פסטות, עיקריות וכדומה. לרוב המנות מצורפת תמונה והאווירה הכללית קורקטית. זה כל מה שצריך, באמת, שמרו את החיבוק לחברים שלכם ואל תנסו להיות מגניבים, כי הדבר המגניב היחידי המצופה מכם זה להביא לנו אוכל הביתה.

עוד באוכל טוב:

• חושבים שאתם זוכרים את החטיפים של פעם?
• מסעדת שף חדשה בצפון
• כמה זמן מותר לשמור אוכל במקפיא?
  
  

אבל עם כל הכבוד לחוויית ההזמנה המוצלחת, המשלוח מג'ויה היה די לא אחיד. החלטנו ללכת על ארנצ'יני (35 שקל) ופוקצ'ה (19 שקל) כמנות ראשונות, פיצה קלבריה (56 שקל) ופסטה של קיץ חריפה (56 שקל), שהייתה אחת המנות היחידות ללא תמונה בתפריט, מה שהתגלה כמשמעותי ומצער בהמשך. תהינו אם להזמין קינוח, והאמת שאחת האופציות נראתה די מדהימה – קלצונה ריקוטה ונוטלה, אבל היא עלתה 49 שקלים (!), ואמנם נכתב באתר שהיא "מתאימה לזוג", כלומר כפי הנראה מדובר בהרבה מאוד קלצונה עם נוטלה, אבל עדיין, קלצונה עם נוטלה במחיר של כמעט מנה עיקרית מרגיש קצת מוגזם. הקלצונה נוטלה האבודה הזכירה לי בעיקר את ימי סוף ההריון והקרייבינגים למה שכונה במאפייה ליד הבית "בייבי סמבוסק נוטלה". הוא אמנם הגיע ללא ריקוטה אבל גם גבו עליו רק 10 שקלים, וכפי הנראה הוא אחד הגורמים העיקריים לכך שנתקעתי פעם בין שתי מכוניות חונות והייתי צריכה לקפל מראות כדי להיחלץ. אז ויתרנו.

חונק או מפנק?

בהזמנה הובטח שהמשלוח יגיע עד 60 דקות והוא אכן הגיע תוך 60 דקות, וכפי הנראה בילה את 60 הדקות האלו על האופנוע של השליח ולכן הגיע צונן למדי. הארנצ'יני, שהם כדורי ריזוטו במילוי גבינת פיקורינו, צ'ילי ופרמזן, היו מעולים, מהטובים שטעמנו. ארבעה כדורים שמנמנים, פריכים ומלאי טעם, גם הרוטב מרינרה שלצדם. לו רק הם לא היו מגיעים פושרים ומטה. גם הפוקצ'ה נהדרת, גדולה, שמנונית ורכה, ומגיעה עם זיתים טעימים, והייתה מושלמת אם הייתה קצת יותר חמימה. פיצת הקלבריה כללה סלמי פיקנטי על רוטב עגבניות ומוצרלה (במקור מגיעה גם עם זיתים, אבל לצערי ביקשנו להסירם לטובת שותף למשלוח שלא יודע מה טוב בחיים האלה. רמז: זיתים). הפיצה הייתה דקה ועשירה ומפנקת, טובה הרבה יותר מפיצות אחרות בעיר, אבל גם היא הגיעה פושרת מינוס, כולל אפקט ההתקשות הקל המאפיין פיצות שהתקררו. מוכרחים לציין שלמרות הטמפרטורה המבאסת, עדיין מדובר נהנינו מהמנות; הן היו איכותיות, מושקעות ונדיבות, שלוש תכונות שנעדרו מהמנה השלישית שהזמנו – פסטת הקיץ החריפה.

אז יכול מאוד להיות שפשוט נפלנו על מנה לא ממש מוצלחת, אבל כזאת שלא מאפיינת את התפריט. יכול להיות גם שאסור להזמין מנה שאין לה תמונה בתפריט, אבל המרכיבים דווקא נשמעו די מבטיחים – אורקייטה (פסטה בצורת אוזניים קטנות) עם תרד, זיתים, עגבניות מיובשות, צ'ילי ופנגרטטה שהם, לפי התפריט, פירורי לחם קלויים ומתובלים. גם כאן ביקשנו להוריד את הזיתים, לשמחתי שכחו. בפועל קיבלנו פסטה שמלבד היותה – כמו המשלוח כולו – לא חמה, היה לה את הטעם המועדף על ילדים וקרוי בשפה מקצועית "פסטה עם בלי כלום". פסטה חיוורת, פה ושם מקושטת בזיתים ועגבניות מיובשות, טעמה תפל והיא מנוקדת במשהו שכפי הנראה אמור להיות פירורי לחם קלויים ומתובלים, אבל הרגיש כמו סתם פירורים של כלום. אחרי כמה נגיסות יותר מדי, כדי לוודא שאנחנו לא מפספסים פה משהו, היא הלכה לפח. מבאס, אבל בעיקר מוכיח שתמיד צריך להקשיב לתחושות בטן, כי יכולנו לוותר על המנה הזאת מראש ופשוט ללכת עם הלב. ואתם יודעים מה הלב אומר. נכון, קלצונה נוטלה.

>> בפעם שעברה הזמנו מאובן קובן