כרוב ממולא שנמס אל תוך עצמו

בכל פעם שאני טסה למקום חדש בא לי "לסגור את הבסטה" ומעכשיו ועד עולם לטוס רק ליעד הזה. זה קרה כשחזרתי מהטיול הגדול בהודו, זה קרה כשחזרנו מירח הדבש במרוקו, וזה קרה כשחזרנו מחופשה משפחתית בפריז (עם אומן זה לא קרה לי). היעד היחיד שבאמת המשכנו לטוס אליו הוא פריז.

בפעם הראשונה שנסענו בארי היה בן ארבעה חודשים, אז ארזנו אותו איתנו במזוודה. אמנם דאגנו למלא את הפיד שלנו בפייסבוק בתמונות שהראו כמה כיף לנו ביחד, ואיך בארי זורם, ובכלל זו החופשה האולטימטיבית - אבל האמת היא שעשרה ימים בפריז עם תינוק בן ארבעה חודשים זה לא כזה פשוט. בארי הוא באמת ילד זורם, אבל הוא גם ילד שדרש את השינה שלו בשעות הקבועות, ודרש לינוק בשעות הקבועות, ובכלל לא היה משנה לו שהוא יונק עכשיו את הקרואסון הכי טוב בפריז, או שזה קורה בדשא מתחת לאייפל.

אני הייתי להוטה לבקר כל פטיסרי שסימנתי במפה שלי, ואלון רק רצה לטייל בנחת עם בקבוק יין לאורך הסיין או בגני לוקסנבורג. אז אני ויתרתי קצת, ואלון ויתר קצת ואפילו בארי. וכשהבנו את זה התחיל להיות לנו כיף, גילינו את פריז ואת השגעונות שלה (למה אין מדרגות נעות במטרו?), אכלנו מקרונים, קרואסון ובגט, טיילנו בגנים ואפילו רכשנו קצת תרבות. ובכל ערב, כשהגוף כבר היה עייף מסוכר, צנחנו על הספות בחדר האחורי במזנון של אייל שני (כן, יש לו שלושה סניפים בארץ - לא כשרים, וסניף אחד בפריז - כשר).

בכל פעם אלון ניסה מנה חדשה כדי לטעום הכל, אבל אני שוב שוב חזרתי אל אותו גן העדן בפיתה: הכרוב הממולא. אכלתי כמה כרובים ממולאים בחיי, כולל את אלה המדהימים של אמא שלי, אבל הכרוב של אייל שני הוא ללא ספק הטוב ביותר שקיים - הוא רך כל כך ועסיסי, ויש לו טעמים מופלאים של כרוב ושל בשר טלה איכותי, והוא נוטף עומקים, וגורם לגוף שלי להתרגש.

בכל פעם שאנחנו קונים כרטיס לפריז אני אומרת לאלון שזה כי אני חייבת עוד מקרואסון האיספהאן של הרמה, אבל יודעת בלב שזה גם בגלל הכרוב של שני. המתכון הזה הוא קצת שלו וקצת שלי, ובכל אופן, הוא הכי טעים שתאכלו. ועוד דבר קטן: גם אני, כמו כולם, כשאומרים לי "ממולאים" - רואה רוטב אדום. במתכון הזה אין רוטב אדום. למעשה, יש פה מעט מאוד חומרי גלם, ולכן חשוב שכל מרכיב שייכנס לסיר שלכם יהיה הכי טרי והכי איכותי שיש, כי זה מה שהולך להפוך אותו לגן עדן.