אמש (ראשון), שופט מאסטר שף ישראל אהרוני שלף את סינר הזהב הראשון והיחידי שלו והעניק אותו למתמודדת עדן גינדי בת ה-21 לאחר שזו הגישה את מנת הגרמקנודל שהצליחה להטריף את השופטים. "זה כמו לנגוס בענן, זה רוך שאי אפשר להסביר אותו", אמרה מיכל אנסקי שהתענגה על כל ביס, "פשוט השתגעתי, לא ידעתי את נפשי, זה היה מופלא". חיים כהן שלקח מנה אחת לעצמו והמשיך לאכול אותה בצד, הוסיף: "המפגש איתך מרגש אותי, המנה הזאת ברמות מאוד גבוהות בתחרות".

"זאת המנה הראשונה שהכנתי בחיי", סיפרה גינדי לשופטים רגע לפני הטעימה, "הייתי בכיתה ו' בערך ולא הצלחתי למצוא מתכון נורמלי בעברית. תרגמתי מתכונים עד שהגעתי למשהו שלפי סבא ואמא שלי היה הכי קרוב למקור". אולי לשופטים לא היה את המקור להשוואה, אבל אין ספק שמה שהוגש להם היה די והותר כדי להעביר אותה היישר לנבחרת, ולנו כדי להסתקרן עוד יותר מהקינוח הזה.

>> למתכון המלא של גרמקנודל של עדן גינדי

מאז שידור הפרק, הרשת לא נרגעת מהקינוח המטורף של החיילית המשוחררת, ולפי נתוני Google Trends החיפוש "גרמקנודל" הגיע לשיאו ביממה האחרונה. אבל מה זה בעצם? אז למי שעוד לא בעניינים, מדובר בקינוח אוסטרי עתיק, מעין כופתת שמרים עם חמאה מומסת, פרג וסוכר במרקם רך ביותר, אך גינדי החליטה לשדרג את המנה המקורית עם רוטב וניל, וזה לגמרי הצליח לה.

"כמעט בלתי אפשרי למצוא את הגרמקנודל במסעדות, זאת מנה שנחשבת לאוכל ביתי מובהק", אומרת תמר ויקס לרר, מחברת הספר "מטבח וינאי" ומנחת סדנאות בנושא. "זו מנה מוכרת מאוד שהמקור שלה במאה השבע עשרה, אז היא נחשבה למנה של עניים, כי המרכיבים שלה הם מאוד בסיסיים – קמח, חלב, שמרים, חמאה וסוכר. במטבח הווינאי באופן כללי נהוג לאכול הרבה סוגי כופתאות, יש כופתאות מתוקות שממולאות בפירות כמו משמש ושזיפים, או גרסאות בשריות עם כבד לדוגמה. זה אוכל מאוד משביע ומאוד טעים".

עדן גינדי מקבלת סינר זהב (צילום: מתוך
צילום: מתוך "מאסטר שף", באדיבות ספורט 1

"המנה הזו מוכרת בכל הארצות של האימפריה האוסטרו-הונגרית ההיסטורית, כמו למשל צ'כיה והונגריה, אבל בישראל זו לא מנה פופולרית כל כך כי לא מכירים את המטבח הזה, ובעיניי זה נהדר שמתחילים סוף סוף להתעניין בו", אומרת ויקס לרר. "כל מה שמכיר יודע שזה מטבח מדהים לא פחות מהמטבח הצרפתי. רק אחרי שטועמים, מבינים כמה זה טעים".

אבל האם בכלל יש למנה כמו גרמקנודל סיכוי להצליח בארץ? "אם היו שואלים אותי את זה לפני כמה שנים הייתי אומרת שלא, אבל היום אנשים כבר יותר פתוחים בגלל כל תוכניות האוכל. הקינוחים הווינאים הם לא נורא מתוקים ואולי זה עלול להוות בעיה. גם העוגות הווינאיות הן נורא מאוזנות, השטרודל לדוגמה קצת חמצמץ בגלל השימוש בתפוחים. זה מטבח מאוד מעודן, מי שיטעם יאהב אותו, יש לזה פוטנציאל אדיר".

ויקס לרר מסבירה שהעדה הווינאית מכונה כך (ולא אוסטרית) מכיוון שהיהודים התיישבו בעיקר בעיר וינה ולא בכל שטחי אוסטריה. "אחרי שהיטלר עלה לשלטון, לא נשארו הרבה יהודים באוסטריה. היו מעטים שהצליחו לברוח, כמו חלק מהמשפחה שלי. אבא שלי היה בן חמש כשהצליחו להבריח אותו. היום הוא בן 88, ורוב האנשים שהגיעו בגיל יותר מאוחר כבר לא בחיים. לצערי העדה הזאת נעלמת, ולשחזר את המתכונים שלה מחייה אותה ולמעשה ממשיך את המסורת של הדור שנעלם בשואה".