לאתי מורד הייתה את כל החבילה כדי להצליח – יד מקצועית, תשוקה לאוכל, לב ענק עטוף בהמון צניעות, סינר הזהב של אייל שני ואיך לא - את המתכון לספינג' המנצח. כל זה לא עזר למתמודדת מאסטר שף, שנפרדה אמש (שני) מהסינר, והפכה למודחת השישית אחרי משימת הדחה קשוחה במיוחד. עבור אתי, תחושת התסכול התחילה עוד במשימת החריף שקדמה להדחה, שבה קיבלה ביקורת פחות חיובית על רול הדג שהגישה. "התאכזבתי שהשופטים לא אהבו את הרול", מספרת אתי רגע אחרי ההדחה, "אני מאוד אהבתי אותו ושם כבר התחילה התחושה שזה לא היום שלי".
היית בטוחה במנה הזאת?
"כן מאוד. זו המנה שלי, היא גם לא הייתה חריפה מדי כי פחדתי, אבל היא כן הייתה חריפה. מבחינתי המנה הייתה טובה. כבר היו מנות שהרגשתי שהן לא טובות ובסוף הן דווקא כן היו טובות, אבל פה הרגשתי זה היה טוב ובסוף זה לא. אז התאכזבתי וכבר התחלתי להיות בדאון, זה התגלגל כי לא הצלחתי במשימת טעימת הקינוח של אהרוני".
ואז הגיעה משימת הקפה. מה קרה שם?
"כששמעתי 'קפה' הרגשתי שנרחב עליי עולמי. איך אני אעשה מנה קרה ומנה חמה? פשוט איבדתי את זה, הריכוז נעלם לי. כשעשיתי את הטארט למנה הקרה, הכנתי את הבצק והוא יצא לי מושלם, הכנתי את קרם השקדים ומהלחץ שכחתי אותו בתוך מעבד המזון. אז הכנתי עוגה עם שכבה אחת פחות. כבר לא היה זמן, ופתאום קלטתי ששכחתי, ואיך אני אעשה את זה עכשיו? זה היה או לעשות חדש או להוציא אותה ככה. וגם במנה החמה הספינג' יצא מושלם, אבל שמתי בריבה יותר מדי סוכר. לא היה לי ראש לעשות מידות מדויקות, אז הסוכר התקשה וזה נהיה כמו סוכריה. כבר אז הבנתי שזה לא היום שלי, והשלמתי עם זה".
חשבת שאת תהיי המודחת?
"כן, הרגשתי את זה. פשוט השלמתי עם זה. בקטע הסופי בת-שי (עוז) ואני עמדנו והרגשתי שזה נגמר בטוב, שהכל בסדר. פשוט חייכתי. גם כשהלכתי הרגשתי שהשתחררתי, שירדה לי אבן מהלב. לא בקטע רע, ניסיתי וניסיתי - ונכשלתי. אני בהלם בכלל שהגעתי עד כאן, למעמד ולמקום הזה".
האמנת שתגיעי כל כך רחוק?
"אפילו לא דמיינתי, בגלל זה לקחתי את זה ממש באהבה. נורא חיבקתי את זה. לא היה לי אכפת בכלל כי ניצחתי גם ככה, לא משנה באיזה שלב אני הולכת. אני ניצחתי את עצמי".
בדיעבד, מה את חושבת שהייתה הטעות הכי גדולה שלך בתחרות?
"הייתי צריכה יותר להתאמץ. באתי בגישה של 'יאללה, מה שיצא יצא'. בדיעבד אני אומרת שהייתי צריכה טיפה יותר לתת בראש. לעצור רגע ולחשוב ולא לתת ללחץ להשפיע עליי. תעצרי שנייה, תנשמי רגע ותחשבי מה את רוצה להכין. משתלטת על הלחץ שלי".
ומה היה רגע השיא שלך?
"האודישן שלי, ברור. זה היה הלם והתרגשות אמיתית. ראו על הפנים שלי בדיוק מה אני עוברת באותו הרגע. מבחינתי באתי בביטחון מופרז עם עוגת הסביח, ידעתי שזאת הברקה, ואמרתי מפה עם הדג בלחם אני הולכת הביתה, אבל יאללה לא נורא. אפילו אלירן (בן זוגה) אמר לי 'אתי, יש לי הרגשה לא טובה. תעשי רוטב בתוך הלחם', אמרתי לו שאני לא עושה, זה מה יש. אני באתי ככה, זה מה שאני רוצה להביא איתי. הוא חשב שאני לא עוברת עם המנה הזאת".
ואז הוא ראה אותך חוזרת עם סינר זהב.
"חזרנו הביתה ואלירן אמר לי איזה 10 פעמים ביום 'את קולטת שקיבלת סינר זהב?', והייתי עונה לו 'אני קולטת, אבל נראה לי שאתה לא קולט'".
"הזמנו אוכל מבחוץ ופשוט בכיתי"
מאסטר שף הייתה הפעם הראשונה שאתי הרשתה לעצמה לעשות משהו עבור עצמה. בזמן שהסובבים תמכו ועודדו את הצעד שבחרה לעשות, דווקא היא זו לקחה אותו יותר קשה מכולם. "אני אמא לילדים, אני כל הזמן מרצה, עושה בשביל כולם, נלחמת בשביל כולם ובסוף אני הולכת לאיבוד", משתפת אתי. "אם יש לי חלום אני אומרת שאני לא אגשים אותו עכשיו כי יש לי מה לעשות, 'תחכי עם זה'".
"פתאום אמרתי וואלה, אני אשכרה נלחמתי נטו על אתי, נטו על עצמי, על האני שלי. לא על הילדים, לא על אלירן, נטו אני, בשביל להוכיח לעצמי. מבחינתי הגשמתי חלום. אני כל הזמן במטבח, האוכל זה משהו שמחבר אותי להכל, ככה אני מראה את החום והאהבה שלי לכולם. האוכל זה משהו שמלווה אותי בחיים שלי, לא סתם אני אוהבת לבשל. אני מוציאה משם את האדם שאני, שאני מרצה אחרים. פתאום אני באה ומרצה את עצמי, עוברת עוד שלב ועוד שלב ואני עושה לעצמי טוב כשאני עוברת".
ואיך הסביבה שלך הגיבה כשהחלטת לעשות משהו עבור עצמך?
"האמת שהם פרגנו לי מאוד. זה נתן לי עוד יותר את הביטחון להגיד שזה בסדר, שמותר לי, שאת יכולה ולא קרה כלום. חמתי עזרה ואלירן הפך להיות אבא הרבה יותר טוב ממה שחשבתי. אף פעם לא ביקשתי עזרה, אלירן בחיים לא לקח לגן".
ועכשיו הוא לוקח?
"כן. שחררתי. זה בסדר שאלירן יקום וייקח לגן. למה את צריכה להיות 100 אחוז? זה בסדר גם אם תהיי 90 אחוז. הכל טוב, את עדיין תהיי אמא טובה. ועדיין משהו אצלי לא היה טוב, פחדתי כל הזמן שאולי אני אמא לא טובה אם אני לא קמה לקחת אותו לגן, כל הזמן זה היה על הכתפיים שלי. פתאום התכנית לימדה אותי לשחרר, אפילו טוב שהם רואים את אבא שלהם".
אז בעצם שוב הצלחת להעניק משהו לכל המשפחה ולא רק לעצמך.
"חד משמעית, פשוט שחררתי. פתחתי את הדוכן שלי ואני עובדת משמונה בבוקר עד שבע בערב. לא הייתי בבית בשישי, וזה נדיר, כמובן שהכנתי אוכל ביום חמישי, אבל הם אכלו את הכל בצהריים אז לא נשאר לערב. אז כשנכנסתי הביתה היינו צריכים להזמין אוכל מבחוץ, זה שיא השיאים".
ואיך הרגשת עם זה שהילדים אכלו אוכל ממסעדה?
"לקחתי את זה מאוד קשה, בכיתי. איזה שטויות, את רואה שאת מגזימה? הילדים נהנו, מבחינתם הם בבית מלון עכשיו. זה פרץ את הגבולות שלי, זה מושלם".
ולסיום, איפה נראה אותך עוד חמש שנים?
"את האמת? כובשת את המסך עם עוד תוכנית. לא יודעת אם אעזוב את תחום הקוסמטיקה, אבל בינתיים אני נשארת עם הרגליים על הקרקע, באותו המקום. לא בא לי לשנות שום דבר. בא לי לכבוש שוב את המסך, אבל כרגע אני במקצוע שלי והכל נשאר אותו הדבר".