אלי מצרי צבר הרבה מאוד ניסיון חיים, וזה דבר שקשה להתעלם ממנו גם כמתמודד ב"מאסטר שף". כמעט בכל משימה שהייתה לו הוא היה רגוע, שקול ומחושב. הכל היה מבחינתו עוד כתב חידה או עוד משימה שצריך לבצע על הצד הטוב ביותר, בכל זאת סוכן מוסד. אבל גם הוא למד על בשרו שבתכנית הבישול לא תמיד אפשר לצפות מה יקרה ומה השופטים יגידו, ולצערנו נאלצנו להיפרד אתמול מהמתמודד הכי מבוגר בגיל אבל צעיר בנפש.
כשהגענו לביתו היינו בטוחים שמחכה לנו חוויית ריגול בלתי נשכחת - שבדלת הכניסה יסרקו לנו את העין ושנצטרך לעבור בדיקות פוליגרף לפני הראיון איתו. מה שגילינו היה בדיוק ההיפך מכך. ביתו של אלי בתל מונד, הוא הבית הכי משפחתי ופתוח שאפשר לדמיין. אשתו, ארבעת ילדיו ותשעת נכדיו מתסתובבים בכל מקום, ובכלל יש הרגשה שאלי הוא איש משפחה למופת, דבר שלא כל כך מסתדר עם העובדה שרוב חייו הוא היה במשימות מורכבות בחו"ל.
>>בואו להציץ לשאר המטבחים של המודחים
המטבח זה חלל שאתה נמצא בו הרבה? יש לך בכלל זמן?
"כשאני בארץ כן. אבל אני הרבה פעמים לא בארץ, אז זו בעיה. מה גם שהבית הזה מלא באנשים, אז אני לא היחיד שהוא המאסטר שף בבית. גם אשתי מבלה לא מעט במטבח והבת שלי מבשלת כאן לילד שלה".
אז מה מייחד אותך מבין כל הבשלנים בבית?
"אני אחראי על הבישולים המורכבים. אני משתמש בהרבה מרכיבים לא שגרתיים. אני נמצא כאן לפחות פעם אחת ביום וכל פעם מנסה להכין משהו חדש ומפתיע. אתמול הכנתי שרימפס, מחר אכין משהו אחר. התרבות של הבית מאוד מפותחת כי שהיינו גרים בחו"ל רכשנו ידע שהישראלי הממוצע לא מכיר. אם בבית הישראלי תמצא קוטג' אצלי תמצא ברי וקממבר". "הוא אלוף במולה. חברים שלי באים במיוחד כדי לאכול את זה", משלימה רוני הבת הקטנה שלו.
מה זה מולה?
"זה רוטב מקסקני מאוד מורכב שמכיל 40 מרכיבים שלא קל להכין. בסוף יוצא לך בצק מאוד סמיך שאתה מורח אותו על כל מיני מאכלים, כמו עוף, או אנצ'ילדה. זה נראה כמו ממרח שוקולד. לא כולם אוהבים אותו, אבל יש לו טעם מאוד מיוחד".
>>בואו להיות חברים בעמוד הפייסבוק של "מאסטר שף"
משעמם אותך אוכל סטנדרטי?
"בכלל לא. אני לא מחפש דברים מתוחכמים. אם זה טעים אני אוכל. נגיד כשהיינו בצרפת הכי אהבתי איזו מסעדת ביסטרו מקומי"
"בתור ילד הייתי שקט ומופנם"
בדיוק כמו היום, סיפור חייו של אלי תמיד היה מלא בפעילויות ושינויים. הוא נולד בשנת 1944 באלכסנדריה שבמצרים. משפחתו עלתה לארץ בזמן מלחמת השחרור כשהיה בן 5. הם עברו לגור במעברה ומשם הגיעו לתל אביב. אביו עיתונאי ואימו עקרת בית. "הייתי ילד מאוד שקט ומופנם, אבל בתיכון פתאום הכל השתנה. הפכתי להיות אהוב הבנות והמעמד החברתי שלי עלה", הוא מספר. "נראה לי שכמו דובדבן, הייתי צריך להבשיל ולפרוח".
לאחר שלמד חינוך בירושלים, עבר לגור עם אשתו בדימונה ועבד בתחום. במהלך שהותו בדימונה השלים את שירותו הצבאי, כששירת כעוזר קצין החינוך של גייסות השריון ואחראי על להקת השריון. "עבדתי באותם ימים עם כל הגדולים: שלמה גרוניך, מוני מושונוב, דודו זר, שוקי ווגנר ועוד. הייתי ממש בלב העיניינים, אפילו כתבתי פזמונים ללהקה". כשהתגייס למוסד בגיל 33, עבר בחזרה למרכז ועד היום הוא מתגורר בתל מונד.
אז מתי מצאת זמן לטפח גם את האהבה למטבח?
"ספגתי המון ידע מאמא שלי, למדתי ממנה המון וברגע שעזבתי את הבית בגיל 18, פתאום התחלתי להכין לעצמי דברים. בהתחלה זה היה בירושלים ואחרי שלוש שנים עברתי לדימונה ללמד. גרתי עם שלושה שותפים ואני הייתי הבשלן של הבית. זו לא הייתה דירת רווקים טיפוסית, היה שם אוכל מעולה. אני זוכר שהמנה הראשונה שהכנתי היתה ברווז ברוטב תפוזים על גריל חשמלי. באותם הימים זו הייתה 'חוצפה' להכין כזה דבר. זה יצא מעולה. אני לא אשכח את זה אף פעם".
המחקר והלמידה בתחום האוכל המשיך גם אחרי שהתחתן. "לא הפסקתי להעז לרגע", הוא נזכר. "הייתי מביא הביתה דברים מאוד מוזרים. פעם אחת קניתי תמנון בשוק של דימונה. באותם הימים זה לא היה מקובל. למדתי מספר של עמוס קינן שנקרא בכלל 'ספר התענוגות'. עשיתי דברים שלא כל אחד עושה".
הבאת איתך דברים ויכולות שלא היו לשאר המתמודדים.
"הבאתי איתי הרבה יותר ידע והבנה במטבחים ובישול מאשר יכולת פיזית לעשות מנות ברמה מקצועית. זו הייתה גם נקודת התורפה שלי, הייתי מאוד חלש בצלחות למשל. למעשה, אני הבאתי משהו ומאסטר שף נתן לי בחזרה. היום אני מכין אוכל שגם נראה הרבה יותר מושך ולא רק טעים. אני חושב שזה משהו מאוד חשוב למי שאוכל, איך האוכל שלו נראה על הצלחת. זו צריכה להיות חוויה על חושית. אני חושב גם שהתכנית חידדה אצלי דברים במטבח, בטעמים ובתבלינים. תוך כדי המשימות צפיתי בחברים שלי ולמדתי מהם".
ודווקא במשימת התצפית בה היית צריך להיכנס לראש של אייל נכשלת. זה מאכזב אותך?
"אני חושב שהלכתי יותר מדי לפי הראש והדמיון שלי ופחות לפי הראש של אייל שני. אני משוכנע שאם הייתי צריך להתחיל את הכל מחדש הייתי מצליח לפצח אותו. הייתי צריך להיות יותר מפוקס".
איך הרגשת ברגע ההדחה?
"כמו בספורט, יש מפסידים ויש מנצחים".
זו נשמעת לי תשובה ממלכתית מדי.
"לא. אמרתי את זה גם אתמול. אין לי טענות לאף אחד, זו הייתה הדחה מוצדקת בעיני, אולי מוקדמת מדי, אבל מובנת. חבל לי שלא הצלחתי לעשות את מה שרציתי במנה. לא הצלחתי להיכנס לראש של איילי שני. הייתה במנה הומור שלי והם לא הבינו אותי, אבל אני טוען שאם מישהו לא הבין מסר זה באשמת המוסר ולא המקבל. אני יודע שלחלק מהאנשים שהודחו ההרגשה היתה קשה, אבל אני לא קיבלתי את זה ככה. הפעם אני עשיתי את המנה הפחות טובה. אין לי מה לעשות".
מה היית עושה אחרת?
"הייתי עושה את הדג הרבה יותר פשוט, בתנור. לא חותך לשניים ולא שום דבר. מגיש על עשבים ועגבניות".
הסכמת עם כל הביקורות שקיבלת במהלך התכנית?
"לא, אבל לא אמרתי כלום על זה. אני חושב שכל מי שמגיע לתכנית צריך לקבל את כללי המשחק ולכבד את השופטים. יש להם ידע הרבה יותר גדול ממני ואין סיבה שאזלזל בהם. בסך הכל גם עברתי חוויה מדהימה עם המון רגעים בלתי נשכחים".
בן אדם כמוך עדיין מצליח להתרגש מחוויות חדשות?
"בוודאי, בהרבה מאוד מובנים התרגשתי מאוד. השותפים שלי למסע ריגשו אותי וכל תהליך הלמידה ריגש אותי. זה הזכיר לי חבורה שנלחמת ביחד, אנשים שמתגייסים לאותה הפלוגה וצריכים לשמור האחד על השני".
למרות שאתה מבוגר מרוב המתמודדים
"זה לא הורגש בכלל. הרגשתי שמעריכים אותי מאוד. אני בכלל הייתי יותר רענן מרוב האנשים בסוף יום צילומים. הייתי אחד מהחבר'ה. זו הייתה חוויה מאוד נעימה".
איך ההרגשה שפתאום כולם מזהים את הפנים שלך?
"זה שינוי גדול. המון שנים ברחתי מהמצלמות, הייתי נזהר מאוד שלא להצטלם כל הזמן ופתאום אני לא מפסיק להיחשף. בכל מקום מזהים אותי, זה מאוד מחמיא לי, אני רק מקווה שזה לא יהפוך למטרד. יש לי חסך ממצלמות מכל השנים הללו, ובינתיים זה מאוד נחמד לי".
כיום אלי הוא פנסיונר, אבל אל תתנו למילה הזו לבלבל אתכם, הוא עדיין, גם בגילו, הרבה יותר פעיל מרוב האנשים. "אני עדיין עובד. אני יועץ לחברות ביטחון ומודיעין עסקי ואני מסתובב הרבה בעולם", הוא מספר, "כל עוד אני יכול אני אמשיך לעבוד. יצאתי לפנסיה מהמוסד ב-96' ומאז ועד היום אני לא נח. הייתי מורה דרך, מנהל אגף החינוך, מנכ"ל של עמות ידידים באסף הרופא וכמובן עבודות בביטחון. לעבוד זה חשוב זה שומר על פעילות פיזית ומנטלית שמשרת אנרגיות ובריאות, במיוחד לאדם בגילי".
איזה טיפ של סוכן מוסד אתה יכול לתת לנו לסיום?
"חיים רק פעם אחת, אז למה לא לנסות הכל. ככה אני חי".
4 קטנות לסיום:
איך נראה מטבח החלומות שלך?
"ראית את המזווה של מאסטר שף? אז ככה. הם הצליחו להפתיע אותי בכמות חומרי הגלם שהיו שם. זה חלום של מזווה".
מה מיוחד במטבח שלך?
"פינת התבילינים שלי היא הרבה מעל הממוצע".
מה היית מכין לי עכשיו אם הייתי מבקש ממך?
"הייתי מכין לך שרימפס בחמאה ושום".
מי היית רוצה שיבשל איתך במטבח?
"הפנטזיה שלי זה עמוס קינן. הוא הבסיס להשכלה הקולינרית שלי".