אבל בעוד אנחנו נכנסים לחניון המאוכלס בעשרות רכבי הפקה, אני משכנע את עצמי שעדיף להפסיק להתלונן. גם כי זה לא מקצועי, וגם כי סביר שביקור בסט של תכנית האוכל המובילה בארץ ביום של הגמר הגדול יערוב לחיכי מאוד. הפגישה עם בן דן, שמיד לוקח אותי לפרוק עמו את הירקות והתבלינים שקנה עוד באותו בוקר, תורמת להנחה הזו - כשעל אחת האריזות הוא מציין כי מדובר במשמש גורמה. "מה זה משמש גורמה?", שואלת אחת מאנשי הצוות. "כשתטעמי תביני", עונה לה בן דן, ככל הנראה ה"כשתגדלי תביני" של עולם הקולינריה. כנראה שבכל זאת היה שווה לקום.
כשהמזווה הוא סט הצילומים
עדי בן דן הוא דמות מרשימה; בחור גבוה וגדול עם קול בס שאי אפשר להתעלם ממנו, בעל הבנה אדירה באוכל ותשוקה שעושה רושם שלא נשחקה עם השנים. ויש לו פז"ם לא קצר בתחום: הוא התחיל את דרכו בענף המסעדנות לפני 20 שנה ברשת ג'ירף, עבד קצת בחו"ל, שימש כמנהל הרכש של "עד העצם" ואז כמנכ"ל של מסעדות מאיר אדוני. במאסטר שף הוא מההתחלה, ונראה שהוא נהנה מכל רגע: מתהלך על הסט ברוגע ניכר יחסית לצוותי הצילום והמפיקים הלחוצים, ומתלוצץ עם עוזריו המקשיבים בדריכות לכל מילה היוצאת מפיו.
זהו כאמור יום הצילומים של הגמר, ובן דן והצוות שלו אחראים על ארגון המזווה. כל מי שראה בחייו פרק של התכנית, יודע שלא מדובר בסתם מזווה: חי, צומח, דומם, מקצוע, ילד/ילדה – הכל ניתן למצוא על המדפים, ומדובר בחתיכת מראה מרשים, מקרוב עוד יותר מבטלוויזיה. "הרעיון הוא שלא יחסר כלום", אומר לי בן דן בנוגע לקו המנחה אותו בקניית אוכל לתכנית. "שלא יהיה מצב שאחת המפיקות צריכה משהו ואין לה" - גם אם זה אומר משמש גורמה, מסתבר. אין מה לומר, השפע הזה מנקר עיניים - במיוחד עבור מישהו שבאותו זמן המקרר שלו בבית כולל קרטון חלב, חצי עגבניה ושניצל תירס אחד. וזו עדיין רק תחילת העבודה; עוד ועוד מצרכים נוספים לארונות שמסביבי, ההולכים והופכים לצבעוניים ומגרים עוד יותר.
אבל לא מדובר בסתם העמסה, כמובן. ארגון המזווה בתכנית כמו "מאסטר שף" מצריך שיתוף פעולה של שני צוותים: אנשי הקולינריה ואנשי הארט. כל עגבניה, עלה בזיליקום או חתיכה של פילה בקר הם לא רק חומרי גלם עבור המנות שהמתמודדים יצטרכו להכין – אלא גם תפאורה. כך למשל, מבקש נציג מצוות הארט להביא עוד גזרים, כי המדף שלהם "נראה דל" וזה לא מצטלם טוב - ותוך 2 דקות, עוד לפני שהספקתי להבין על מה לעזאזל הוא מדבר, העניין מתוקן - זה אכן נראה יותר טוב; כנראה שמפיק ארט אני כבר לא אהיה.
כשהשעון מראה 7:50, עדי מקבל שיחה מספק הדגים שמעדכן אותו כי הסחורה יוצאת מיפו. "חלקם דגים מקומיים וחלקם ייבוא" הוא מציין, מדגיש פעם נוספת כמה חשוב לו שיהיה הכל. על הדרך, אני לומד גם כמה בירוקרטיה עומדת מאחורי כל החלטה: "ימי ראשון זה היום בו הדגים רק יוצאים מאירופה, ושחיטת העופות הכי קרובה היא ביום רביעי", הוא אומר. "בגלל זה דחפתי לשנות את ימים הצילום לימי שני ורביעי – גם בכל הנוגע לחקלאות הסחורה הטובה ביותר מגיעה בהמשך השבוע". מי בכלל חושב על הדברים האלה כשהוא רואה את אייל שני מתפייט על במיה?
ולא רק על ימי צילום בן דן והצוות שלו משפיעים ב"מאסטר שף", בה "הקולינריה באה קודם כל", כפי שהוא מנסח זאת; את המנות של 2000 האנשים שנרשמים לאודישנים הראשוניים הם אלו שטועמים - ועל פי זה בוחרים את העשרות שמגיעים לאודישנים המצולמים. אחריות גדולה, ללא ספק, ובן דן מגלה לי שהוא מנהל יומן פרטי וחסוי - בו הוא רושם את הפייבוריטים שלו ובודק בסוף העונה לאן הגיעו. האם מסי, למא או רחל היו שם?
מעלים הילוך
יום הצילומים של הגמר מחולק לשניים: בחלקו הראשון, שיצולם בצהריים, יקבלו שלושת המתמודדים משימה - כששני המנצחים בה יעלו למשימת הגמר אשר תצולם בערב. על כן גם חלק מהמצרכים מחולקים לשניים: במשימה הראשונה המתמודדים יכנסו למזווה כדי לאסוף אותם, ובזו השנייה ימוקמו עבורם מצרכים בשולחן מיוחד בתוך האולפן עצמו.
בינתיים, ובזמן שאני בעיקר מנסה להתגבר על הדחף לגעת בכל המצרכים מחשש שיקפוץ עלי איזה איש ימ"מ, אני רואה שהשעה כבר 9:00 והמזווה כמעט מוכן: הירקות והפירות, התבלינים, מוצרי החלב וכל שאר המצרכים – כולם נחים בסדר מופתי על המדפים. הדבר היחיד שנותר עכשיו הוא לפרוס את הבשר והדגים, אותם מוציאים מהקפאה כמה שיותר סמוך לצילומים כדי לשמור על הטריות. פחות או יותר כשעה לאחר מכן, עדי קורא בקשר לצוות המטבח בדיוק בשביל זה.
תוך שתי דקות המקום הופך לקצביה; ארגזי הבשרים והדגים מוצאים מהמקפיא, והצוות, בהנהגתו של בן דן, מתחיל לפרוס: כל חלק אפשרי, חיצוני או פנימי, של כל חיה או דג שחוקי לצרוך בארץ – ניתן למצוא במקום; שוקיים, חזה, כבד, מוח. מודה, עבור צמחוני יפה נפש כמוני לא מדובר במראה פשוט, אבל אני שם את הביקורת בצד ומתמקד באנשים אשר עושים את העבודה שלהם בתשוקה גדולה. על הבשר, אשר נרכש באלטיז לגזיאל, בן דן מעיד כי "זוהי הסחורה הכי טובה בארץ". ועדיין, אני יותר בקטע של המשמש גורמה.
זה גם המקום בו בן דן מתחיל לפרט לי על היתרונות שבעונת קיץ. בדרך כלל, מסתבר, יוצא שהתכנית מצולמת בחורף. בעונת קיץ כמו זו הנוכחית, לעומת זאת, הכל זמין יותר – בין אם מדובר בסוגי דגים שלא ניתן להשיג בחורף, או בבשר כבש, שקשה יותר לצרוך בזמן עונות החגים בהן הביקוש גבוה. בכלל, אומר בן דן, "החי חי טוב יותר בקיץ". כנראה שהוא גם מת יותר טוב, אם לשפוט לפי המראות.
זהו, העבודה על המזווה הושלמה ואנחנו מוקפים בכל טוב, כאילו הנחיתו אותנו בתוך משתה תנ"כי. אבל המראה של המדפים העמוסים מעלה את השאלה: מה קורה עם המצרכים בסוף העונה? ובכן, לא זורקים אותם, חס וחלילה – תורמים; בן דן מספר לי שאת הפסטה הנותרת, למשל, נותנים לבית תמחוי לו היא משמשת כאספקה לשנה שלמה. "מאסטר שף", מסתבר, עובדת עם עמותה שמעבירה את המצרכים הנותרים מימי הצילום במהלך העונה לכ-300 משפחות נזקקות. "זה טוב לדעת שאנשים שאין להם מקבלים את זה", הוא אומר, ולא נראה שיש מישהו שיתווכח איתו בנושא.
כוננות רושפלד
כשרגע תחילת הצילומים מתקרב, הצוות מתמודד עם איום לא צפוי. אוקיי, קצת צפוי. "יש לי ריב תמידי עם יונתן על זה שהוא נכנס באמצע יום צילומים ולוקח דברים מהמזווה כי הוא בדודא לבשל באותו רגע. מודיעים לי בקשר שהוא בציד", סיפר לי בן דן מוקדם יותר, כשהוא כמובן מתכוון ליונתן רושפלד, השף והשופט מטיל האימה. ואכן, בעוד הצוות מתפנה לארגון דברים ואני נשאר לבד במזווה, צועד לו לפתע רושפלד פנימה ומתחיל לבחון את השטח. מיד מתחיל להדהד בראשי אותו ציטוט של בן דן, ואני תוהה מהי מידת האחריות שלי – האם אני צריך להודיע, ואם כן איך ומתי. אך אני עוד לא מספיק להגיע להחלטה, ורושפלד כבר מתחיל לקחת מספר ירקות מהשולחן שסודר כל כך בקפידה, מפיל כמה אחרים מהקערה המאורגנת באופן מופתי.
קפאתי, מודה. ההלם הטמון בלראות את המזווה אליו נקשרתי רגשית מחולל ככה, ביחד עם הפחד הטבעי שיש לכל יצור חי מרושפלד, השאירו אותי ללא מילים. כעשר דקות אחר כך, אחרי שהשף המאיים הלך ובן דן חזר לאזור, עדכנתי אותו בפרטים – אך בניגוד אלי, הוא לקח את זה בקלילות יחסית וזימן כמה אנשי צוות ל"סידור אחרי רושפלד". שגרה, אתם יודעים.
ועם זאת, התשוקה של רושפלד לבישול על הסט היא לעתים גם ברכה. בן דן מספר לי כי את הארוחות לצוות הקונטרול ולשופטים מכין השף, בעוד הוא בעצמו מכין לתחקירנים ולאנשי הארט. "זו ההרגעות שלי", הוא אומר, ואני פתאום נזכר במשמש הגורמה שרציתי לכל אורך הדרך. אני מתחיל להבין שיש אפשרות שלא אטעם אותו – בכל זאת, עוד רגע מתחילים לצלם. בינתיים גם חיים כהן קופץ לביקור ומנהל שיחה עם בן דן ליד מקרר הבשר, ואחרי שהוא הולך מגיעים שלושת המתמודדים לתדרוך על המצרכים החדשים שנוספו.
למא, מסי ורחל נכנסים למזווה בליווי צמוד של בן דן, שבשקט ובסבלנות מדריך אותם בין המדפים והארונות השונים. יש תחושה מוזרה כאילו המתמודדים הם אנשי צוות לכל דבר – זהו רגע "מאחורי הקלעים" שרחוק מהדרמות הנראות על המסך, וקשה לדמיין איך ברגע אחד הם יתחילו להתחרות אחד בשני ונגד השעון. אולי זה לאור העובדה שבשלב הזה מדובר כבר בכוכבים לכל דבר - כשבן דן אף מספר איך הוא כבר יודע מה כל אחד מהם אוהב, ועל כן דואג לספק להם את כלי העבודה שיהיו הנוחים ביותר עבורם.
זהו, הכל מוכן. המתמודדים והשופטים נערכים במקומותיהם, הצלמים דרוכים ומלא מפיקים ומפיקות צועקים עליי לזוז מכל מני מקומות. בן דן והצוות שלו עוברים לכוננות משימה, במהלכה הם "על הקווים כמו במשחק כדורגל" – כפי שהוא קורא לזה - למקרה שיהיו בקשות לא צפויות. זה גם הקיו שלי ללכת; אני נפרד מבן דן לשלום, ומתכונן לשאול אותו שאלה אחת אחרונה: "אפשר לטעום משמש גורמה?". אך האווירה הלחוצה על הסט מלחיצה גם אותי, ובמקום זה הדבר היחיד שיוצא לי מפה הוא "אתה חושב שאתה היית עובר אודישן?". "נראה לי שכן", הוא עונה מחויך. אני לוחץ את ידו ועוזב את המתחם, הולך אל עבר המונית שמחכה לקחת אותי בחזרה לתל אביב. משמש גורמה אני אוכל כבר בפעם אחרת.
עוד ב"מאסטר שף":
- לצפייה בכל הקטעים מחצי הגמר
- "זה הגמר הכי מטורף בתולדות התכנית" - ראיון עם השופטים
- מאסטרים בסנדוויצ'ים: רון ומיכל מתחרים ראש בראש
גמר "מאסטר שף" - הערב, 21:00