אמש צפינו בפרק האחרון לפרקי האודישנים, וכמו בכל ריאליטי זה החלק הכי כיפי שבו כולנו יושבים בבית כאחרוני המבקרים ושופטים אחד אחד כאילו לכל אחד מאיתנו יש מינימום שלושה כוכבי מישלן. אבל מה שהכי מגניב במאסטר שף זה שאפילו שאין דרך לטעום את האוכל דרך המסך, אפשר להצליח לקלוע האם המנה טעימה או לא. אמש, למשל, הגיעה בחורה צעירה וחמודה בשם נטע, עם יחסי אהבה לאוכל דרך המשך מורשתו של אביה שנפטר, שבהחלט ריגשו את השופטים. עם זאת אי אפשר היה להתעלם מהמוזרות של המנה. היא הכינה מאכל עיראקי בשם "מחשה", שזה בהסבר פשוט ממולאים, אבל החמודה נתנה אינטרפרטציה אישית למתכון והחליטה במקום למלא פלפל ובצל, למלא אגס ותפוח בבשר ואורז. לא הייתי צריכה להיות שפית כדי להרגיש דרך המסך שזו מנה, איך לומר בעדינות... היו צריכים לשלם לי כדי שאטעם. ואגב, יפה שלא נפלו פה למלכודת הסיפור האנושי המרגש והפרידו אותו מהשיפוט.
שני דברים הדהדו לי בראש כשנטע הגישה את המנה: אני מודה שאני קצת חרדה להיגיינה, אבל רק לי הפריע שהיא נכנסה בשיער פזור וארוך תוך שהיא מכינה את המנה? מה עם לאסוף אותו? אז זה לא נגדך נטע, אבל מתמודדים יקרים, עשו לי ולכולנו טובה ותתחשבו גם בענייני סטריליות. הדבר השני שרציתי לומר בהקשר הזה – יש לי סטייה. אני מאמינה בכלל חשוב: פרי צריך להישאר בצורתו הטבעית. לעולם לא אבין ניסיונות של אפיית אגסים ותפוחים בתנור, או כמו שעשו פה ערבוב שלהם עם בשר. יש לי ממש סטרס מערבובים כאלו. אני עוד מהמגזימנים, לעולם לא אוכל סלט פירות שבו פרי נגע בפרי, עזבו אני חולה בעניין זה. אבל תודו שלפתנים למיניהם וקומפוטים הם הכי נוראיים. מה זה? למה צריך לאכול פירות רקובים ועוד לבשל אותם? הכי מאכל של בית תמחוי. והנורא מכל: וולדורף. מה זה אגוזים ותפוח עץ במיונז? מה זה? אויש, טוב, זה לא טור בחילה.
הקץ לקבבונים על מקלות קינמון
מכיוון שבאנו ליהנות ולשמוח, אז למה לא נחכים. הנה כמה חוקים שהפנמתי מהשופטים בעקבות האודישנים, של עשה ואל תעשה:
אין צורך לדחוף תבלינים בכמויות. זה משתלט על חומרי הגלם. בפרשנות שלי: זה עושה צרבת כל הלילה.
לימון כבוש זה לרוב בעייתי ומריר. בפרשנות שלי: מי אוהב את זה? זה טעם המוות! פשוט לא.
טימין וזעפרן זה חשוב, אבל ממש מעט אחרת זה הורג את המנה. בפרשנות שלי: זה יקר למה לבזבז הרבה, וגם קלטנו שאתם מבינים באוכל.
לא צריך לרסק הכל בבלנדר. זה לעתים דוחה. זוכרים את הבחור שריסק תאנים. בפרשנות שלי: זה נראה כמו מחית גרבר.
די לעשות קבבונים על מקלות קינמון, זה שחוק, לא מגניב ובעיקר מזכיר בופה של חתונות.
אז מה עוד היה לנו בעשרה האודישנים האחרונים לעונה? הייתה הגברת מוונצואלה שהכינה להם פיתות קטנות עם צ'ילי קון קרנה, שנראה טעים למות. אם את קוראת שורות אלו, אנא צרי איתי קשר, אני מוכנה לשים כסף התחלתי לדוכן שלך. אחריה הגיעה הגברת "מנדלורינה", תכשיטנית במקצועה שעיצבה עגלה שכולה תכשיטים מעוגה. רק שאופס... אף אחד לא סיפר לה שהיא לא באודישנים לדוכן בנחלת בנימין. איך שהיא נכנסה, כולה שמחה וצוהלת, ובאמת נראית מישהי כיפית, חשבתי לרגע: היי, זאת לא ההיא ממסיבת גן? מרוב צבעוניות הייתי בטוחה שזו רולנדה ותכף יצא מהעגלה ג'וליאן שגרן. אבל זהו, שלא. כמו שהיא נכנסה שמחה וצוהלת כך ירד לה החיוך כשהיא שמעה את תשובת השופטים.
אחריה היו מנות סופר טעימות כמו הלחם של הדתייה מתקוע, הרביולי של האיטלקי והטוויל בשוקולד של חגית הגרוזינית, אבל נשאלת השאלה איך לצד כל היופי הזה מגיע רמי, מנהל סניף בורגר-ראנץ' בטבריה, עם פרגיות ופירה ירקות שורש נוזלי. ושלא תבינו לא נכון, אני לא מזלזלת בזה, גם אני בגיל 16 עבדתי בבורגר-ראנץ' כיכר רבין והגשתי אינספור שוקופאים ועופי-מופי לילדים שאמא שלהם שלחה אותם לאכול צהריים אצלנו. אבל רמי, דווקא בגלל שבאת משם, וגם ככה זכור לי שלא הייתי נותנת לאף עובד להכין לי אפילו פטל, היית צריך לעבוד קשה יותר. ומכאן אני תוהה, האם אתם חושבים שבחוזה של השופטים יש סעיף על תוספת סיכון? כי אם כן מגיע להם כמה בונוסים על מנות בעייתיות.
רושפלד הוא המלך
כל הקסם הזה של נבחרת מאסטר שף לא היה יכול להתקיים לולא השופטים שידעו לסנן. אבל מלך בשבילי יש רק אחד, וקוראים לו רושפלד. הוא מבחינתי ההבטחה הכי גדולה בתכנית. הוא הכי אמיתי ולא עושה הנחות לאף אחד. אז רושפלד היקר, אל תשתנה, ואל תתרכך, ככה אנחנו אוהבים אותך מידיום-רייר, ואם אתה צריך חיבוק רק תעדכן. ועוד בטיזרים לשבוע הבא אתה בוכה. למה? מה עשו לך? הא, אני מבינה. גם לך נמאס לומר כל פעם את המשפט: "המצב הוא כזה. יש לך שני קולות בעד וקול אחד נגד. אם אני נגד זה מצב של תיקו ואז נבקש ממך להציג את המנה השנייה". פשוט להבא תגיד לעורך שכולם הבינו את החוקים. בפרק הראשון. זה אולי חוק מאוד מורכב, אבל אם הצלחנו להכין ביצת פברז'ה בעבר, אז תנו לנו קרדיט.