מה עבר לך בראש כשקיבלת את המשימה וראית את הוידאו?
"וואו, הפתעה מוחלטת. פתחתי את הארגז, חשבתי שיהיה שם איזה מתכון שצריך לשחזר, ופתאום אני רואה את גיסתי האהובה, והיא מדברת עלי ואלי בכל כך הרבה חום, אהבה ופרגון, זה היה מאד מרגש ומחמם".
"אני זוכרת שחשבתי, ההפקה השתגעה, עד לאן הגעתם? פנינה, גיסתי, היא באמת בן אדם מיוחד. היא אלמנתו של אחי, והיה מתבקש שננתק את הקשר כשהוא נהרג, לפני 35 שנה, אבל הקשר נשאר".
כילדה, נערה – אהבת לבשל? אהבת את המטבח?
"תמיד אהבתי לבשל, אבל כילדה בישלתי מצורך, לא היתה אמא ונכנסתי למשבצת. כשהתחתנתי יצרתי את המטבח שלי. אין לי זיכרונות של אוכל של אמא, אבא, לא היו ריחות של בית. אני יצרתי את המטבח שלי, אני לא מבשלת מספרים. מה שיש לי - אני מוציאה, מרכיבה ומבשלת".
רושפלד אמר על מרק הקובה שלך שזאת מנה ברמת גמר
"באמת? אני לא זוכרת. התרגשתי"
"בהחלט. אני מביאה את עצמי, עם הבישול שלי, אבל אחת המטרות הראשונות הייתה ללמוד. באתי להכיר סוגים אחרים ולהתפתח. גם המנה הזאת, על פניו קובה, אבל עשיתי משהו שונה. לא בכל משימה זה מצליח, זה משתנה. במשימה הקודמת, למשל, ממש נלחצתי. זה מה שיפה, אנחנו בני אדם: לפעמים יצירתיים, ולפעמים רגועים, ולפעמים לא. אם היינו רובוטים זה היה משעמם".
איך התגובות ברחוב, מזהים אותך?
"בטח. מה זה מזהים? עוצרים ברמזורים, צועקים לי. מאד מפרגן, הרחוב מחבק וזה כיף. אני לא קוראת תגובות באינטרנט ובפייסבוק בכלל, מעדיפה לצאת לרחוב".
מה יותר הלחיץ אותך במשימה אתמול, מה השופטים יחשבו או מה פנינה תחשוב?
"בוודאי שיותר מלחיץ השופטים. היה חשוב לי לעשות את המנה הכי טובה בעולם בשביל פנינה, אבל ידעתי שפנינה לא שופטת אותי, לא משנה מה".