המשימות במאסטר שף מציפות אצל המשתתפים רגשות רבים, ולא פעם אנחנו צופים במתמודד שמדבר על המנה שלו עם דמעות בעיניים, נזכר בתמונה נשכחת מימי ילדותו או פשוט בוכה אל תוך המנה שהוא מכין, ולא בגלל הבצל, אבל מנת הגעגוע שאיתה התמודדו בנות מאסטר שף אמש, הצליחה לרגש אפילו את הקשוח שבשופטים, יונתן רושפלד.

בזמן שאתי לוי הגישה את מנת המעמול שלה, רושפלד עצר לפתע את הביקורת שלו והחל לבכות. אחרי שהוא נרגע הוא הסביר: "כשראיתי אותך עושה את המעמולים הבחנתי במשהו בתנועת היד שלך, ופתאום הבנתי - שאת מזכירה לי את אמא שלי, שנפטרה לפני חמש שנים".

רושפלד שופט במאסטר שף זו העונה השנייה, וידוע כאימת המתמודדים וכאחד שמקפיד לתת ביקורת עניינית ומקצועית, לא משנה מי המתמודד שעומד מולו. אז איך קרה שאפילו הוא לא הצליח להישאר אדיש מול המשימה הנוסטלגית? 

"לא מפתיע שאנחנו יכולים להתרגש מחוויה קולינרית"

פרופסור קרלו שטרנגר, מבית הספר למדעי הפסיכולוגיה של אוניברסיטת תל אביב, טוען שהקשר בין זיכרון ואוכל הוא יותר מטבעי: "באופן מאד בסיסי כולנו מתעצבים על ידי חוויות, שכוללות את כל מרכיבי התרבות – מוזיקה, תמונות וגם אוכל, זה לא מפתיע שאנחנו יכולים להתרגש מחוויה קולינרית שזורקת אותנו למקומות שריגשו אותנו".

מרושפלד ועד פרוסט

הזיכרון, מסביר פרופסור שטרנגר, יכול להתעורר מחשיפה לכל חוויה חושית שקשורה אצלנו לאירוע או אדם מסוים, וטעם - שבעצם מבוסס בעיקר על ריח, הוא חלק מהחוויות האלה, ובכל מקרה - רושפלד הוא בהחלט לא הראשון: "מרסל פרוסט פתח את "בעקבות הזמן האבוד" בתיאור של מאפה שמעורר אצלו איזה הזיכרון, תיאור שממנו צמחה יצירת מופת של שמונה כרכים".

>> למתכון המעמול שריגש את רושפלד ולכל המתכונים מהתכנית