מאז ומתמיד אהבתי לבשל ולאפות. אבי היה שף בעברו בכל מיני מקומות ברחבי הארץ, ויחד עם אימי ניהלו מעדנייה של אוכל ביתי עוד לפני שהגעתי לעולם, כך שבישול זורם אצלנו בגנים. כצופה אדוק של תכניות בישול, תמיד אמרתי לעצמי כמה כייף זה היה יכול להיות להשתתף בתכנית כזו ואפילו שקלתי להירשם לאודישנים של מאסטר שף. אז כשעלתה בפני האופציה להרגיש על בשרי איך זה לעשות משימה אמיתית באולפן מאסטר שף, ביחד עם קבוצת בלוגרים וכותבים מתחום הבישול, חשבתי לעצמי - מה כבר יכול להיות? משימות, פרסים, מתח, טיגון, הקפצה, קיפול, טריפה, קטן עלי. כך חשבתי.
"לרשותכם, שעה וחצי. התחילו לבשל"
מולנו עומדים ארבעת השופטים ולפתע כולם קיבלו ארשת פנים רצינית ולחוצה, המתח עלה. התנורים הודלקו, המזווה מוכן, המחבתות מחכות שיטגנו בהן ומערבל המזון עומד בחיוך וקורץ. אז נשמע המשפט המפורסם שכצופה מהבית רק מזכיר לי לקחת ביס נוסף מהבייגלה: "יש לכם שעה וחצי, התחילו לבשל".
באותו רגע מעולם לא רציתי את אמא יותר, ואני אוטוטו מסיים את העשור השלישי לחיי. מולי עומד מגש עמוס כל טוב: ביצים, ירקות שורש, חמאה, כוסברה, טחינה גולמית, תפוחים, בננות, שזיפים, זיתים וקמח - עכשיו לך תרכיב מנה מנצחת. מדהים איך שבשנייה אחת כל השנים שצפיתי בהורי מבשלים, כל הארוחות שהכנתי מספרי בישול וכל המנות שהזמנתי במסעדות בארץ ובעולם נעלמו כלא היו. זה הכי נדוש, והכי מעצבן כשמתמודד בתכנית יושב מול המצלמה וטוען לבלאק אאוט, אבל ברגע הזה חוסר האונים משתלט והפאניקה מוצאת לה מקום חמים.
מיד רצתי למקרר הבשר ואספתי בשר בקר טחון, בדרך תפסתי מחבתות, סיר ומעבד מזון והתחלתי לבשל, רבע שעה אחרי כולם. לא משנה כמה ניסיתי לדמיין את המשימה, זה לא קרוב למציאות. המתח מתבטא בריצות ממקום למקום, החששות יוצאים כפקפוק עצמי בזמן חיתוך החצילים והאדרנלין גורם להכל להיעשות יותר מהר.
לא, זה מלח!
כצופים, אנחנו מטילים ספק כמעט בכל מה שנראה על מסך הטלוויזיה. כשהמתמודדת נתקעה בלי חמאה וחששה לגורל המנה או כשהמתמודד מבין שהשתמש בנתח לא מתאים ושוקל להתחיל מחדש, אנחנו סקפטים. כשגילתה ליהיא נעים החמודה, מעונת הילדים של מאסטר שף, כי השתמשה במלח במקום סוכר, עלו לי שתי מחשבות במקביל - האחת הוכיחה לעצמי שאני אדם אמפטי כי ליבי היה איתה וזעקתי לשופטים לתת לה הארכת זמן, והשנייה הוכיחה שאני אדם סקפטי מאוד כי מי באמת יכול להתבלבל בין מלח וסוכר במשימה שכל גורלך בתחרות מוטל עליה? מסתבר שגם אני.
האבקה הלבנה שנשפכה בנדיבות ובטבעיות על התפוחים והשזיפים במטרה להתקרמל הייתה לא אחרת ממלח. העובדה הנוראית הזו התגלתה כחצי שעה לסיום המשימה בעוד המנות שלי בתנור, ושכבת הקרמבל נעשית פריכה ומגרה. ליבי נדם.
בעודי אוסף את הלסת מהרצפה, נזכרתי שנשאר לי קצת מהקרמבל המתוק ועוד תפוח שלא חתכתי והדם חזר ללחיים. בישלתי מהר כמו שלא בישלתי מעולם כשאני מקפיץ, מקרמל, בוזק, משמן ואופה כאילו כלום לא קרה, ואפילו הצלחתי להכין קרם חצילים וטחינה לצד רוטב שוקולד ובננה.
מקרמבל מפוזר לקבבוני קרמבל בקר
שלב הצילחות הגיע ואם ננסח זאת בעדינות, אינני צייר או מעצב פנים. מעולם לא הצלחתי לעשות משיכות מכחול ברוטב ולבנות מגדלים מגלילות חצילים. למזלי, הבלוגרית דפני מהבלוג מטבחונט, שבישלה לצידי, ראתה את מצוקתי ובאה לעזרה. ברגע של זריזות ידיים, קרמבל בשר בקר וחצילים הפך לקבבוני קרמבל לצד קרם חצילים ושמנת, וקרמבל התפוחים המתוקן הפך למעדן שכבות של שמנת, שוקולד ותפוחים. 