"התוכנית משנה גורלות": רותי ברודו ואייל שני מתכוננים לגמר "מאסטר שף"

לאורך עונה שלמה ראינו אותם מתווכחים אחד עם השני בלי הפסקה, מה שסיפק כמה רגעים קורעים מצחוק על המסך. אך רגע לפני הגמר הגדול של "מאסטר שף" (שלישי, אחרי החדשות, קשת 12), אייל שני ורותי ברודו התיישבו זה לצד זו כדי לדבר על על הפיינליסטיות והמסע הקולינרי שעברו. זה לא סוד שככל שהעונות מתקדמות, האוכל והמתמודדים מקבלים צורה אחרת ומודרנית הרבה יותר. מה שמביא איתו מצד אחד לא מעט חידושים, אך מהצד נשהשני גם לא מעט נוסטלגיה לאוכל הפשוט של פעם.

בעוד ש"מאסטר שף" התחילה את דרכה כתוכנית בישול עם הרבה אוכל ביתי, עממי ומנחם, הסגנון הזה לאט לאט נזנח לטובת מנות מתוחכמות וקולינריה גבוהה. "מקבלים גם את האוכל הזה מידי פעם. אנחנו מתגעגעים לזה שבן אדם מתייחד עם מעשה ידיו ומייצר אוכל נהדר", ענה שני כשנשאל האם יש געגועים לסגנון של פעם. ברודו הוסיפה: "העונה הזאת היא בעיקר מאוד יצירתית. זה מה שמאפיין את המתחרים, אחד הדברים הכי ברורים זה שיש חשיפה יותר גדולה לתרבות האוכל ואתה מרגיש את זה ביצירתיות".

היצירתיות פוגמת באוכל לדעתך או דווקא מרימה אותו לגבהים חדשים?  
ברודו: "ספציפית אצל הפיינליסטיות, היצירתיות היא במה מאוד טובה לאוכל טוב. זו יצירתיות של חיבורים שלא חשבנו עליהם, או שימוש בחומר גלם דווקא אחרת. יש כאן ראשים מאוד פתוחים וזה מדהים".

רואים מעונה לעונה שרמת האוכל מאוד משתנה. מרגישים את זה?
שני: "העונה תמיד משתנה בהתאם לבני האדם שיש. מאסטר שף חיה היא בעצם השיקוף של איך האוכל בישראל משתנה. האוכל נעשה הרבה יותר מתוחכם, מורכב אבל גם מזוקק יותר. עברנו שלב מאוד קשה שבו ראינו הרבה אוכל שנעשה לאינסטגרם, אבל הפעם רואים משהו יותר רוחני במנות. האנרגיה שיוצאת ממנו מאוד מיוחדת".

נראה שזו הייתה עונה של אוכל מאוד טוב. איזו מנה לא יוצאת לכן מהראש?
ברודו: "לי באופן אישי הקונסומה עוף של יובל עם הטוויל עור".

שני: "מנה של ענת שבה היא עשתה כרישה ברוטב ירוק מכשף".

לא מעט עונות שאתם קובעים החלטה משנת חיים: מי יהיה המאסטר שף הבא של ישראל. זה מלחיץ?
שני: "זה תהליך מתמשך של סינון. הוא מלווה בכאבים מאוד גדולים, אבל התוכנית משנה גורלות רק מעצם זה שאת נכנסת אליה. זה טלוויזיה ואי אפשר לדעת אף פעם מי יתפוס את הלב של הקהל. זה לאו דווקא הזוכה, יכול להיום גם מקום שני, שלישי או עשירי. ללא ספק מרגישים את ההיסטוריה הפנימית של הבן אדם בידיים שלו".

ברודו: "אתה בכלל לא חושב על זה. אני מודה שאני טועמת את המנה והבן אדם הוא מעורפל, אני מתרכזת באוכל ולא בסיפור. המחשבה שאנחנו הולכים לשנות חיים היא לא בדיון בכלל, אני מודה על עצמי שאני בכלל לא מתייחסת לזה".

שני: "אני זיהיתי בשלב מאוחר בחיים שתמיד הכתובת שלי זה הבן אדם. זה שהכין את האוכל או זה שמקבל ממני את האוכל. אני לא מאמין בחיים שלי בטעימה עיוורת, זה לא מנותק".

בפעם הראשונה בתולדות התוכנית, יש שלישיית גמר של נשים בלבד. יובל רוזן, הדס בנדל וניצן אהרן, שכל אחת מהן מביאה עולם אחר וצורת חשיבה שונה לחלוטין כלפי אוכל. "הדס בחורה מאוד שונה, מוחה קודח במובן הטוב וזה יוצא בצורה מדויקת מהידיים שלה. ניצן היא תמיד הבן אדם היציב בחבורה, יש לה בסיס מאוד ברור והיא עושה אוכל מאוד אהוב שנוגע ללב של כולם. יש את יובל שהיא עובדת בצורה מאוד דידקטית, יש בה משהו מאוד שיטתי אבל היא מאוד יצירתית. אלו שני דברים שבדרך כלל לא עובדים ביחד והם הופכים אותה לאיכותית ומוכשרת", מחמיאים השופטים.