אחרי לא מעט עליות וירידות בין אייל שני וישראל אהרוני באודישנים של "מאסטר שף" (הערב, ראשון בקשת 12), ניב רסקין הזמין (הבוקר) את השף הבכיר לעשות סדר. הוא ניצל את ההזדמנות גם לחשוף כמה פרטים מאחורי הקלעים ושאל את השאלה שאולי הכי מעניינת אותנו - איך זה לאכול עשרים מנות ביום ואיך הוא מצליח לאכול דג רגע אחרי שטעם קינוח.
"מה היינו עושם בלי אייל? הוא הסוכריות הקופצות של התוכנית". סיפר אהרוני והמשיך, "אנחנו השופטים מגיעים באמת מחמש גישות שונות. כל אחד רואה את הנושא מהזווית האישית שלו וטוב שכך, אחרת זה היה משעמם. זה יוצר דיונים מעניינים על אוכל ולא תמיד אנחנו מסכימים כמו שאתם יודעים. אייל רואה את הדברים כמו שהוא רואה ויש לו באמת ראייה מיוחדת. כשמצליחים לנקות את העודפים מהדברים שלו, הרבה פעמים הוא אומר דברים מעניינים, יש לו זווית ראייה שאין לאף אחד, זה הייחוד של אייל. אני גם נורא אוהב את זה שאנחנו בשני הקצוות של השורה, והפינג-פונג מתרחש מעל הראש של השופטים".
האם כשהמצלמות כבות אתם החברים הכי טובים?
"אני מת על אייל והוא חבר והכל אבל אנחנו נהנים גם להתווכח. אייל מכין כרובית נהדרת והוא מכין אותה בדרך שלו, אבל הוא גם שוכח שיש עוד דרכים שגם הן לגיטימיות".
כמה משפיעה עליכם הכריזמה והאישיות של המתמודדים?
"בכל 4 השנים שאני ב'מאסטר שף', המשתתפים נעשים יותר מגוונים. השנה ממוצע הגילאים הרבה יותר צעיר מבדרך כלל ויש הרבה גישות אחרות לבישול. בואי נאמר את האמת, לאישיות שלהם יש משקל, אני אגיד לך יותר מזה - זה גם ניכר באוכל. הסיבה שאנחנו חושבים שמאוד חשוב להכיר את המתמודדים היא שככה אנחנו יכולים להכיר את האוכל שלהם יותר טוב. ההיכרות באודישנים לא תמיד משקפת את האמת. במהלך התוכנית האופי ניכר יותר ויותר".
ימי הצילום הם מאוד ארוכים, כמעט 18 שעות
"הדבר הקשה ביותר בתוכנית זה לטעום את כל האוכל, נניח 20 מנות ביום זאת משימה קשה. זה לא שאתה אוכל מסודר - ארוחת בוקר, צהריים, ערב. אתה אוכל פעם דג, פעם קינוח, פעם בשר, אחר כך עוף ועוד קינוח, בשלב מסוים אתה כבר נחנק. אתה צריך להיות מאוד מפוקס ומחודד, אנחנו עושים גם הפסקות באמצע כדי להיות מסוגל להתרכז במנה. אני שותה המון מים".
כמה מעלים במשקל בצילומים?
"אני אחרי יום צילום במשטר חמור של לאזן אחרת זה ייגמר ברע, ואני לא ממש משמין בתוכניות, אבל כי אני מתאמץ עבור זה".