"האתגר האמיתי, שהעשייה תמשיך לעניין אותי גם בעונה העשירית". דורית גבירצמן, עורכת "מאסטר שף" המיתולוגית כבר שמעה וראתה הכל, ובכל זאת, גם בעונת העשור של תוכנית הבישול המגרה על המסך, היא מצליחה למציא דברים חדשים ומפתיעה את עצמה בכל פעם שוב. בזמן שהאודישנים לעונת העשור בעיצומים, היא התיישבה לראיון חשוף על כל מה שקורה מאחורי הקלעים, המנות המסובכות, התככים, הצעקות והאהבה על הסט.
את מאמינה שאנחנו מדברות כשעונת העשור באוויר?
"לא. הילד שלי היה ממש תינוק קטן כשהתחלתי לעבוד על 'מאסטר שף' והשבוע חגגנו לו בר מצווה, אז ממש לא האמנתי". מספרה גבירצמן וממשיכה, "אני זוכרת היטב את הרגע שהציעו לי לערוך את התוכנית. לפני הרבה יותר מעשור הייתי עורכת משנה של תוכנית 'המטבח', ועמי גלאם היה העורך שלי. ואז יום אחד הוא הרים לי טלפון ואמר לי 'יש לי את התיקון שלך - מאסטר שף, בואי תקשיבי'. הוא הסביר לי את הרעיון, ואמרתי לו ' אני לא מאמינה שלא חשבתי על זה בעצמי', איך לא חשבתי על הדבר הזה לבד".
"אחר כך זה התחיל להתגלגל. תהינו איך אוכל של בשלנים חובבים יכול להיות בפריים-טיים וכמה זה באמת יעורר עניין כשזה לא ריקוד או שירה. גם אחרי שהוחלט שהתוכנית תהיה אחרי החדשות אנשים היו סקפטים. הרי הקהל בבית לא יכול לטעום את האוכל, אז האתגר שלנו היה להבין איך להציג את המנות באופן שירגישו שהאוכל טעים רק מלראות אותו. קאט ל-12 שנים אחר כך - זה נראה לנו מובן מאליו, והיום יש המון תוכניות בישול".
כבר 10 עונות שאת צריכה להמציא את התוכנית מחדש
"זה תמיד מתחיל בדף חלק שאומר 'אחלה, הייתה יופי של עונה' אבל אין לי שום דבר לעשות בעונה הבאה. לא מעניין אותי לעשות את מה שכבר עבד לי. תמיד אנסה להבין מה היה 'נכון' במשימה שעבדה, ואנסה למצוא את ה'נכון' הזה תחת אבן אחרת. לפעמים זה מוצלח יותר, לפעמים פחות. בשנים האחרונות יש איתי צוות קריאייטיב שכולל את אסף גיל, המפיק והעורך האחראי. שום דבר לא מובן מאליו גם 10 שנים אחרי. כל הזמן צריך להטיל ספק ולדהור קדימה. גם הליהוק מאוד דרמטי, כל אדם הוא סיפור, כל בשלן טוב יכול להיות גם איש מעניין והתפקיד שלנו הוא למצוא את השילוב בינהם. אחר כך זה כבר בידיים של השופטים".
חמישה מאסטרים
"בשבילי, השופטים הם כמו משפחה. אמנם אני מנהלת את הגנון הזה אבל אלה אנשים שחלקם באו בעלי שם עוד קודם. התוכנית הזאת התפוצצה באופן שהביא כל אחד מהם להיות שם גדול בכל בית בישראל. זה באמת כמו משפחה, אני מרגישה מאוד בנוח להתעצבן עליהם, לצעוק עליהם וגם לצחוק איתם. הם מכירים אותי מאוד טוב ואני אותם, אז אני יודעת להפעיל ולדרבן אותם להיות הגרסה הכי טובה של עצמם, וגם לתכך בינם לבין עצמם כדי להציג תוכן יותר מעניין".
"השופטים הם ילדים קטנים. הקלאסי זה אייל, יש לי אין סוף דוגמאות"
"השופטים הם ילדים קטנים. הקלאסי - זה אייל, אין סוף דוגמאות. אייל איש מאוד חכם שמדבר מאוד לעניין רק שלפעמים לקצוות לוקח זמן להתחבר. יש את הרגע שבו אין לי סבלנות או שבאמת אין כבר זמן וגם שאר השופטים מאבדים סבלנות, ואז אני אומרת לו - 'לא הבנתי'. אז הוא מתחיל לצעוק עליי, אבל הוא גם מתנצל".
"הם יכולים לרדת זה על זה בשמחה"
"מה שאני מאוד מעריכה ואוהבת בשופטים זה שהם מספיק גדולים, עשו מספיק דברים בחיים, צברו מספיק קרדיט בשביל שהאגו הגדול שלהם יהיה גדול דיו כדי לאפשר להרבה אגו גדולים לעמוד לצידם. הם לא צריכים להוכיח שום דבר לאף אחד. אהרוני לא צריך להוכיח לאייל שום דבר ואייל לא צריך להוכיח לאהרוני שום דבר. הם יכולים לרדת זה על זה בשמחה רבה ובחיוך, ומתוך המון כבוד מקצועי אחד לשני, ואני חושבת שזה סוד הקסם".
"הם נינוחים בתוך עצמם והם מקצוענים. הם מבינים אוכל והם נורא גרגרנים, הם מאוד אוהבים לאכול. בא להם משהו טעים אז בא להם לאכול אותו. זה בכלל לא משנה שיש להם עוד 20 מנות לטעום, הם מתפוצצים. השיחה שמתפתחת בינהם היא כל כך מעניינת כי הם באמת בשם האהבה לאוכל. הם צריכים לריב ולהתווכח עד שייצא עשן לבן. זה כמעט בלתי נתפס שהשפים הגדולים האלה, שטעמו כל כך הרבה מנות, שהמציאו שפה בקולינריה הישראלית, בסוף ב-30 שנות קריירה, באמת מתווכחים על מנות טעימות שפרטו להן על איזה מיתר, הזכירו להם משהו נחמד שהצית אצלם איזה רגש או געגוע".
"הם מתווכחים עד זוב דם אחד עם השני. יש להם המון תשוקה, הם אוהבים אוכל, הם לא התעייפו מזה. וכל פעם שאני חשה שזה מובן לנו מאליו אז נביא זווית אחרת, נערבב אותם אחרת, נאתגר אותם, נביא להם משהו שהם עוד לא ראו כדי שהתשוקה הזאת לא תלך לאיבוד. התפקיד שלי בכל הדבר הזה זה לגרום להם כל הזמן להיות סקרנים, מתעניינים ומלאי תשוקה".
"פאנל שופטים של חמש נשים"
"בעונה הזאת האתגר היה רותי, לשלב אותה ולקבל אותה בנעימים בגנון הדי מגובש. אני מאוד שמחה שהיא הצטרפה אלינו. מה שאת רואה זה מה שאת מקבלת - מה שרואים על המסך זה בדיוק מה שהיא. אפשר להגיד לה הכל ולשמוע ממנה הכל, לטוב ולרע. הלוואי והייתי יכולה לייצר פאנל של 5 נשים. מיכל הייתה מאוד נרגשת מהרעיון שמגיעה עוד אישה שתתן לה רוח גבית לרעיונותיה הנשיים. מאחר שכל אחד מרביעיית השופטים מרגיש בנוח במקום שלו, היה להם קל לקבל אותה לפאנל. היא לא אף אחד מהשופטים, היא הביאה רוח אחרת. זה היה הרבה יותר קל ממה שחשבנו".
עשר מתוך עשר
מה האתגרים בתוכנית? בפעם העשירית
"האתגר האמיתי, שזה ימשיך להיות מעניין עבורי לעשות את התוכנית גם בעונה העשירית. אני חושבת שאם זה באמת מעניין אותי אז יש סיכוי שזה יעניין גם את הצופים כי אני כבר באמת ראיתי הכל, שמעתי הכל, מישהו רק מתחיל לדבר ואני מיד מבינה אם הוא יכול להיות מעניין, אם ידליק את השופטים, אם יש לו זווית מעניינת, אם האוכל שלו מעניין. הניסיון נותן הרבה מקום מהכיוון הזה אבל אי הוודאות הקטנה הזאת, של 'את זה עוד לא עשיתי', תמיד מכניסה בי עוד חיים בגלגלים של הטלוויזיה הזאת. תמיד מצליחים להפתיע אותי. אני גם אף פעם לא יודעת מי ייכנס בסוף לנבחרת. אני תמיד טועה ואני נהנת לטעות. מה שבטוח זה שמה שאנחנו מצפים שייקרה, לא קורה - תמיד".
יש משימה מכל הזמנים שזכורה לך במיוחד?
"מה שעבד מבחינתי לא עובד יותר כאמור, תמיד צריך לדחוף קדימה ולשנות. אני זוכרת במיוחד את היום בו פגשתי את הבעלים של מסעדת 'מול ים' ואמרתי לו 'אני רוצה לעשות משימה עם ביצת פברז'ה', אז הגישו את זה בתפריט של המסעדה. הוא אמר לי 'אחלה, כמה זמן הכשרה יש להם?' עניתי לו שאין הכשרה, הם עושים את המשימה, כלומר יש להם 4 שעות. הוא ענה שלא כל הקונדיטורים שלו מצליחים לעשות את זה. אני ידעתי שלא משנה מה - זה ייקרה. היום בדיעבד אני אומרת שכמו מטומטמת קצת אמרתי לו 'ברור מה הבעיה' והם באמת עשו את זה".
"יש לנו עיקרון שקוראים לו 'קדושת המנה' - אף אחד לא טועם את המנות, גם לא אני, רק השופטים"
ומתמודד זכור? אחד שהיה לך מאוד קשה להיפרד ממנו בתור עורכת תוכן?
"בגדול קשה לי להיפרד מכולם. אני מאוד אוהבת את נבחרות 'מאסטר שף' לדורותיהן, אני זוכרת את כולם בשמותיהם. אני אוהבת אותם, כולם היו משמעותיים לי. יש לנו מנהג בכל בוקר יום צילום, אני מדברת עם עורכות התוכן שלי, עוד לפני שמתחילים לצלם, מי הגיע היום עם 'פרצוף של הולך הביתה'. הן מעלות השערות, הן הרבה פעמים צודקות. לפעמים מישהו מחליט לשחרר ואז גם לא הולך לו במשימה. לפעמים לא, לפעמים הם מצליחים להתעלות על זה. אני זוכרת מהעונה השמינית, כשאלברט איפראימוב הלך וזה שבר את לב הצופים וגם ליבי נשבר כי חשבתי שהוא יכול להתגלגל הרבה קדימה ולא הלך לו באותו יום, אבל אין תירוץ. גם השופטים היו שבורים".
אחת השאלות שמעניינות את כולם - מה אתם עושים עם כל האוכל?
"אנחנו תורמים ביחד עם עמותת "לקט ישראל" כל מה שאפשר. תורמים את עודפי הירקות, פירות, גבינות, כל מה שלא יכול להחזיק ליום הצילום הבא נתרם לעמותה שזקוקה לזה".
בינינו, המתמודדים טועמים אחד מהשני כשהמצלמות כבות?
"יש לנו עיקרון שקוראים לו 'קדושת המנה' - אף אחד לא טועם את המנות, גם לא אני, אלא רק השופטים, כי זה נראה לנו לא ראוי. לפעמים המתמודדים טועמים אחד מהשני תוך כדי הבישול, אבל ברגע שהזמן עוצר היחידים שטועמים את המנות הם השופטים כי זו דרך עולמם".