כבר הרבה שנים שאוכל הוא לא רק מענה לצורך האנושי להתקיים ולשבוע, אלא חוויה של ממש - כזו שאפשר ליהנות ממנה עם משפחה או חברים, ליצור סביבה קשרים, אפילו שיטת בילוי לגיטימית. אבל זה רק בשנים האחרונות, עם הגעתם של הטלפונים החכמים והמצלמות שלהם, שהתפתחה לה במהירות תרבות אוכל חדשה לגמרי, כזו שמשתפת ברשתות החברתיות כמעט כל ארוחה וכל מאכל ומעוררת אין ספור שיחות על אוכל ועל טעמים.

יחד עם התרבות של צילום האוכל התפתחו עוד ועוד דרכים לגרום לאוכל שעל הצלחת להיראות טוב ומגרה יותר, כדי שיצטלם טוב יותר וייצור את התמונה המגרה המושלמת. המושג "פוד פורן" הוטבע כבר בשנת 1984, אבל רק בשנים האחרונות הפך לנפוץ כל כך, והיום כמעט אין מישהו שלא שיתף או עוקב באדיקות אחרי אנשים שמצלמים אוכל. משמעות הצירוף היא העצמה והמחשה של אוכל מגרה במיוחד; אם אנחנו נחשפים לאוכל בכל יום במשך חיינו, תרבות הפוד פורן מנסה להפוך את האוכל ליותר מרק "אוכל", אלא משהו שצורכים אותו בתור אירוע תרבותי כמעט.

 

התפקיד המרכזי של אינסטגרם

הכלי שהכי מקדם את תרבות הפוד פורן הוא, איך לא, אפליקציית אינסטגרם - רשת חברתית שמבוססת כולה על תמונות והתגובות אליהן, ובה מיליוני אנשים משתפים בכל יום את הארוחות שלהם, בבית או במסעדה.

חשבון האינסטגרם The Art Of Plating, שלו מעל 600 אלף עוקבים, מרכז תמונות של אוכל מצולחת למופת, כזה שכל חובב אוכל היה משתוקק לצלם בעצמו. אפשר לראות שם דוגמאות לצלחות מושקעות במיוחד ממסעדות יוקרתיות, אוכל שמצולם בתקריבים מעוררי תיאבון, צילומי סטודיו מסוגננים של מאכלים או חומרי גלם ואפילו סרטוני וידאו קצרים ומגרים.


בארץ טרנד הצלחות המסוגננות תפס קצת פחות מאשר בשאר העולם. בישראל יש הרבה פחות מסעדות יוקרה מאשר במדינות מערביות אחרות, ולכן גם פחות הזדמנויות לצלחות כאלה. דוגמה אחת לשף ישראלי שכן מצלחת את האוכל שלו בשיטות האלה הוא השף רז רהב, השף והבעלים של מסעדת OCD, המכונה באינסטגרם רזיברווזי. רהב מגיש במסעדה שלו מדי ערב ארוחת טעימות בת מעל 10 מנות, וכל אחת מהצלחות מעוצבת בעדינות ובדיוק, כמעט כמו במעבדה.

כסוג של "תגובת נגד" לצלחות המהונדסות האלה, יש מי שיאמרו מהונדסות מדי, קמה גם תנועה של בשלנים ושפים שמעדיפים לחזור לצלחות פשוטות יותר, כאלה שמתמקדות באוכל עצמו ובחומרי הגלם, ופחות בקישוטים ובאומנות. במנות שמוגשות במסעדת סנטה קתרינה של השף תומר אגאי, למשל, אפשר לראות דוגמאות לכך, ואפשר בהחלט לראות שהן לא פחות מגרות ומעניינות, ולפעמים יוצרות אפילו יותר הזדהות ורצון לנסות את האוכל, שנראה ומרגיש הרבה יותר נגיש.

הפוד פורן מגיע גם לתחרויות קולינריות

תופעת הפוד פורן מתרחבת גם מחוץ למסעדות. אפשר לראות אתה גם בתחרויות הקולינריות הבינ"ל, כמו תחרות "השף הצעיר" של סן פלגרינו. בתחרות הבין לאומית מתחרים שפים צעירים שמתחזקים עמודי אינסטגרם פעילים המהווים עדות ליכולת הצילחות שלהם. המנות המוגשות מתאפיינות במינימליזם ובצבעוניות, ולצידן אלמנטים שהופכים את המנה לבולטת ואטרקטיבית עוד לפני שפורום השופטים טעם ממנה. למעשה, אחד מהקריטריונים החשובים בתחרות הוא נראות המנה, כמו בתמונה הבאה של מיטש לינהרד, זוכה התחרות מהשנה שעברה.

פוד פורן (צילום: Mitch Lienhard)
אחד מהקריטריונים החשובים בתחרות הוא נראות המנה|צילום: Mitch Lienhard

גם בתוכניות הריאליטי בישראל אפשר לראות את ההשפעה המיידית של התרבות הזו. אם בעונות הראשונות של "מאסטר שף" השפים היו טועמים מנות שנראו ביתיות מאוד, בעונות האחרונות אפשר לראות את המתמודדים משקיעים בנראות של המנות ולא רק בטעם שלהן. מנה שמוגשת באופן מרשים מצליחה ליצור רושם חיובי עוד לפני שטועמים ביס אחד ממנה, וגם השופטים לא פעם מתרשמים מהדרך שבה מנות מוגשות להם.

אצל שופט "מאסטר שף" אייל שני אפשר לראות את אחת הדוגמאות הגולמיות ביותר לתרבות הפוד פורן הנוכחית. השף, שמקדש תמיד את חומרי הגלם הבסיסיים והאיכותיים ביותר, מצליח ליצור תמונות אוכל מגרות במיוחד מתקריבים מוגזמים של ירקות בודדים או מנות שמצולחתות בפשטות, וגם במסעדות שלו אפשר למצוא עשרות עדויות לשיטה המיוחדת שבה הוא יוצר את הפוד פורן שלו - עם צלחות שמוגשות ברישול מכוון, שימוש בניירות אפייה מקומטים ומריחות של רטבים שנראות אגביות לחלוטין. דרך נוספת לייצר תמונה מעניינת היא בעזרת אביזרים נלווים. אגרטל פרחים שמחמיאים למנה, כלים נוספים שמעמידים מסביב לצלחת ולפעמים אפילו תוספת של כוס או בקבוק מים או אלכוהול - כל אלה הופכים לעזר משמעותי עבור הצלם החובב.

בסופו של דבר השיטות של השפים ואנשי האוכל ליצירות פוד פורן הן אלו ששומרות על העניין הגבוה בתחום, שככל הנראה יישאר איתנו עוד שנים ארוכות.