לא השאירה טיפ, קיבלה מכתב איום
כאנשים שבמשך תקופה לא קצרה התפרנסו מטיפים, אנחנו מודים שכותרת הידיעה הזאת גרמה לנו להיות בצד של השליח. אבל אז קראנו את הידיעה עד הסוף, והבנו שבעיקר מדובר פה על סיפור של אי שפיות. אז מה היה? לורן לדפורד מלוס אנג'לס הזמינה פיצה, ולטענתה חשבה שמחיר המשלוח כלול בהזמנה (נו, לא לגמרי קנינו, אבל בכל מקרה שום דבר לא מצדיק את מה שקרה אחר כך). השליח הגיע עם הפיצה, השאיר את הסחורה ועזב. העניינים הסתבכו כשמספר ימים אחר כך לדפורד מצאה מול הדלת שלה מכתב בן ארבעה עמודים, כתוב בכתב יד, שבו אותו שליח מוחה על העובדה שלא קיבל ממנה טיפ - בערך חצי עמוד - ואז הולך ומקצין לאורך שלושה וחצי עמודים נוספים, בשיאם הוא מאיים על לדפורד שבפעם הבאה שלא תשאיר טיפ הוא ישדוד אותה או יעשה לה משהו אחר. בין לבין הוא גם הודה שהיה מסטול באותו ערב, ותיבל את המכתב בשלל אמירות מיזוגניות וגזעניות. לדפורד פנתה למשטרה ולפיצרייה, והשליח מן הסתם פוטר. המסקנה ילדים? היזהרו מאוד משליחים רעבים.
לא יודעים מה בא לכם? יש לזה אפליקציה
טוב, הסיפור הבא קורה לנו חמש פעמים ביום בערך. בא לנו לנשנש, אבל אנחנו לא בטוחים מה; גלידה, פיצה, המבורגר, סלט - כל אחת מהאפשרויות היא גם קצת כן וגם קצת לא, ועד שאנחנו סוף סוף מחליטים - לא פעם דרוש לנו ביס וחצי כדי להבין שבחרנו לא נכון. בדרך כלל זה קורה כשאנחנו בוחרים בסלט. מזדהים? אז מתברר שהמציאו אפליקציה בדיוק בשביל זה, והיא עובדת פחות או יותר כמו טינדר - אתם מזינים אליה את המקומות שאתם אוהבים, היא מציעה לכם תמונות של מנות, אתם מחליקים ימינה או שמאלה לפי החשק שלכם. נשמע מבטיח? אולי, אבל הכתב של FoodBeast דווקא ניסה אותה ועושה רושם שההבטחה לא ממש מתממשת. הוא מתאר בחירות לא מתאימות, הצעות למסעדות בניו יורק כשהוא עצמו נמצא בקליפורניה ותחושה כללית שמשהו לא עד הסוף עובד שם. אנחנו בינתיים נמשיך להתלבט לבד.
יש לי גלידה הכי טובה?
סבתא אוסטרלית השאירה בחצר ביתה את גלידת הקסטה סנדוויץ' שהנכד שלה זרק כי הוא בן שלוש (וזה מה שבני שלוש עושים). היא חשבה לעצמה שכלבים, חתולים, ציפורים או נמלים ישמחו לחסל את זה בעצמם - אבל כעבור ארבעה ימים (!) בחום של כ-26 מעלות היא גילתה אף אחד לא אכל את הגלידה, והדבר המדהים באמת הוא שהיא לא נמסה. נרעשת היא פנתה אל החנות שמכרה לה את הקסטה, ואלו הבטיחו לבדוק את הנושא לעומק - אבל בינתיים אתר Cooking Panda מדווח על מקרה זהה שהתרחש בארה"ב, ובו התקבלה תגובה מוולמארט (האחראית לארטיק הנצחי במקרה הזה), שהסבירו שב"גלידה" שלהם יש חומרים מייצבים כמו סירופ תירס וחומרים שונים המזכירים מבחינה כימית מסטיק, ופחות שמנת וחלב שהייתם מצפים למצוא בגלידה. עם זאת - המוצרים כולם עומדים בתקני הבריאות המקובלים. עם הזמן גם החברה האוסטרלית סיפקה תשובה דומה - על מנת שלא יתפרקו בזמן האכילה הם משתמשים בארטיקים שלהם בחומרים מייצבים ומעבים היוצרים מבנה דמוי כוורת שמאט את ההמסה. אוקיי, הבנו. עכשיו רק נשאלת השאלה - למה אף חיה, מכלב ועד ציפור - לא רצתה לטעום מהפלא הזה?
>> עשינו לכם חשק לקסטה לא תעשייתית? תכינו קסטות ביתיות הכי בקלות
דאנקן דונאטס מוותרים על הדונאטס?
ובכן, לפחות ברמה המיתוגית - התשובה היא כן. סניף חדש של הרשת המוכרת שעומד להיפתח בהמשך החודש בפסדינה, קליפורניה, ייקרא פשוט "דאנקן'". דובר הרשת הודיע בעבר שמדובר בהסכם ספציפי עם הזכיין בסניף המקומי שרוצה למתג את המקום כמקום של שתייה בעיקר, אבל בהמשך התברר כי זהו חלק ממהלך רחב יותר, וכי עוד כמה וכמה סניפים שמתוכננים להיפתח בקרוב משאירים את הדונאטס מחוץ לתחום (רק ברמת השם, בינתיים). תחום משקאות הקפה ברשת אכן התפתח רבות בשנים האחרונות והקפה שלהם בהחלט זוכה לפופולריות, כך שהמהלך הוא די טבעי ואפילו מתבקש. באופן כללי הרשת זאת, שלא ממש הצליחה בישראל, שוברת עכשיו את כל השיאים של עצמה מבחינת שווי מניות ועומדת לפתוח עוד כ-400 סניפים כבר השנה. יכול להיות שפספסנו משהו?
סיוט בדיסנילנד
אזהרה: אם תקראו הלאה, ככל הנראה תחשבו על המקרה הנורא הזה בכל פעם שתזמינו קרם ברולה, אז תחשבו טוב לפני שאתם ממשיכים. המשכתם? אוקיי. אתר Cooking Panda מדווח על אריקה אוסבורן בת ה-37 שהגיעה עם משפחתה לחגוג יום הולדת במסעדה שממוקמת בתוך דיסנילנד בפריז (מה שהיה נקרא עד לא מזמן יורודיסני). המסעדה מתוארת כבית חוף באווירה רומנטית, אבל מה שקרה שם הוא יותר בסגנון של הסיוטים שלנו: כשאוסבורן הזמינה לקינוח קרם ברולה, השף הגיע להבעיר את הסוכר בזמן ההגשה. עד כאן נורמלי לחלוטין, אבל קצת חבל שהוא החליט להשוויץ, כי מה שקרה זה שאש פרצה מהמבער ושרפה את פניה של אוסבורן, מותירה אותה עם כוויות חמורות. אוסבורן פונתה לבית חולים ומאוחר יותר טענה שבפארק התייחסו אליה בזלזול, טענו שזה משהו שיכול לקרות, ורמזו שהיא השתמשה בהרבה בושם כך שהדלקה על הפרצוף שלה היא בכלל באשמתה. באופן רשמי מסרו מדוברות הפארק כי הם שמים את הבטיחות במקום הראשון, אבל בגלל שהנושא בחקירה הם מנועים מלהרחיב.
המחווה המרגשת של הדיינר מקליבלנד
יש פה סוף עצוב אבל בדרך אליו מדובר בסיפור מלא נשמה על חברות, נוסטלגיה וחיבור בין אנשים. אמילי פומרנץ גדלה וחיה בקליבלנד שבאוהיו, אך חלתה בסרטן וסיימה את חייה בבית חולים בווירג'יניה. לכל אורך הדרך ליווה אותה חברה הטוב, סאם קלווין, שהשתדל למלא כל בקשה שהייתה לה. כשאמילי ביקשה לשתות עוד פעם אחת מילקשייק מדיינר מקומי שהוא מוסד קטן בקליבלנד - המקום של טומי - סאם ידע שהסיכויים קטנים אבל פנה בכל זאת לבעל המקום. למרות 600 הקילומטרים שמפרידים בין בית החולים של אמילי לקליבלנד, מנהלי המקום של טומי ענו בלי היסוס: "כן. נמצא דרך, והמילקשייק יגיע". והוא אכן הגיע, בשליחות מיוחדת, לפני שאמילי נפטרה ביולי האחרון. קלווין העלה לרשת פוסט מרגש וסיפר שהמחווה שימחה וריגשה את אמילי ואת כל הסובבים אותה. הקשר המסתורי בין אוכל, זיכרון ואנשים הוכיח את עצמו שוב כחזק במיוחד.