סירים עד כאן

* כתבה זו מנוסחת בלשון זכר, אך כל הנאמר בה מתייחס לסירים ולמחבתות כאחד

אלומיניום

הסיר: סירים דקיקים, שכיום נמצאים בשימוש רק בצה"ל ובקרב אופי הג'חנון.
המחיר: בסביבות ה-20 שקל. היום במרבית החנויות כבר לא מוכרים סירים כאלה, אבל בשווקים עדיין ניתן למצוא אותם – מדובר בסירים שצבעם כסוף ומעט מגורען, הם דקים מאוד וניתן לעקמם עם מעט מאמץ.
מה טוב: מוליכים חום היטב, ובעיקר מאוד זולים, מה שמאפשר להשתמש בהם כסירים חד פעמיים.
מה רע: האוכל נוטה להישרף ולהידבק לסירי אלומיניום לבלי הפרד, וכשהם באים במגע עם אוכל חומצי כמו עגבניות הם משווים לו טעם מעט מטאלי. אם הסיר מצופה טפלון בעיית ההידבקות נפתרת, אבל יש הטוענים שהטפלון טומן בחובו סכנות בריאותיות של ממש (עד כדי כך שהיצרנים מזהירים מפני בישול בטפלון בקרבת ציפורים, משום שהחומרים המשתחררים ממנו עלולים לגרום למותן).
מה עוד: בין סירי האלומיניום ישנם כאלה שמצופים בשכבה עבה של אמייל – מדובר בסירים יפים במיוחד, אבל באותה מידה לא איכותיים. מצד שני ישנם סירי אלומיניום המצופים בשכבה של מתכת מונעת הדבקה, שמחירם בין 100 לכמה מאות שקלים. היקרים מביניהם אמנם עושים את העבודה, אבל באותו מחיר אפשר למצוא יותר טוב מזה, אז אל תתפתו.
ז'אנר נוסף הוא סירי אלומיניום שעברו אנודיזציה – תהליך המייצר ציפוי שהופך אותם לעמידים בפני חלודה, דחוסים ומוצקים יותר, וגם גורם לאוכל להידבק אליהם פחות – שוב, מדובר בסירים לא רעים בכלל, אבל אם כבר מוצאים 700 שקל על סיר, לפחות שיהיה מנחושת או ברזל יצוק.

נירוסטה

הסיר: סירים מפלדת אל חלד קלה, מהסוג שלרובנו יש בבית. מכיוון שאיכות הסיר נקבעת לפי עובי הדופן והתחתית שלו, תמיד מומלץ לרכוש סיר עבה עם תחתית כפולה או משולשת, הגורמת לפיזור שווה של החום.
המחיר: 150-450 שקל.*
מה טוב: סירי הנירוסטה בדרך כלל אינם מצופים, ולכן אין חשש שיישברו או ייסדקו. בנוסף הם קלים לניקוי ואחזקה, מה שהופך אותם לשימושיים ביותר.
מה רע: כשמבשלים בסיר נירוסטה יש לוודא שהתחתית תמיד מכוסה במעט נוזל – אחרת הסיר נשרף. חוץ מזה אין חסרונות נראים לעין.

ברזל יצוק

הסיר: סירים כבדים ועמידים, המתאימים בעיקר לתבשילים, קדרות ומרקים הדורשים בישול ארוך ואטי.
המחיר: 300-1,000 שקל, ועוד צפונה.
מה טוב: העמידות (עם טיפול נכון הסירים האלו יכולים להחזיק עשרות שנים), השמירה על החום והפיזור האחיד שלו. באופן כללי, סירים מברזל עושים לאוכל רק טוב – הוא מתבשל היטב, לא נצרב ולא נדבק לתחתית, משום שכשהסיר מכוסה הוא יוצר אפקט של טאבון.
מה רע: הבעיה העיקרית עם הסירים האלה היא שהם כבדים רצח, לכן קשה מאוד לנענע אותם בזמן הבישול, ובאופן כללי לא כיף להתעסק איתם (במילים אחרות: לפני שאתם שוטפים סיר של ברזל יצוק כדאי שתפנו מהכיור כוסות ואלמנטים עדינים אחרים).
בעיה נוספת היא התחזוקה הדורשת השקעה. הברזל נוטה להחליד בקלות, ולכן יש לייבש את הסיר מיד אחרי השטיפה, ופעם בכמה ימים למשוח אותו במעט שמן.
מה עוד: הניסיון להימנע מהחלדת הברזל הוליד סירי ברזל מצופי אמייל, שהם צבעוניים ויפים במיוחד. תכונותיהם דומות לתכונות סירי הברזל הרגילים, אך הניקוי והאחזקה שלהם קלים בהרבה. המחיר בערך זהה.

נחושת

הסיר: מה שנקרא, כלי למקצוענים.
המחיר: כ-600 שקל.
מה טוב: לא רק שהם יפים ובוהקים – לנחושת יש יכולת מוליכות מעולה, מה שעוזר לחום להתפזר מתחתית הסיר ועד לפתחו במהירות ובאחידות.
מה רע: המגרעות של סירי הנחושת הן מחירן הגבוה ודרישות האחזקה הגבוהות שלהם - כדי לשמור על הברק יש לשפשף את הסירים במטלית יבשה כל כמה ימים.

* כל המחירים מתייחסים לסיר של 4.5-5 ליטר בקוטר 24 ס"מ.