עוגת תפוחים של אמא של איתוש

לא הרבה יודעים, אבל הייתה תקופה בחיים שבה לא הייתי דתייה, לא שמרתי כשרות ולא התלבשתי צנוע. זה היה בתקופת הגרעין.

חייתי בדירה קטנה עם עוד עשרה שותפים, היינו שבע בנות וארבעה בנים. בשגרת היומיום שלי הדרכתי טיולים (כן, היום זה מרגיש כל כך רחוק ממני) ובשבתות היינו נוסעים, חורשים את הארץ, בין מעיינות נסתרים וחברים חדשים. וראיתי עולם, ונפתחו לי הצ'אקרות, ובאותן שנים הגרעין היה לי משפחה מדהימה וגדולה, וכל מה שרציתי היה רק לבלות איתם עוד ועוד, להגיע לעוד מקומות חדשים ולצחוק.

אחד מהחברים האלה, שפגשתי בדרך, היה איתוש. באחד ממוצאי השבתות הללו ישבנו כל הגרעין על חוף הים בתל אביב, וככל הנראה חגגנו יומולדת לאחד מאיתנו. איתוש היה שם. הוא הגיע עם גיאגיא, כנראה הכירו בצבא.

הוא היה אשכנזי, ובאותם ימים בבית שלי "אשכנזי" הייתה מילה גסה (ברוך ה' שאנחנו כבר לא שם). הוא הביא איתו עוגת תפוחים שהריחה מעולה, אבל אצלנו עוגות תפוחים היו  דבר של אשכנזים. בכלל, עוגות פרי נחשבו לבזבוז זמן וטעם. היה חושך מסביב, וכולם זללו בשקיקה. יכולתי לשמוע את הלעיסות שלהם, ומדי פעם הגיע אליי משב רוח מענג בניחוח של תפוחים אפויים.

חרש חרש פרסתי לי חתיכה והעזתי לטעום. בשקט נפתחו ארובות לבי הסגור. זה היה כל כך הרבה יותר טעים ממה שיכולתי לדמיין.

למחרת כבר התקשרתי לאיתוש וביקשתי את המתכון. הוא הלך לספר של אמא שלו והקריא לי: 1 גביע יוגורט, 2 גביעים סוכר, 3 גביעים קמח. ואני, שרק שיחקתי אותה מבינה באפייה, כתבתי מילה במילה כי ידעתי שיום יבוא והמתכון הזה יהיה נכס.

לפני שבועיים התחשקה לי עוגת תפוחים. חיפשתי את המתכון, גיליתי שהוא הראשון במחברת המתכונים שלי והתרגשתי. אבל כמה זה לעזאזל 3 גביעים של קמח?! צחקתי על עצמי של פעם ונכנסתי למטבח לעשות ניסויים. הרי המתכון המעודכן לפניכם.

ואם אתם מכירים בחור בשם איתוש (כנראה איתי) שהיום הוא תכף בן 30, מסרו לו בשמי תודה על המתכון הראשון שלי.