בריק תפוח אדמה, ביצה ודגים

חזרתי משבועיים מטריפים בתוניסיה. בגופי אני פה, אבל עדיין בכלל לא מעכלת. זה היה מסע של הרבה שורשים והרבה אוכל, ושני אלה יחד יצרו לי בלב מקום גדול וגעגוע בלתי פוסק אל המקום הזה, שממנו באתי ועוד ודאי אשוב אליו.

נסעתי עם טיול מאורגן (שהיה הכל חוץ מ"מאורגן"). תרנו את הארץ לאורך חופיה ולרוחב שוקיה ומבוקר עד ערב הרגשתי את הלב שלי פועם חזק, כאילו הייתי במשך שבועיים על גלגל ענק שנתקע כשאני למעלה.

את סבתא יעקוטה שלי פגשתי בכל מיני מטבחים לאורך המסע הזה: בדרך לביזארת ראיתי אותה מייבשת פלפלים שמאוחר יותר ייטחנו לפפריקה או יהפכו לאריסה לימונית. בשבת בצהריים בג'רבה היא התיישבה בחזית הבית עם כוס קפה שחור ביד, מברכת את העוברים והשבים. יותר מאוחר, אחרי החמין, היא חתכה מלון ושטפה אפרסקים, ועל השולחן היו גם גרעינים שחורים ושקדים ירוקים. למחרת בבוקר סבתא שלי הייתה יוצאת אל הנמל, קונה שרשראות דגים ומטגנת לנו בעדינות ארוחת צהריים מוקדמת. בעיר תוניס ראיתי אותה שורפת פלפלים למשוואיה חריפה ובמטבח של ויקטור היא עמדה בשמלה פרחונית והסתכלה עליי.

ויקטור, יהודי מספאקס בעשור השביעי לחייו, עלה לארץ כשהיה צעיר, נתן לה "כיף" וחזר לספאקס. היום הוא חי על הציר שבין ספרד, צרפת ותוניס ומבשל להנאתו את כל הזיכרונות שנותרו לו מאמו.

קבענו שנכין יחד בריק, ואני, שכבר זללתי בכל רחבי תוניסיה קרוב ל-487 בריקים, הגעתי ללא ציפיות. ואז הוא הכין לי את זה, ולבי לא ידע את נפשו מרוב אושר. אני שונאת להגזים, אבל הבריק שלו, נכון לעכשיו, הוא הטוב ביותר שאכלתי. היו שם תפוח אדמה, וביצים קשות וביצים רכות ודג ואפילו קינמון. הוא גילה לי כמה סודות משפחתיים (כולל איך הוא פותח את האריסה שלו).

ואני מתרגשת, כי אני זוללת 3 בריקים בזה אחר זה, ומריחה את סבתא שלי.

ויש גם טיפ לאריכות ימים: ויקטור אומר שכדי למצות את הסגולות של הכורכום צריך לערבב אותו עם מעט פלפל שחור. אז על כל 100 גרם כורכום הוסיפו 1 כפית פלפל שחור גרוס, ערבבו והעבירו לצנצנת אטומה.