עלי גפן ממולאים אורז ובשר

אז "אחרי פסח" כבר כאן, בארי סוף סוף חזר לגן (סתם, כפרה עליו, היה כל כך כיף איתו בחודש האחרון) והגיע הזמן להחזיר לעצמנו קצת אנרגיות, כי מי בכלל נח בחג הזה?

בחג הזה אירחנו 70 איש וזה בערך אומר שלא יצאנו מהמטבח שבעה ימים (בחיי, לא בצחוק. 30 אוסטרלים בליל הסדר, 20 אמריקאים בשבת חול המועד ו-20 לונדונים בחג השני). היה מטורף, היו רגעים קשים, לחץ ואפילו דמעות. אבל תמיד תמיד אחרי שעות של טירוף במטבח, מגיע הרגע הזה: האורחים נכנסים אלינו הביתה, לבושים חגיגי, מאירים פנים, מתיישבים כל אחד בכסאו, המסך עולה, וההצגה מתחילה (באנגלית).

אלון מברך את כולם ומסביר קצת עלינו, על המסורת היהודית, על הטקס. בדרך כלל הנוסח קבוע, הבדיחות קבועות, ואפילו המבטים, אבל לפעמים יש לו מין כאלה הברקות ואני מרגישה איך כל הנוכחים בחדר שמחים בשבילי שמצאתי כזה בחור לעניין.

והרגע הזה, הוא מין רגע כזה שאליו מתנקזת כל העבודה הקשה, והלב שלי שוב מבין למה אנחנו עושים את זה: כי זה פשוט כיף. כיף לנו לארח בכל שבת אורחים ממדינה אחרת בעולם (אבל זה לא משנה, כי תמיד השיחה תגיע לטראמפ), והלב מתרחב כשהוא מכיר אנשים חדשים, ותרבויות, ומנהגים. לפעמים אלה סטודנטים צעירים, לפעמים זה טיול אופניים מפונפן לגיל הזהב ולפעמים זו פשוט משפחה שהתקבצה מכל קצוות תבל. וההומור של אוסטרלי בן 92 שנשוי לבחורה מסרי לנקה לא דומה להומור של איש עסקים סיני שהביא איתו 4 מצלמות אל השולחן.

כך או כך, מה שמחבר את בליל האנשים הזה (ואמרו כבר לפניי) זה האוכל. זו האווירה סביב השולחן, וכף ההגשה שחלקנו לפני הביס. ואני אומרת לכם, ואל תגלו לאלון שאמרתי, אבל הגאולה, היא לגמרי תבוא משם, כשנשב סביב השולחן, היא תעלה מצלחת מהבילה של קוסקוס, או מסיר של עלי גפן ממולאים, ממש כמו זה שלפניכם.

(ואגב, ממש עכשיו זו העונה, אז רוצו לשווקים, קנו כמות יפה, תחלטו את העלים במים, תסדרו יפה אחד על השני ותקפיאו. כך יהיו לכם עלי גפן כל השנה).

אחרי החגים שמח!