וה פנקולו
העם האיטלקי הוא כזה שלוקח את המסורת שלו מאוד ברצינות, עד כדי סערה. זה מה שקרה לסלבריטי שף האיטלקי קרלו קרקו שהציג בטלוויזיה האיטלקית את הגרסה האישית שלו לפסטה אמטריצ'יאנה, לה הוסיף נגיעה קטנטנה של שום. מתברר ששן השום הזערורית שהוא הוסיף העלתה את חמתם של בני העיירה אמטריצ'ה, מקום הולדתה של האמטריצ'יאנה, שממש לא מוכנים לקבל אף שינוי במתכון ההיסטורי שלהם.
עמוד הפייסבוק הרשמי של העיירה הוציא הודעה מטעם ראש העיר שאמרה שבכך שהשף שינה מרכיב אחד, הוא שינה את ההיסטוריה בת אלף השנה של המנה, שהועברה מדור לדור. אמטריצ'יאנה אמיתית מכילה אך ורק ספגטי, נקניק גואנצ'יאלה מקומי (בייקון שעשוי מלסת חזיר), שמן זית כתית, יין לבן, עגבניות, צ'ילי, גבינת פקורינו מקומית ומלח. קצת מדגדג לי להכיר לפרנסי העיר אמטריצ'ה את הגרסאות הישראליות לפיצה פיתה, ספגטי עם קטשופ ואת הגרסה של הקפיטריה של בניין "קשת" לאמטריצ'יאנה. אני צופה מטוס שלם של נונות זועמות עם סינרים ומערוכים שלופים שהולכות לנחות בנתב"ג ולשרוף את הבניין בו אני עובדת.
50 גוונים של בצק
אם אנחנו כבר מדברים על אוכל איטלקי - מעולם לא חשבתי שאפשר להתחרמן מסרטון על פסטה, אבל זה כאן שמעל לגמרי עושה לי את זה. השף האמריקאי אוון פאנקי (כן, פאנקי. בדקתי את זה) קיבל שתי סטירות, איום במוות וארוחה מדהימה מהאמא הסיציליאנית-אמריקאית של החברה שלו, עזב את הכל וטס לאיטליה כדי ללמוד איך מכינים פסטה. מאז, זה הדבר היחיד שהוא מכין.
מחשבות עמוקות על אוכל
פרט TMI עלי: כשהייתי בצבא קראו לי עידיפלצת, ולא בגלל חיבתי לעוגיות. ובאותו עניין: הנה עוגיפלצת חווה כמה מחשבות מקלחת בנושא אוכל, בזמן שהוא מתרשם מאומנות. והוא צודק לגמרי - בצק עוגיות זה לגמרי הסושי של עולם הקינוחים וגם אם עגבניות הן בעצם פרי, זה אומר שקשטופ הוא בעצם ריבה. נקודה למחשבה.
עוד באוכל טוב:
ועוד יותר קטנים:
בן אנד ג'ריז משיקים טעם חדש בשם The Tonight Dough בשיתוף הטונייט שואו של ג'ימי פאלון. כאן פאלון מארח את בן אנד ג'רי (איזה שני אנשים חמודים) ומשיק את הטעם החדש וכאן הוא עושה קצת צ'יגועים בנוסח יהודה ברקן עם הגלידה. ומה הטעם שלה? גלידת שוקולד וקרמל, עם בצק עוגיות ובצק עוגיות חמאת בוטנים וסווירל של עוגיית שוקולד. נשמע כמו הדבר הכי טעים בעולם.
אזרח איטלקי ניסה להבריח 150 אלף דולר בתוך שתי צנצנות נוטלה. אבל לא חבל על כל הנוטלה הזאת?!
קול, יש מצב שאנתוני בורדיין כותב ספר בישול סודי.
הדברים הקטנים שעושים את החיים של הכוורנים הרבה יותר קלים: במקום לרדות דבש על ידי פתיחה אקטיבית של הכוורת, סימום הדבורים והוצאת הדבש, מישהו המציא מתקן שהוא בעצם ברז חיצוני שמתחבר אל הכוורת, שממנו יוצא הדבש כמו בחבית בירה. ממש כמו בטוב טוב הגמד!
אני בטוחה שאתם שמחים לדעת שלמרתה סטיוארט אין בעיה עם מלחמות טוויטר, כמו זאת של קלואי קרדשיאן ואמבר רוז.
ואם כבר אנחנו מקשקשים, בטח גם תשמחו לשמוע ששליט זימבבואה, רוברט מוגאבה, מעוניין לאכול את כל יושבי הספארי לכבוד יום הולדתו המתקרב. בתפריט החגיגי (בסך 120 אלף דולר) של חתן השמחה יוגשו פילים, באפלו, צובלים, אימפלות ואריה אחד. מעגל החיים וזה.
הללויה, תודה ג'יזוס על זה שפיתחת את האוראו עוגת יום הולדת!
בריטים, או סתם מתעניינים? כך תכינו את כוס התה המושלמת.
חמוד: ילדים טועמים לראשונה ספאם, או בעברית – לוף.
קריאה מעניינת: אייבי נייט כותבת על איך שלהיות טבחית הרס אותה כבנאדם.
ולסיום: תודה אובמה.