בכל פעם שאני שואלת את אבא שלי היקר אם הוא קרא את הטור של השבוע, אני מקבלת את אותה תשובה. "אני רק שומע על האוכל שאת מכינה, ואף פעם לא טועם". לא עוזרים תירוצים, הסברים ודוגמאות שמוכיחות אחרת, מבחינתו, כל מנה שמותקנת לכבוד הטור, אמורה להיות מוגשת לו חמה וטרייה.
בשבועות האחרונים, כל מה שאני שומעת ממנו זה "מתי תכיני את הכרובית בגבינה?" כשעיניו נוצצות והריר מאיים לנזול. חיבתי לכרובית ידועה בקרב המשפחה, ואני נוטה להכין אותה בשלל דרכים וצורות: ברוטב איולי חריף, בטחינה גולמית עם גרידת לימון (ושוב, תודה לאסי השף על ההשראה), מאודה עם חמאה, בגריל עם שמן זית ומלח גס, שחיתות מטוגנת עם פרורי לחם, במרק, ועוד היד נטויה. רק כרובית בגבינה טרם הגיעה לצלחתי, ורק בגלל שאני לא יכולה לאכול גבינות בקר עתירות שומן או שמנת רווית כולסטרול.
השבוע החלטתי להקדים תשובה לשאלה של אבא, ורכשתי כרובית לבנה ויפיפייה במחיר מופקע אצל הירקן, מצאתי את עצמי הולכת בגשם למעדנייה כדי לקנות את הגבינות המתאימות וניגשתי למלאכה. אחרי רבע שעה של התעסקות יצאה מהתנור הכרובית הכי ריחנית ויפה שפגשתי. הקפצתי כדור נגד תופעות צריכת הלקטוז, טעמתי, והבנתי למה אבא שלי כל כך מתגעגע. מדובר במעדן.
כרובית ברוטב גבינה
מרכיבים:
כרובית גדולה שטופה וחתוכה לפרחים
2 עלי דפנה
קורט אגוז מוסקט טחון
קורט מלח גס
סיר מים
לרוטב:
2 כפות קרם פרש (שמנת חמוצה 15% תספיק)
50 גרם גבינת גרוייר מגוררת
50 גרם גבינת פרמזן מגוררת
פלפל גרוס
צ'ילי גרוס
בצל ירוק קצוץ (1-2)
כלים:
סיר גדול
מסננת אידוי
סיר קטן לרוטב
סכין
קרש חיתוך
תבנית פיירקס בינונית
אופן ההכנה:
1.ממלאים כרבע מהסיר במים מוסיפים 2 עלי דפנה, מוסקט ומלח.
2.מניחים את המניפה בפנים ועליה את הכרובית.
3.על אש בינונית מאדים את הכרובית כ-12-14 דקות.
4.מסננים את הכרובית ושומרים מי בישול.
5.מניחים את הכרובית בתבנית.
מכינים את הרוטב:
1.בסיר קטן מרתיחים 100 מ"ל מי בישול ואת הקרם פרש.
2.מערבבים תוך כדי בישול עד שמסמיך.
3.מוסיפים את גבינת הגרוייר והפרמז'ן ומבשלים תוך כדי ערבוב עד שמסמיך. מוסיפים מלח ופלפל.
4.מוזגים מעל הכרובית, מפזרים מעל בצל ירוק קצוץ, מעט פרמזן ומעט צ'ילי כוש ומכניסים לתנור בחום של 200 מעלות עד שמשחים (עניין של חמש עד שבע דקות).