לא מספיק מנות קור, קובעים המומחים בידענות מופלגת. כאילו לא די בבצורת, החורף הזה לא הביא איתו מספיק שעות קרות. עצי דובדבן ברמת הגולן ובגליל העליון מניבים השנה הרבה פחות פירות מאשר בשנים קודמות, והפרחים לא חנטו פירות, מפני שהעצים לא קיבלו את הקור שהם זקוקים לו כדי לפרוץ באביב כמו פצצות. בגליל העליון רק אחד מעשרה פרחים הפך לדובדבן בשל ואדום, שיעור נמוך מאוד. החקלאים ביישוב שלי מסתובבים בדיכאון, רובם לא ביטחו את המטעים נגד נזקי טבע. ביטוח עולה לא מעט כסף, ורבים עומדים עכשיו מול שוקת שבורה: כל ההשקעה במים, בזיבול, בחריש ובגיזום הלכו לאבדון. לא רק הבורסה היא סוג של הימור, גם חקלאות.
עוגת דובדבנים קלה להפליא
סקונס דובדבנים וריקוטה
סלט דובדבנים, פטרוזיליה ושקדים
החקלאים הוותיקים כבר מנוסים: פעם זה החמסין ופעם זה הברד, ולפעמים לא מספיק מנות קור. הם יודעים שיש עונה בסל ועונה עסל. התקציב שלהם הוא כמו אקורדיון - לפעמים פתוח וגדול, לפעמים מכווץ וסגור. עונת הדובדבנים השנה היא שכול וכישלון. פגשתי חקלאי אחד שלא טורח אפילו לקטוף את המעט שיש על העצים. השכר לפועלים יעלה יותר מהפדיון.
בשבת האחרונה הוזמנתי לחגיגת דובדבנים במטע לא רחוק מאיתנו. גם פה לא קוטפים השנה, ובעל המטע החליט לעשות מנגל מתחת לעצים. התכנסנו כולנו תחת חופת הרשת השחורה שתפקידה למנוע מהציפורים לחגוג על הפירות. בהתחלה המון ילדים הסתובבו לנו בין הרגליים, אבל אחר כך הם התחילו לטפס על העצים ועל הסולמות, והעפילו לראשי העצים בניסיון להגיע לדובדבן בשל שתלוי על הצמרת. הזאטוטים התמלאו במיץ אדום ונראו כמו יצירות אמנות מהלכות. אף אחד לא דיבר על מנות קור. היה חם, והמנגלים העלו עשן שהסתבך בענפי העצים ושעטף אותנו כמו צעיף אפור שמריח טוב.
הפעם לא הייתי מופקד על המדורות. הסתובבתי בין העצים, ברחתי לקצה המטע, ועמדתי בשקט תחת עץ אחד מפואר. עמדתי על קצות האצבעות, מתחתי ידיים, וניסיתי לקטוף את יחידי הסגולה שגדלו לגודל של שזיף ושהיו מתוקים כמו קירש.
חשבתי איך כולנו מדברים על הדובדבנים באופן גנרי, ולא אומרים דובדבן מזן בורלא או מזן צ'יהנוק. אנחנו מתייחסים לפירות שונים בתכלית כאל עדר חסר אישיות. הרי לא יעלה על דעתנו להגיד שאכלנו סתם תפוח, אנחנו אוכלים גרנד או יונתן או פינק ליידי, אנחנו יודעים מה ההעדפות שלנו בתפוחים. אז למה שלא נדע איזה זן דובדבנים אהוב עלינו יותר מכול? אחת הסיבות לכך היא שזני דובדבנים מבשילים בזמנים שונים ושאורח החיים שלהם קצר בהרבה משל התפוחים. ואולי אין מספיק יבול מכל זן בשוק. אינני יודע בדיוק את הסיבה, אבל טוב יעשו מגדלי הדובדבנים אם יכתבו על הקופסאות, שבהן הם משווקים את פירותיהם, איזה זן אנחנו קונים, כדי שנדע מה חביב עלינו במיוחד.
עמדתי לי מתחת לעץ, ותוך שאני חושב מחשבות מיתוגיות על דובדבנים טעמתי את דובדבני הבינג, שגדלו לגודל שזיפים ושהיו מתוקים-מתוקים. הייתה לי קערה קטנה שלתוכה אספתי את הדובדבנים. הקערה מיאנה להתמלא, כי רובם מצאו את דרכם אל גרוני. בשלב מסוים הבנתי שהיא לא תתמלא לעולם. ויתרתי על יצר הקטיף, והתמקדתי בהאבסה עצמית משוחררת כל רסן ועכבה סוכרתית.
ישבתי בחוסר מעש תחת העץ, והבנתי שלא בא לי להכניס לפה קבב או שישליק, לא בא לי על תרנגולות משופדות שנצלות על גחלים. רציתי להישאר עם המתיקות בפה, לחזור למטבח ולאפות משהו מתוק מהדובדבנים האלה. לא התחשק לי שום ביס מלוח עם ריח של מדורות, רציתי מתיקות צורבת עם ריקוטה, עם קליפת לימון מגוררת ועם מקל וניל שמנמן. רציתי לשבת ליד התנור ולהסתכל מבעד הזכוכית איך הדובדבנים נאפים והופכים לעוגות קטנות. ברחתי מהמטע, ובשקט-בשקט נכנסתי למטבח ולא יצאתי עד שלא יצאו מהתנור המתוקים האלה, שאני עושה פעם אחת ויחידה בשנה.
