איזה אנשים, איזה אנשובי

בזמן האחרון, בכל פעם שאני מגיע לתל אביב חברים מזמינים אותי לטעום אנשובי רציני במקום הזה, ואנשובי עוד יותר רציני במקום ההוא. קדחת האנשובי השתלטה על מחוזותינו. אי-אפשר לדעת בימינו אם באזז שכזה מתחיל בגלל יחסי ציבור מצוינים של מסעדה חדשה שנפתחת, או בגלל יחסי ציבור עוד יותר טובים של יבואן קופסאות שימורים שמבין איך העניינים עובדים בעיר.

כל שף שמכבד את עצמו בימים אלה משתדל להשיג דווקא את הסוג המסוים הזה של אנשובי, שהמליחו דייגים פורטוגלים על ספינת דייגים באוקיינוס האטלנטי. כמעט בכל תפריט שמכבד את עצמו מופיעה פתאום מנה של אנשובי. בחלק מהמסעדות מגישים את האנשובי ישר מקופסאות השימורים, גם כדי להראות שאנחנו פרולטרים וגם כדי להוכיח שאכן מדובר באנשובי מהסוג שמגיע מספרד או מפורטוגל - האנשובי הכי-הכי!

מכיוון שאני אוהב אנשובי משכבר הימים, מצאתי את עצמי מסתובב בשוק לוינסקי ומחפש את הקופסאות האלה שעולות 40 שקלים האחת, לא פחות! עברתי מעדנייה אחר מעדנייה, ומובן שלא מצאתי את הסוג הספציפי. אבל במעדנייה אחת, קטנה ואיכותית, מצאתי כמה צנצנות אנשובי שגם הן הגיעו מפורטוגל, ובעלת המעדנייה הבטיחה לי שהאנשובי שבתוכן מעולה שמעולים.

מכיוון שירדתי לתל אביב באותו יום בלי מכונית, החלטתי שאני חוזר עם כל קופסאות האנשובי האלה ברכבת. זו הייתה החלטה די דרמטית עבור מי שטרם נסע ולו פעם אחת בימי חלדו ברכבת ישראל. לא יודע איך, אבל גם בימי ילדותי לא יצא לי להיכנס לקרון רכבת בישראל, וכשבגרתי תמיד העדפתי את פרטיות הפרייבט שלי. שכניי וחבריי הגליליים נוהגים להתנייד לתל אביב ברכבת באופן קבוע, וטוענים נחרצות שזה הרבה יותר נוח מאשר נהיגה עצמית.

לקחתי לי מונית לתחנת הרכבת במחלף השלום. נהג המונית היה מבוגר ונראה הרוג לחלוטין. התברר שהאיש הזה כבר 14 שעות על הכביש. איך אתה יכול? שאלתי בתמימות. פרנסה, הוא ענה תוך כדי שחרור אנחה מעומק הלב. נתתי לו טיפ ענקי, ופסעתי לתחנה הזאת, שבמשך שנים אני מתפעל מהארכיטקטורה שלה ומיופייה המודרני, תוך כדי שאני עומד בפקקים באיילון.

הדבר הראשון שהלם בי היה התחושה שאני בכלל לא בארץ. רציפי הרכבת היו נקיים לחלוטין. הכול היה חדש ומבריק. רק העובדה שהרמקול דיבר בעברית צחה הוכיח שאני אכן כאן. כשהרכבת שלי הגיעה עליתי עליה, התיישבתי במושב השמור שלי, והתכוננתי להירדם בלי מצמוץ. הייתי הרוג.

מולי התיישבה גברת אחת, שבהתחלה לא אמרה כלום, אבל בדיוק כשהעפעפיים שלי נסגרו שאלה, "אבל אתה עושה לחם, נכון?". העפעף הימני שלי נפתח בבעתה. הנהנתי בחיוך מנומס ואמרתי, כן. ואז התחילה הגברת לחקור אותי על סודות האפייה שכל-כך מרגיעה אותה, לטענתה. היא ביקשה ממני מתכונים, חקרה בנסתרות הבצקים, ולא עזרו שום ניסיונות התחמקות מצדי - היא לא הרפתה לרגע, וכל זאת כשהיא פותרת בנונשלנטיות סודוקו ותשבצים בחוברת צבעונית. למזלי, היא ירדה בעכו. מכאן ועד לנהריה - עניין קצר לכל הדעות - הצלחתי סוף-סוף לעצום עיניים ולזכות במנוחה תמציתית.

כשירדתי מהרכבת בנהריה חיפשתי מונית. תחנת המוניות עמדה ריקה, ולא הייתה לי ברירה אלא לעמוד על הכביש ולהניף ידיים. תרמיל האנשובי היקר שלי היה איתי, וכל מה שרציתי היה להגיע כבר הביתה, לפתוח צנצנת אחת ולאכול עם לחם. הייתי עייף, רעב ודי עצבני. אחרי כמה דקות עצרה לידי מונית, והנוסע שישב ליד הנהגת הבלונדינית קרא לעברי באבירות, "אוי אני מכיר אותך, בוא ניקח אותך טרמפ איתנו".

הנוסע סיפר לי כל הדרך את סיפורו המרתק. הנהגת שאפה בכל שתי דקות ממשאף אסטמה, וסיפרה שהשתחררה לפני שעתיים מבית החולים, אחרי התקף אסטמה אכזרי. זה לא הפריע לה לנהוג כמו נהגת מירוצים. כשהורדנו את הנוסע ליד ביתו, הנהגת נזכרה שהיא חייבת לאסוף את זוג התאומים שלה מבית בעלה לשעבר, כי הילדים מחכים ברחוב בקור. תוך כדי נהיגה לקצה השני של מעלות היא סיפרה לי את סיפור חייה: איך בגיל 24 כבר היו לה ארבעה ילדים, ושלפני חמש שנים, בלי עין הרע, נולדו לה גם תאומים. כשישבו התאומים במושב האחורי, מצאה האם לנכון לספר לי גם שהבן שלה ("כפרה שלי") הרבה יותר חכם מהבת. הבת המסכנה ישבה מאחוריי ושיחקה בבובה. התכווצתי מהמחשבה מה זה עושה לה, והשתוקקתי להגיע כבר הביתה.

חמש דקות אחר כך כבר אכלתי את האנשובי הראשונים שלי. לאט-לאט השלתי מעליי את חוויות הנסיעה. אימאל'ה, איזו נסיעה מטורללת. וכמה שהאנשובי האלה טעימים.

ברוסקטה עם סלסה אנשובי

החומרים:
1 לחם שאור אוורירי
1 צנצנת אנשובי איכותי בשמן זית
2 שיני שום כתושות
חצי כוס זיתי קלמטה מגולענים וקצוצים
1 כוס עלי פטרוזיליה מופרדים
1 כפית קליפת לימון מגוררת
2-3 עגבניות בשלות
מעט שמן זית לפי הטעם
מלח ים גס ופלפל שחור גרוס טרי לפי הטעם

אופן ההכנה:
1. פורסים את הלחם לפרוסות בינוניות, מטפטפים מעליו מעט שמן זית, וצולים על גריל פחמים או על מחבת ברזל לסטייקים עם פסי חריכה.
2. בינתיים קוצצים את פילה האנשובי ומערבבים עם שיני השום הכתושות, עם הזיתים ועם קליפת הלימון המגוררת. מוסיפים את עלי הפטרוזיליה.
3. חוצים את העגבניות לשניים, וכשפרוסות הלחם יוצאות מהגריל סוחטים עליהן את לשד העגבניות הבשלות ועורמים על כל פרוסה את סלסת האנשובי שהכנתם.
4. בוזקים פלפל שחור ומעט מלח ים, מטפטים מעט שמן זית מלמעלה ומגישים מיד.

>> לגרסת ההדפסה של המתכון: ברוסקטה עם סלסה אנשובי

טבולה אנשובי מיוחדת

החומרים:
3-4 מלפפונים צעירים מגוררים דק
חצי כוס שמיר קצוץ דק
1 כוס עלי בייבי אורוגולה קצוצים דק-דק
6 פילה אנשובי קצוצים דק
חצי כוס בורגול דק מושרה במים חמים 10 דקות ומסונן
5 כפות שמן זית עדין
2 לימונים בשלים סחוטים
מלח ים גס ופלפל לבן גרוס טרי לפי הטעם

אופן ההכנה:
1. סוחטים את בשר המלפפונים המגוררים, מערבבים עם העשבים הקצוצים, עם הבורגול הפתוח ועם האנשובי הקצוץ.
2. מתבלים במלח, בפלפל ובמיץ לימון, מוסיפים שמן זית ומערבבים שנית, משהים 5 דקות ומגישים.

>> לגרסת ההדפסה של המתכון: טבולה אנשובי מיוחדת

פסטה אנשובי ופיסטוקים

החומרים:
1 חבילת פסטה, רצוי מהסוג המכונה "חונק כמרים"
חצי צנצנת אנשובי איכותי בשמן זית
2-3 שיני שום קצוצות דק
חופן עלי בזיליקום טריים קצוצים גז
חצי כוס שמן זית איכותי ועדין
מלח ים גס ופלפל לבן גרוס טרי לפי הטעם
150 גרם גבינת פקורינו כבשים מגוררת דק
חצי כוס פיסטוקים קלויים על מחבת עם מעט שמן זית וטחונים בינוני דק

אופן ההכנה:
1. מבשלים את פסטת חונק הכמרים לפי הוראות היצרן. מסננים ושומרים מעט ממי הבישול.
2. מחממים מחבת על להבה חזקה. מוסיפים לתוכה את שמן הזית, וכשהוא מתחמם מטגנים בתוכו את האנשובי, את השום המגורר ואת הפיסטוקים הטחונים. מוסיפים מיד את הפסטה המבושלת, ומערבבים קלות.
3. מוסיפים מעט ממי הבישול. מסירים מהלהבה ומתבלים במלח ובפלפל לבן לפי הטעם. מוסיפים בנדיבות את עלי הבזיליקום ואת גבינת הפקורינו המגוררת. מערבבים ומגישים מיד.

>> לגרסת ההדפסה של המתכון: פסטה אנשובי ופיסטוקים

>> לכל המדורים של ארז קומרובסקי