בפעם האחרונה שמעתי ממנה לפני שלושה שבועות. דיברנו על החיים. זה היה קשה. היא כבר לא הייתה מסוגלת לשמוע שום דבר. כל הביטחון התנדף ממנה, כמו גראפה שהושארה פתוחה יותר מדי זמן. כל החוכמה הענקית שלה נשאבה לתוך מערבולת פנימית של כאב. כאילו שכחה פתאום את כל ההרים שהזיזה במהלך השנים, את כל האנשים שעזרה להם לאורך הדרך. השבוע היא התאבדה.
לפני שלושה עשורים, כשהיינו ילדים, ישבנו יחד באותה כיתה. ולא סתם באותה כיתה - שולחן ליד שולחן ממש. היא הפכה לאשת סודי. הייתה הראשונה שבפניה יצאתי מהארון. שעות על גבי שעות היינו יושבים בבית שלה או שלי. היא בכאב על אביה שנפטר מסרטן ואני בבלבול של גיל הנעורים המסוכסך.
גם בצבא המשכנו להיות חברים קרובים. היא הייתה ביחידה של הגאונים ואני סתם חייל פשוט, שריונר. שנים שמרה מכתבים ששלחתי לה במלחמה. תמיד תמכה והקשיבה, מלאת אמפטיה כמו חמנייה. רק יותר מאוחר הבנתי, שבנעורינו היא הייתה מאוהבת בי, אבל אני לא ממש ידעתי להחזיר אהבה. לא הבנתי מה יש לה לרצות ממני בכלל.
אחרי הצבא היא הלכה ללמוד משפטים ואני נסעתי ללמוד בישול בפריז. היא באה אליי בחורף הראשון שלי שם לחדרון הקטן שהיה לי לדירה. אחר-כך היא נסעה ללונדון. עורכת דין צעירה ומבריקה, שהלכה להיות סלקטורית באל-על ובמקביל ניסתה להתברג בעולם העבודה האנגלי. והיא התברגה, אוהו, איך שהיא התברגה. את כל כולה השקיעה בעבודה, ובנתה לעצמה קריירה מפוארת.
היא למדה צרפתית ואיטלקית, גרמנית וספרדית והפכה למומחית בדיני עבודה. ניהלה צי של אנשים בכל אירופה. יום אחד בפריז, למחרת באיטליה. קיפצה בין שדות תעופה כמו שחרגול מקפץ מקנה עשב אחד לאחר. טיפסה ועלתה בהיררכיה התאגידית, ונהייתה בוסית גדולה. כשאנשים אחרים בגילנו חיתלו את ישבני תינוקותיהם, היא ישבה בישיבות הנהלה בכירה, וכשאנשים אחרים עמדו בפקקים בכביש 4 בדרך לעבודה, היא עבדה בלונדון וטסה כל סוף שבוע לבית בניו יורק. פחות ופחות רצתה לשמוע על הארץ. פחות ופחות רצתה להגיע. כמו חסידה נדדה בין יבשת אחת לשנייה, אבל התינוקות היחידים שהביאה היו תינוקות תאגידיים, כאלה שהעשירו את בעלי המניות בחברה.
בכל פעם שבאתי אליה לביקור בלונדון, היינו מסתובבים בסיינט ריג'נטס פארק, מסתכלים על עדר הצבאים ששם. אחר-כך הולכים לשתות בירה בפאב על גדות התמזה. אבל הכי אהבתי את הטוסטים, שהייתה עושה לי בבית שלה. עשתה עוד ועוד טוסטים עם גבינות מופלאות, שעד אז לא הכרתי, ופתחה עוד בקבוק בורדו ועוד יין סאנסר מהלואר. איזו מלכה! ובכל הפעמים הספורות שבאה לביקור מולדת קצרצר ואכלה על שולחני לחם, כל-כך ידעה לפרגן, כל-כך אהבה. וכשהגיעו השנים הרזות שלי, תמיד הייתה שם בשבילי, תמיד תמכה והתעניינה.
וכל אותו זמן עלתה מעלה-מעלה בסולם החברות הענק, עד שמצאה את התפקיד האחרון שלה. וכל הזמן הזה המשיכה לטוס מפה ולשם, טיסות טרנסאטלנטיות במחלקה ראשונה. המטוסים היו לה כמו בית. עברה מדירה קטנה לבית גדול, לבד עם "רואה החשבון" שלה, שהיה בעצם חתול שחור-לבן ענק.
היא הייתה מאושרת בדרכה, כל זמן שזזה והצליחה. עד שפתאום לא. הדיכאון בא עליה כמו צונאמי. והיא סירבה ללכת לטיפול. היא שטיפלה באחרים כל הזמן, לא יכלה לבקש עזרה. לא שעתה לאותות המצוקה שלה עצמה, עד שהיה כבר מאוחר מדי והייתה בתוך עין הסערה, כואבת את הבגידה הגדולה של התאגיד בה.
אורנה, אני כותב לך בדיעבד. רק אחרי שהחלטת ללכת מפה למקום אחר בכלל. אני כותב לך, אישה מדהימה, עכשיו, כשאת טסה לאיזשהו יעד לא ברור. חבל שלא באת אליי, חבל שלא הצלחתי להקל ולו טיפ-טיפונת מהמשקולת הכבדה שנחה לך על הנשמה. אני רק יכול להתרפק עכשיו על הזיכרון מהביקור האחרון שלך אצלי במתת. אני פותח עכשיו את היין שהבאת אז, טעם של אדמות נכר ושל שמש זרה. אני מכניס עוד פרוסת לחם לטוסטר ומחכה שתקפוץ כבר. חבל שלא נזדקן יחד באותו עולם.
טוסט חצילים
מצרכים:
8 פרוסות לחם דורום אוורירי (או לחם לבן אחר)
2 חצילים בינוניים חתוכים לפרוסות אורך דקות
200 גרם גבינת צ'דר מיושנת היטב
20-15 עלי בזיליקום
מלח ים גס לפי הטעם
מספר כפות שמן זית עדין
הכנה:
1. מחממים מחבת סטייקים מברזל יצוק (מחבת פסים) על להבה חמה.
2. מורחים בעזרת מברשת את פרוסות החצילים בשמן זית וקולים על המחבת החמה. בוזקים מלח ים גס מעל החצילים והופכים את הפרוסות כדי שייצלו גם מצדן השני. מורידים מהמחבת כשהן מוזהבות.
3. מורחים שמן זית על פרוסות הלחם. צולים בטוסטר עד שהלחם מזהיב.
4. מסדרים את פרוסות החצילים לאורך פרוסות הלחם הקלויות, פורסים את הצ'דר לפרוסות דקות ומניחים על החצילים. מפזרים את עלי הבזיליקום ואוכלים.
טוסט בולגרית ועגבניות צרובות
מצרכים:
8 פרוסות לחם כפרי
6 עגבניות בינוניות בשלות
1 פלפל אדום לא חריף מדי קצוץ דק
12-10 עלי מרווה
250 גרם בולגרית כבשים
1. מלהיטים מחבת ברזל כבדה על להבה חזקה.
2. חוצים את העגבניות ומטפטפים מעל החתך מעט שמן זית. מניחים אותן על המחבת כשהצד החתוך כלפי מעלה. מפזרים מעליהן עלי מרווה קרועים ואת הפלפל האדום החריף הקצוץ דק. בוזקים מעט מלח גס.
3. מנמיכים את הלהבה וצולים את העגבניות כ-10 דקות על צד אחד ואחר-כך עוד 10 דקות על הצד השני או עד שהעגבניות נצלות לגמרי וטעמן מתמרכז.
4. מוציאים את העגבניות הצרובות מהמחבת וקוצצים גס.
4. צולים את פרוסות הלחם בטוסטר. מפזרים מעל פרוסות הלחם הצלויות את העגבניות הצרובות. מפוררים מעל גבינה בולגרית בנדיבות. מוסיפים עוד מעט קרעים של עלי מרווה ואוכלים.
טוסט קממבר ואגוזי מלך
8 פרוסות לחם שיפון פרוס דק
חצי כוס אגוזי מלך
שליש כוס צימוקים בהירים
70-50 גרם חמאה
מעט שמן זית עדין
200 גרם קממבר בשלה
צרור עלי ראשד או אורוגולה
מלח ים גס לפי הטעם
הכנה:
1. מטגנים את אגוזי המלך והאגוזים עם טיפ-טיפונת שמן זית ומלח, עד שיהיו קלויים כהלכה. קוצצים גס.
2. צולים את פרוסות לחם השיפון במחבת. מורחים את הטוסטים בנדיבות בחמאה רכה.
3. מניחים מעל הטוסטים פרוסות של גבינת קממבר. מפזרים מלמעלה את תערובת האגוזים והצימוקים ומכסים בעלי ראשד.
