כריכים של קיץ

אחת הגבינות החביבות עליי היא בולגרית מעודנת. הילדים, לעומת זאת, עיקמו את האף. ישבנו בארוחת הערב ופרסתי לי ממנה פרוסות דקיקות. הילדים הסתכלו ואמרו לי "וואו אמא, את פורסת כל כך דק!". מיד השבתי שאני יכולה לפרוס אפילו עוד יותר דק, ויותר ויותר דק, וככה הוצאתי מקוביית הגבינה פרוסות דקיקות דקיקות, כמעט שקופות, כל פרוסה ישר לתוך פה קטן אחר. ומה אומר - הילדים התמכרו, ומאז הפך שמה של הבולגרית המעודנת בביתנו ל"גבינה דקה". אפילו הקטנה ביקשה שאכין לה לגן כריך עם גבינה דקה. בשבת בבוקר הלכנו אפילו יותר רחוק, וחתכנו את הגבינה לצורות.

בקיצור, לפעמים כל מה שצריך זה פרזנטציה טובה.