בישול ביתי זה סוג של פיקציה. כשאומרים את צמד המלים הזה חושבים על אוכל שמישהו, קרוב לוודאי ממין נקבה, בישל במיטב זמנו ומרצו, תוך שהוא משקיע את כל כובד אהבתו בתוך התערובת. בפועל, מה שיש זו אמא שמנסה ללהטט בין העבודה, הילדים, החוגים, הניקיונות, הבעל וזה שהיא שכחה לקנות משהו בסופר, לבין העובדה שהיא חייבת להכין ארוחת ערב או צהריים לילדים האלו, אהובים ככל שיהיו, שהטעם הטוב דורש שיהיה להם משהו חם לאכול. ולכן, לרוב מה שיוצא זה אוכל שקל להכין אותו, שהמצרכים הדרושים לו נמצאים במקרה במקרר, ושאם לא ייאכל עכשיו, אפשר יהיה לאכול אותו גם בעוד יומיים.
נדמה שרק לעתים רחוקות נתקלים באוכל ביתי כמו שהוא אמור להיות: שילוב של אהבה לרכיבים, אהבה לתהליך הבישול והאפייה ואהבה למשפחה. נדמה שזהו המקרה אצל פירגה, בחורה בת 61, עם שלושה ילדים ושלוש נכדות, שהמתכונים שלה נראים כמו הצד הטוב של מתכונים של אמהות: כאלו שנוסו המון פעמים, ואפשר בוודאות להכין אותם בלי להזדקק לפטריות כמהין שגדלות רק בצד הארקטי של סין. את הבלוג, כמה מעורר שמחה, הקים הבן עבור אמו כמתנת יום הולדת לגיל 60.
הבלוג: פירגה
בשורה אחת: כשאמא מהסיפורים מבשלת
קישורים מומלצים:
מאפינס "פירה" ופטריות
ביצה רוסית
צ'ילי קון קרנה
עוגת קוביות שוקולד וחלבה