בתקופת השיא שלו - מכאן ראוי להתחיל - היה גורדון רמזי אחד מהשפים העסוקים ביותר בעולם. בגיל 42 הוא כבר חבק 12 כוכבי מישלן, שלוש תכניות טלוויזיה, 15 מסעדות ברחבי העולם, 10 ספרי בישול ושתי אוטוביוגרפיות. כל אלו, בסיוע הפה הגדול ואוהב השערוריות שלו, הביאו את "גורדון רמזי אחזקות", החברה שמנהלת את כל עסקיו, להון מוערך של 67 מיליון פאונד. אז מה קרה לכל זה? בשתי מילים: המשבר הכלכלי – ואת הפירוט אתם מוזמנים לראות בכתבתו המצוינת של אסף יחזקאלי כאן משמאל.

הכל התחיל במשחק כדורגל כושל

האמת היא שגורדון רמזי בכלל לא רצה להיות שף. הקריירה המקצועית שלו החלה בגיל 15, אז עוד שיחק כדורגל בקבוצת "גלזגו ריינג'רס". במהלך האימונים הוא נפגע בברכיו, אולם התעקש להמשיך להתאמן. אבל הריינג'רס, מה לעשות, לא היו ממש מרוצים ממנו, ואחרי שלוש שנים הציעו לו לעבור לקבוצה בליגה נמוכה יותר. רמזי סירב (כבר אז הוא לא היה האדם הכי קל), ובעצת אמו הלך ללמוד בישול ומלונאות בקולג'. "זה קרה במקרה. לגמרי במקרה", הוא חוזר ומדגיש.

אחרי הלימודים הוא עבר ללונדון, שם עבד בשתיים מהמסעדות האגדתיות של העיר: "לה גברוש" של אלבר רו ו"ווייט הארווי" של מרקו פייר ווייט, שגם הפך למורה הרוחני שלו. בעצתו של ווייט נסע רמזי לצרפת, שם עבד שלוש שנים תחת פיקוחם של כוכבי-על גסטרונומיים נוספים כמו גי סובאה וז'ואל רובושון.

רמזי מספר שאחד הדברים שלמד ממוריו הוא שהמטבח דומה מאוד למגרש הכדורגל, וגם בו מככבות העבודה הקשה והתחרותיות. בראיון ל"גרדיאן" הוא אומר: "יש אנשים שבוכים ומתפרקים ליד המקרר, ואחרים פשוט עומדים שם, זוקפים את כתפיהם, ומוכנים ללכת על כל הקופה".

שף גורדון רמזי (צילום: SXC, המטבח1)
רמזי. "אני לא יכול למצוץ לאנשים"|צילום: SXC, המטבח1

רמזי אוסף כוכבים

בתום ההכשרה הממושכת חזר רמזי ללונדון, שם הפך לשף במסעדת אוברגין, שבתוך שלוש שנים זכתה בשני כוכבי מישלן. ההצלחה עודדה אותו לפתוח מסעדה משל עצמו, ובגיל 31 פתח את "גורדון רמזי" ברובע צ'לסי בלונדון. הוא שידל את כל צוות אוברגין לעבור אתו למסעדה החדשה, וזו זכתה בשלושה כוכבי מישלן בתוך שלוש שנים. אין מה לומר, כנראה האיש החצי-מפוקפק הזה עושה משהו נכון.

אבל אפילו העובדה שבאותה תקופה היה רמזי השף היחיד בלונדון עם שלושה כוכבי מישלן לא גרמה לו לצאת מהמטבח. "מעולם לא ישבתי במסעדה של עצמי כסועד. אני מעדיף להישאר במטבח ולפקח על המנות", הוא אומר. "חוץ מזה, אני לא איזה תחת מתלקק. אני לא חושב שאתה צריך לצאת למסעדה, לברך לשלום את הסועדים, לעמוד שם כמו זקפה מתוחה, לשאול איך היה האוכל וללחוץ ידיים. אני לא יכול למצוץ לאנשים", הוא משתף בעדינות אופיינית.

המטבח
הגרסה שלנו ל"מטבחי הגיהינום"

אבל העובדה שהוא נשאר במטבח לא מנעה מרמזי לנהל את המסעדה ביד רמה. על כך יכול להעיד מבקר האוכל א.א. גיל, שהעז להגיע לאכול אצלו במסעדה אחרי שכתב עליו שהוא "שחקן כדורגל כושל". בלי להתבלבל ליווה רמזי את גיל ואת האורחת שלו ג'ואן קולינס אל מחוץ למסעדה. בעקבות כך העיר גיל כי "רמזי הוא שף נהדר, אבל בן אדם נחות". וואללה.

רמזי פותח את הפה

קשיחות דומה הפגין רמזי גם כלפי העובדים במטבח שלו. השף הבריטי ידוע כמי שמקלל כל הזמן, צועק על העובדים ונוגש בהם ללא לאות. להגנתו הוא אומר שהיחס הזה גורם לעובדים להפוך לגרסה מוקטנת שלו עצמו, ובכך להצליח בהמשך דרכם כשפים. עוד הוא מציין כי מי שעבדו במטבח שלו ממשיכים גם היום לנהל מסעדות בבעלותו, מה שמעיד על יחסים טובים.

לא בטוח שכולם היו מסכימים עם הקביעה הזו. השחקנית אמנדה ברי עזבה את סט הצילומים של תכניתו "The F Word" אחרי שהיכתה אותו בכלי מטבח. בסט הצילומים האמריקאי של התכנית "Hell's Kitchen" התקוטט השף עם אחד המתחרים, עד שזה נפל ונקע את קרסולו. אחרי זה חזר רמזי לכותרות לאחר שהעניש טבח שלכאורה גנב מתכונים מהמסעדה בכך שהכריח אותו לבשל עירום, עטוף בניילון נצמד בלבד.

שף פרפקציוניסט עם נטייה להתקפי זעם או איש שערוריות ויחסי ציבור? דבר אחד בטוח: גורדון רמזי הוא אחד מהסנגורים הטובים ביותר של המטבח הבריטי המושמץ, ויחד עם השף העירום ג'יימי אוליבר הוא הצליח להחזיר את הגאווה הקולינרית לאומה שהייתה ידועה בעבר בעיקר בחביצה שלה. אז עכשיו תחליטו אם באמת מתחשק לכם לשמוח לאדו.