הסוהו של שיכון ו'

באר שבע, שעת אחר צהריים מאוחרת ביום חול. אנו בעיקולו הצפוני של רחוב רינגלבלום. שמש שוקעת על קוביות המגורים הצפופות. השכונה נראית כמו יצירה ארכיטקטונית דכאנית, הגורמת לך להשתומם כיצד כיעור כזה נולד, ויותר מכך כיצד הוא משתמר. אדם עטוף טלית מסתובב ברחוב. מבטו לא ממוקד ומעיד כי ברשות הנ"ל בעלות על שריטה. הוא מספר שהוא, ככל הנראה, המשיח. אהבתי את הספק שבדבריו. אני מחזיר לו שהוא מאוד מזכיר בחזותו החיצונית את הרב איפרגן. ההשוואה, והאופציה הנפשית שהיא פותחת בפניו, לבחור בין המשיח וכבוד הרנטגן, טובה מאוד בעיניו. הוא מודה לי בחום על הדברים, ומעדכן בלי אזהרה כי הוא בכלל משגיח הכשרות של השכונה. שיהיה. ליד ניצבת ממגורת אשפה ירוקה. חצי מתכולתה על הקרקע, לידה עומד חתול ומכרסם ראש דג. החתול גור אשפתות שגרתי שהולם את הסביבה; ראש הדג דווקא לא.

אספרסו, סושי ויד שנייה

הראש, שעד לפני כמה שעות היה מחובר לגופו של מוסר ים איכותי ויקר, ששקל לכל הפחות ארבעה קילוגרמים, אינו אמור להתגולל בסביבה כזו. חתולי רחוב מכאן, לו הדברים היו מתרחשים על-פי תסריט סוציואקנומי עם היגיון פנימי סביר, היו אמורים ללקק שקיות של נסיכת הנילוס ו/או בקלה קפואה. רק שהסצנה שנותנת שכונה ו', מתחם המשתרע מרחוב רינגלבלום ועד רחוב יוסף בן מתתיהו דרומה, ברדיוס של 500 מטרים, מוציאה אצבע משולשת - אופנתית, נהנתנית, בליינית - לדעות הקדומות שאתה מביא עמך מן הצפון.

מבט צפונה: כעשרים מטרים מן החתול ניצב קפה רינגלבלום, בית קפה שעוד מעט נלגום בו אספרסו שיגיש לנו מלצר עם גינונים הומוסקסואליים מופרזים. בית הקפה הזה, מבחינת עיצובו, אורחותיו, תפריטו ומלצרו העליז, היה יכול להיות ממוקם באופן הטבעי ביותר בצפונה של תל אביב. צמוד לו "עשן הזמן", בית קפה שמציע הופעות מוזיקליות מדי ערב, ומוכר, כהשלמת הכנסה, ספרים ובגדים יד שנייה. "עשן הזמן" הולם כל סוהו עירוני בוהמייני עכשווי שתעלו על הדעת.

מעט דרומה, בין עמודי בטון הנושאים את קוביות המגורים, ושהיית מצפה למצוא ביניהם ילדים משחקים סטנגה, נמצאת "הודו הקטנה", מסעדה הודית מקסימת אווירה, עם אוכל שעוד מעט נרחיב עליו את הדיבור. צמוד אליה בר הזיגוטה, שלפי יודעי דבר נותן בראש בכל לילה, ובכתפו הדרומית צמודה לו מסעדת סושי יפני. מהלך חמש דקות רגליות משם, ברחוב בן מתתיהו, מצטופפות בשורה אחת מסעדת התבשילים הביתית נונה, המסעדה המקסיקנית טיה, ומסעדת בשרים המתנאה בנתחי בקר אנגוס. שמה כנגזר מכך, היינו אנגוס. המסה הנצברת של כל בתי האוכל הללו, כמו הבחירה של רובם ככולם להפנות עורף לאופציית השווארמה-חומוס-צ'יפס-סלט המתבקשת, יוצרת סצנה הנראית כגזורה מסט של פליני, והיא הזויה ומקסימה ומבקשת פשר.

הודו הקטנה-גדולה

הכול התחיל לפני כשלוש שנים, עם הודו הקטנה. חנוך סטמקר, בעל המקום, עושה מסלול מלוד עיר הולדתו, דרך סצנת המסעדות והברים התל אביבית שבה הוא מתבוסס שמונה שנים, ונוחת בסופו של דבר בבאר שבע. האופציה לפתוח מסעדה הודית בבאר שבע אינה על הפרק בתחילת דרכו, אולם פה ושם מזהים אותו לקוחות תל אביביים, בעיקר סטודנטים הלומדים בבאר שבע, ולוחצים. סטמקר נכנע באהבה, ומקים את המסעדה. "עד כמה שרחוב רינגלבלום היום נראה לך מוזנח, לפני ארבע שנים הוא היה מוזנח הרבה יותר", מספר סטמקר. "אין לי מושג איך החלטתי לפתוח כאן מסעדה, אבל זה תפס. ועוד איך תפס. לקחתי גם את המקום ליד, והיום הודו הקטנה תופסת שטח של 140 מטרים רבועים. אחרים ראו שאפשר לעשות כאן עסקים, והגיעו. קפה רינגלבלום נפתח, אחר כך ומעט דרומה נונה, המסעדה הביתית, והשאר מגיעים בשנה האחרונה. היום ברוך השם יש מקום לכולם".

הודו הקטנה אינה רק מייצגת את הסצנה, היא גם מדגימה אותה היטב. תפריטיה הסגולים, ששום מעצב המודע לעצמו לא היה חותם עליהם, שולחנות האם.די.אף הלבנים, הנמוכים, המזרנים המזמינים את הסועד לאכילה בתנוחה לא שגרתית, ומחזיקי המפיות הגזורים על-פי צורת פחית קוקה-קולה, בתל אביב העדכנית פג תוקפם. אבל כל אלה חוברים יחד לאוכל מצוין, אותנטי וזול להפליא, ויוצרים תבשיל שמעבר לקולינריה היבשה מותיר עליך רושם שאינך יכול למצוא בערים הגדולות והשבעות.

שאר המסעדות מסביב מצליחות, מי יותר ומי פחות, להציג מרכולת קולינרית משכנעת למדי. לעתים קורה להן מה שקורה לאנשים בפרובינציה, והן מתחכמות מדי, אבל מעבר לכך, ואולי לפני כן, כוחן בסוג התרחשות שרק בשבילה כדאי לקחת את הפקלאות ולנסוע עד באר שבע, ולהיווכח שאוכל לפעמים פורס בפניך יריעה רחבה וגדולה, שמונחים קולינריים יבשים אינם יכולים ללכוד.

מתכון: בטטה ווארה של מסעדת הודו הקטנה

(קציצות תפוחי אדמה מצופות בקמח חומוס)

החומרים:
לקציצות (כ-10 יחידות):
5 שיני שום
שורש ג'ינג'ר באורך 3 סנטימטרים
2 פלפלים חריפים
100 גרם כוסברה טרייה
חצי כפית כוסברה טחונה
חצי כפית כמון טחון
חצי כפית זרעי חרדל שחור (להשיג בחנויות תבלינים)
רבע כפית גראם מסאלה (תערובת תבלינים הודית; להשיג בחנויות תבלינים)
4 עלי קארי (להשיג בשווקים)
חצי כוס שמן
חצי כפית כורכום טחון
כחצי כפית מלח (לפי הטעם)

לבלילת קמח החומוס:
חצי קילוגרם קמח חומוס
חצי כפית אבקת אפייה
חצי כפית מלח
חצי כפית פפריקה חריפה
חצי כפית כורכום
חצי כפית כמון טחון

אופן ההכנה:
1. מבשלים את תפוחי האדמה במים עד שהם מתרככים, מקלפים ומועכים אותם למחית. מחממים שמן במחבת ומוסיפים את זרעי הכמון, זרעי החרדל, עלי הקארי הקצוצים, השום, הג'ינג'ר ואת הפלפלים החריפים הקצוצים.

2. לאחר שהשום משחים מוסיפים למחבת 50 גרם כוסברה קצוצה, כורכום, כמון, כוסברה טחונה, גראם מסאלה ומלח. מבשלים הכול במחבת במשך כשתי דקות.

3. את תכולת המחבת שופכים על מחית תפוחי האדמה שהכנו, מערבבים עד למצב של בלילה אחידה. מוסיפים 50 גרם כוסברה קצוצה, מערבבים, וקורצים מהבלילה קציצות.

4. שופכים את כל רכיבי הבלילה לקערה, מוסיפים כשלוש כוסות מים ומערבבים עד ליצירת בלילה אחידה וסמיכה (ניתן להוסיף עוד מים לפי צורך).

5. טובלים את הקציצות בבלילה ומטגנים בשמן עמוק, עד לקבלת צבע זהוב. בבלילת קמח החומוס ניתן להשתמש גם להכנת מאכלים הודיים נוספים, למשל פאקורה (ירק מטוגן בקמח חומוס).

קפה רינגלבלום, רינגלבלום 6, 08-6491001; עשן הזמן, רינגלבלום 19, 077-7644218; זיגוטה, רינגלבלום 19, 054-5525887; נונה, בן מתתיהו 70, 1-700-506-073; אנגוס, מתתיהו 70, 077-4665635; הודו הקטנה, רינגלבלום 15, 08-6489801

>> בינתיים אתם מוזמנים להיכנס למטבח ולאלתר מקלות בצק עלים מתובלים

>> רוצים מתוק? קבלו עוגת שוקולד רעידת אדמה, שדורשת רק 10 דקות עבודה