ראשית ולפני הכל, אנחנו לא רוצים שתחשבו חלילה שיש לנו ביקורת על האופן שבו אתם מכינים סלט פסטה. זה הדבר האחרון שאנחנו מתכוונים אליו. מה שאנחנו כן רוצים לעשות זה לחלוק איתכם את הטיפ הקטן הזה, שלמדנו על בשרנו אחרי מספר לא קטן של סלטי פסטה שהיו, איך לומר, קצת פחות מוצלחים ממה שקיווינו שהם יהיו.
ובשביל הטיפ הזה אנחנו קופצים רגע הצידה, אל חברנו האורז: בישלתם אורז, הוא יצא טעים, רך ונימוח בדיוק כמו שאתם אוהבים. למחרת חזרתם אל השאריות שבמקרר וראו זה פלא - אחרי שאיבד את טריותו הפך האורז שלכם ליבשושי יותר, קשה יותר, טעים הרבה פחות. למה זה קרה? כי זה מה שקורה לאורז כשהוא מתקרר, וזה בדיוק גם מה שקורה לפסטה.
עכשיו, מה הסיפור עם סלט פסטה? הפסטה שבו היא תמיד קרה, כלומר לא טרייה מהסיר, משמע - קשה ומיובשת יותר ממה שחשבתם שהיא תהיה כשסיננתם אותה אחרי הבישול. אז מה צריך לעשות? פשוט לבשל אותה יותר, ולשכוח מכל האיטלקים-מטעם-עצמם שאומרים שאם זה לא אל דנטה זה לא ראוי להיקרא פסטה. סלט פסטה לא מכינים עם פסטה אל דנטה, נקודה. אלא אם כן מכינים אותו לאורחים שלא אוהבים, אבל זה כבר סיפור אחר.