הכתבים מדווחים מהשטח: איפה אכלנו בזמן הלחימה?

הם הסתובבו בשטח שעות, אוחזים במיקרופון, עטופים בשכפ"ץ והעבירו אלינו את קולות המלחמה. בקיץ האחרון כתבי החדשות של הערוצים השונים קיבלו זמן מסך שעקף בסיבוב את אסי עזר וארז טל. בין עלייה אחת לשידור לשנייה הם ליקטו מידע, התווכחו עם המערכות שלהם וניסו לשמור על קור רוח גם בשמש הקופחת. אבל הפצמ"רים לא היו הבעיה היחידה. תנאי שטח מקשים בשמירה על תפריט מאוזן ובריא, וכידוע, עדיין לא פיתחו כיפת ברזל נגד פחמימות.

>> בואו לאכול איתנו בפייסבוק, טעים שם

מניסיון, זה לא כל כך נעים לשדר תוצאות שיגור כשפיך נוטף שקשוקה. החלטתי לפנות לשועלי הדיווחים הוותיקים כדי לשמוע איפה הם בילו את הפסקות האוכל הקצובות שלהם ולמה הם יתגעגעו, עכשיו, עם כניסת הפסקת האש לתוקפה.

יואב לימור, תכנית הבוקר של קשת, פרשן צבאי, ישראל היום: "החומוס הפתיע אותי לטובה"

"ברוב הפעמים אתה צריך להיות באזור עוטף עזה. הנסיעה מתל אביב זריזה יחסית ולא עוצרים בדרך. אין סיבה שניכנס לאשקלון או לאשדוד, וכך אתה מוצא את עצמך אוכל או בצומת יד מרדכי או בכפר עזה, שם אכלנו אין סוף פעמים.

"הפעם, בצוק איתן, שמחתי לגלות שנפתחה חומוסייה חדשה בתחנת הדלק יד מרדכי. איכות החומוס בהחלט הפתיעה אותי לטובה וגם היחס המקסים של צוות העובדים. החומוס מצוין, השירות טוב, המחירים זולים ואפילו הסכימו להנמיך את המוזיקה הרועשת כשביקשתי".

החומוסייה צומת יד מרדכי, דרומית לאשקלון.

אלון בן דוד (פרשן צבאי ומגיש בחדשות 10): "פוגשים את כל הקצינים מהצבא"

"אני נוהג לאכול בתחנת הדלק בכפר עזה וממליץ על האספרסו בר. יש להם סנדוויצ'ים מושקעים במיוחד, סנדוויץ' חביתה מצוין וגם סנדוויץ' רוסטביף וסלטים ממש סבבה. הצוות נחמד וידידותי וכיף לאכול שם וגם לפגוש מקורות. זה אחד המקומות היחידים באזור שבו אתה פוגש את כל הקצינים מהצבא ואת כל העיתונאים גם יחד.

"מדובר בקומפלקס שיש בו אספרסו בר, אלונית, שבה אפשר להצטייד בשתייה קרה ולמיטבי הלכת יש את השמרלינג בר בשר. כשממש רעבים אני ממליץ על הסנדוויץ' המעורב שלהם. יש להם גם שמות אטרקטיביים למנות כמו "מרכבה סימן 4", או "תותח על". אני מודה שבעופרת יצוקה, בגלל מזג האוויר, אכלתי יותר בשמרלינג, ובקיץ, בצוק איתן, אני יותר באספרסו בר".

שמרלינג בר בשר, סי אספרסו - צומת סעד, תחנת הדלק אלון.

עוד באוכל טוב

• איך שירות המשלוחים החדש של אייל שני?
• בוחרים קינוח לראש השנה
• רולדה בטעם של פעם

יפעת גליק, ערוץ 1: "אוכל טוב וצוות מקסים שגם נתן לנו חשמל"

"יש מקומות קבועים שנהגנו לזלול בהם", מספרת יפעת גליק, כתבת ערוץ 1, "באשקלון למשל, בבוקר אוכלים ארוחת בוקר קונטיננטלית במלון לאונרדו, למקרה שנשארים ללון שם. יש חביתה בהכנה אישית, פירות והרבה קפה הפוך".

"בערבים, יש את הסקובר באשקלון. אני תמיד משדרת משם, כי מצד אחד אפשר לפגוש שם אנשים שבאים לאכול, ומצד שני ליהנות מאוכל טוב וצוות מקסים שהסכים לתת לנו חשמל ללייביו (אמצעי שידור ל.ש), כך שהרווחנו מכל העולמות. יש מנות גדולות מאוד. אני ממליצה על סלט פטריות חמות".

בזמן השידורים בצוק איתן, לנו הכתבים אין דקה לנשום, אנחנו רוב הזמן בשטח ואפילו שוכחים לאכול. אנחנו נדרשים לעלות לשידור כמעט כל רבע שעה ולכן צריך פתרונות יצירתיים. לכן הסקו בר הוא דוגמה מצוינת, אני יכולה גם לראיין אנשים במסעדה, גם לקבל חשמל, וגם בין שידור אחד לאחר, ללעוס כמה ביסים מסלט עם בולגרית".

אבל לא תמיד יש אפשרות להתיישב במסעדה. "בבאר שבע, כששידרנו מסורוקה, היה צריך לצלם כל פצוע שמגיע וגם לעלות לשידור בכל פעם שנופלת רקטה באזור, אז הדרך היחידה הייתה לבקש ממישהו שיביא לנו סנדוויצ'ים מארומה. כבר קרה לי ששכחתי לשתות יום שלם, אחרי ששידרתי מבית שספג פגיעה ישירה בבאר שבע ונאלצתי לקבל עירוי בבית החולים".

סקובר, המרינה באשקלון.

דורון הרמן, כתב הפלילים של חדשות 10: "הכי כיף זה אוכל ביתי"

"בסופו של דבר, הכיף האמיתי בדרום זה האנשים שבישלו בבתים שלהם והביאו לנו אוכל לכל מיני חורים שהיינו בהם", מודה הרמן. "בערב שישי אחד בשדרות בעשר בלילה, הייתי רעב מת ולא היה מה לאכול. צלצלתי לאלמוג בוקר (כתב הדרום של חדשות 10) כדי לשאול אותו מה פתוח. הוא אמר שהכל סגור אז הוא צלצל ליפה הספרית, והיא מיד הביאה לי דגים של שבת. גם משפחתו של צביקה ביתן מלהבים האכילו אותו בקוסקוס וחמין, זה הכי מרגש".

"כששידרתי באשדוד עצרתי לאכול באידי. אכלתי דגים טריים וישבנו לשיחה של שעתיים, יש לו הרבה סיפורים מעניינים. שידרתי לא מעט מבאר שבע, שם אוכלים או בסמי וסוסו בשוק, אני מאוד ממליץ על הקבב הרומני שלהם.

למי שמתחשק להעביר ביקורת בדרך מקורית, הרמן ממליץ על הברבסבא: "בשירותים, בתוך האסלה כתוב 'תקשורת', כדי להשתין על התקשורת. זה היה נחמד אחרי יום עבודה קשה, לבוא ובערך להשתין על עצמך. וגם בספרייה, יש שם סלטים טובים. אני מנסה לאכול סלטים כי אני בדיאטה שמחזיקה פחות או יותר כמו הפסקת האש. 

יש לי כלל ברזל – אני לעולם לא אוכל לבד, זה תמיד עם הצוות. זה הדבר הכי חשוב בעולם, כי בסופו של דבר בשטח בזמן מלחמה אתה האימא והאבא של הצלמים".

אידי, הבושם 6, אשדוד; ברבסבא, יצחק רגר 28, באר שבע; סמי וסוס, רמב"ם 12, באר שבע; הספרייה, נפח"א 24 מתחם one plaza, באר שבע.

אבי אשכנזי, כתב פלילים, וואלה: "עד הקו הבא, כולנו נצטרך דיאטה כדי להיכנס לשכפ"ץ"

"בגלל רמת המתיחות הגבוהה רוב הכתבים אוכלים יותר, האדרנלין זורם חזק וזה משפיע על התיאבון. בימים הראשונים אכלנו מכל הבא ליד, כי עם ישראל במיטבו היה מביא לנו מטעמים לעמדות השידור. בגלל הלחימה המתמשכת, חזרנו לתפריט שכולל בעיקר שווארמה וחביתות. באשקלון אני ממליץ על שווארמה נובי שנמצאת במרכז העיר. יש להם שלושה גלגלים של הודו, פרגית ועגל ורוב הכתבים אוכלים שם.

"אם עמדת השידור נמצאת לצד בניין העירייה, כדאי לאכול את הסנדוויץ' חביתה של מאפיית משי. הם מפנקים באופן יוצא מן הכלל ובכל סנדוויץ' מורחים גם נשמה". אשכנזי ממליץ על עוד צומת אסטרטגית נוספת בבאר שבע: "בשיפודי הזהב תמצאו הרבה כתבים אחרים. יש שם שיפודים ושווארמה והכל עם הרבה חריף, צ'יפס ועמבה".

למי שמתחשק קצת תחושה של בית, אשכנזי ממליץ על מקום בשדרות: "באזור התעשייה, ליד תחנת דלק של "10", יש מסעדת פועלים בשם קפה בפינה שהקימו שני צעירים ויש שם דג מרוקאי מצוין, עם הרבה פלפל חריף ורוטב עגבניות"

"בדרום יש טעמים שלא תמצאו בתל אביב" ממשיך אשכנזי, "גם הכתב המחוספס ביותר יתרפק על סנדוויץ' חביתה עם חריף ביתי כזה, שעשוי מפלפלים חריפים ולימונים כבושים, זה טעם שלא תמצא בשום מסעדה במרכז".

אשכנזי מסביר כי למעשה העבודה נמשכת גם בזמן האוכל: "זה לא רק לשבת לחוויה קולינרית, זה גם כדי להתארגן, לספר חוויות, להעביר את החומרים למערכת. אין לי ספק שעד הקו הבא, כולנו נצטרך דיאטה כדי להיכנס לשכפ"ץ"

שווארמה נובי, צפניה 1, שכונת אפידר; מאפיית משי, הגבורה 7, אשקלון.

>> לכל אירועי האוכל של סוף השבוע