רבע לשבע (צילום: שרון הראלי , mako אוכל)
רבע לשבע קלאסי|צילום: שרון הראלי , mako אוכל

מודים, כמו כולם – גם אנחנו אוהבים להרגיש מיוחדים. כשצריך אנחנו מזייפים את זה, אבל לפעמים היקום אשכרה מסתדר עם הטעם הפרטי שלנו, ואנחנו באמת מצליחים להשתחל לתוך קבוצה קטנה ומובחרת שמזהה את ניצוץ הגאונות דווקא איפה שאחרים מפספסים.

ככה הרגשנו עם הרבע לשבע. במשך שנים, כשכולם נהרו אחרי חטיפים מזדמנים (מישהו אמר o.k?) או אחרי אופנות מחו"ל כמו הטים-טם (מה אתם מוצאים בו) – אנחנו שמרנו אמונים לרבע לשבע באריזה הירוקה, עם קרם האגוזים וציפוי השוקולד. כשהוא ירד מהמדפים – הכרזנו, בתחושת עליונות, שהלכה לנו המדינה; כשהוא חזר – שמחנו מכל הלב, אבל אנחנו חייבים להודות – היום זה לא מה שהיה פעם. הוא עדיין טעים – אבל מה נגיד ומה נאמר, אנחנו כבר לא מרגישים מיוחדים.

1990: גזיר עיתון המבשר על יציאת החטיף רבע לשבע (צילום: באדיבות ארכיון שטראוס)
1990: גזיר עיתון המבשר על יציאת החטיף רבע לשבע|צילום: באדיבות ארכיון שטראוס

חברים, רבע לשבע בן שלושים. תחסכו את תגובות ה"מה? די, הוא הכי לא נראה", אנחנו מהמרים שחלקכם היו בטוחים שהרבע לשבע נעלם מהמדפים מזמן, בעוד חלקכם בכלל לא שמו לב שמשהו קרה עם הרבע לשבע ב-30 השנים האחרונות, ועוד לא התחלנו לדבר על הצעירים שבטוחים שהרבע לשבע נולד לפני חודש, עם פרוץ הקמפיין האחרון.

הקטע הוא שכולכם צודקים: הרבע לשבע היה מזמן, ואז השתנה, ואז ירד מהמדפים לכמה שנים אבל אחר כך חזר, בטעמים חדשים וצורות חדשות ועיצוב חדש, ונשאלת השאלה הפשוטה: למה אלוהי החטיפים משחק איתנו ככה? אם הרבע לשבע היה הצלחה - למה הוא נעלם וחזר והשתנה כמו עד מדינה במנוסה? ואם הוא היה כישלון - למה הוא עדיין פה? אז החלטנו לבדוק.

1990: רבע לשבע מריר (צילום: באדיבות ארכיון שטראוס)
1990, רבע לשבע מריר. אל תתרגלו אליו, הוא לא יאריך ימים|צילום: באדיבות ארכיון שטראוס

החזון: קלילות

מתברר שהאנשים שעומדים מאחורי המוצר (לדורותיו) משוכנעים שבמהות – כלום לא השתנה. טעמים? אריזות? צורות? גדלים? הכל שטויות: בשטראוס-עלית מסבירים שמה שהיה ונשאר הלב של הרבע לשבע, החזון שאיתו יצאו לדרך בסוף שנות ה-80, זה בכלל הקלילות. השילוב של ליבה אוורירית סטייל גלילית וציפוי דקיק הוא מה שנשמר בכל הגרסאות של הממתק לאורך השנים.

נכון להיום אפשר להשיג אותו בציפוי שוקולד או בציפוי לבן, בטעמים קלאסי ועד חמאת בוטנים (שיש פה במערכת אנשים שנשבעים שהוא השלמות בהתגלמותה), דרך טעמי הנוגט והחלבה המתבקשים וגרסת ההקפאה הקיצית.

אבל בואו נחזור אחורה: החטיף יצא לראשונה לשוק בתחילת 1990. את השם המקורי הוא קיבל, כנראה, בהשראת ה-After Eight, מותג שוקולד בריטי מפורסם שייעד את המוצרים שלו (שילובים של שוקולד מריר ומנטה) לקהל בוגר יותר וכיוון לשם גם בעזרת השם – אחרי שמונה, כשהילדים כבר ישנים.

בעלית החליטו לאמץ את הקטע של השם שהוא בעצם שעה, אבל פה נגמר הדמיון. הרבע לשבע בגרסתו המקורית כלל טעם אחד בלבד - ופל מגולגל במילוי קרם אגוזים מצופה שוקולד חלב או מריר - ושווק בצורת ריבועים. ממש באותו זמן הושקו גם ממרח רוזמרי (הי"ד), סוכריות הטמפרמנט של הסבתות והחלבלדה – שהיה פשוט חטיף חלבה מצופה שוקולדה. כל אלה אינם איתנו היום.

רבע לשבע באריזה אישית, עלית (צילום:  יחסי ציבור )
בהתחלה בהתחלה רבע לשבע היה חטיף אישי|צילום: יחסי ציבור
2002: רבע לשבע ופלים (צילום: באדיבות ארכיון שטראוס)
רבע לשבע ופלים, גרסת 2002|צילום: באדיבות ארכיון שטראוס

ההיעלמות והקאמבק

שנה בלבד אחרי ההשקה הופסק הייצור של הרבע לשבע בציפוי שוקולד מריר בשל חוסר עניין לציבור, ומאז - פרט לניסיון קצר בתחילת שנות ה-2000 למתג את הרבע לשבע עם סמל הפרה המפורסם של שוקולד פרה – לא נעשה כל שינוי במוצר.

אבל ב-2007 הרבע לשבע ירד מהמדפים. על מה ולמה? אנחנו, המעריצים, היינו משוכנעים שמדובר שקנוניה, או בטעות, או פשוט בעולם שהחליט להיות נגדנו – אבל בחברה מתעקשים שמדובר פשוט בשילוב של בעיות תפעול בקו הייצור עם החלטה אסטרטגית של החברה להתמקד בשוקולד ובחטיפים מתוקים. נו, אתם שואלים ובצדק, ומה הוא רבע לשבע אם לא חטיף מתוק וגם שוקולד? תופתעו לגלות שהרבע לשבע נכלל אצל החברה בקטגוריית המאפים, בגלל ליבת הוופל הפריכה. ההחלטה באותן שנים הייתה להוריד פוקוס מהקטגוריה הזו, וכך, בשל עניין כמעט בירוקרטי, הרבע לשבע פשוט נפל בין הכיסאות, וגם נשאר שם חמש שנים תמימות, עד סוף 2012 – אז דיווחה החברה על קאמבק, לטענתה בשל הלחץ הצרכני.

2003: רבע לשבע במיתוג פרה (צילום: באדיבות ארכיון שטראוס)
2003: רבע לשבע במיתוג פרה|צילום: באדיבות ארכיון שטראוס
 הדור החדש: רבע לשבע מריר 60 אחוז    (צילום: יחסי ציבור)
אפילו המריר חזר בסוף. רבע לשבע מריר 60 אחוז|צילום: יחסי ציבור

אז איך נראה מוצר מהניינטיז בהתאמה לשנות ה-2000? אותו דבר, אבל יותר: יותר טעמים (חלבה, נוגט עם אגוזים, שוקולד לבן, מריר 60 אחוז), יותר אפשרויות צריכה (אריזה אישית ואריזה זוגית, בריבועים ובמלבנים), לאכילה עכשיו או להקפאה, טעם אחד או מיקס, לחורף (שמנת ותותים) ולקיץ (גלידה שוקו בננה). לאחרונה הושקו רבע לשבע רולס בצורת גליל וממש החודש יצאה גם גרסה מיוחדת לפורים - רבע לשבע מחופש לטורטית - שכבר אזלה מהמדפים. נשמע כמו החיים שלנו בעידן הנוכחי? כן, אין ספק שרבע לשבע יודע איפה הוא חי.

תראו, אם היינו צריכים לבחור בין עולם ללא רבע לשבע לבין עולם בו רבע לשבע יכול להיות כל דבר שרק תרצו – ברור שהיינו בוחרים באפשרות השנייה, אבל אנחנו מוכרחים לציין – כשקלאסיקה מחדשת ומחודשת ומוציאה טעמים חדשים ומהדורות חגיגיות – זה תמיד כיף, עד שזה נהיה קצת יותר מדי. האם הרבע לשבע, שהתחיל את דרכו כנסי החטיפים האצילי, פשוט מרחיב את עצמו לדעת?

רבע לשבע במילוי קרם חמאת בוטנים (צילום: סטודיו שטראוס,  יחסי ציבור )
גם זה קרה. רבע לשבע במילוי קרם חמאת בוטנים|צילום: סטודיו שטראוס, יחסי ציבור
רבע לשבע של עלית במהדורה מיוחדת להקפאה (צילום: סטודיו שטראוס)
מפירות הקיץ - רבע לשבע במהדורה מיוחדת להקפאה|צילום: סטודיו שטראוס

תקראו לנו נוסטלגיים, תגידו שאנחנו טהרנים, תכריזו שטעם הקפה החדש - זה בגדר נס כמה שהוא טעים, אבל אנחנו נמשיך להתעקש שעם עובדות לא מתווכחים: הרבע לשבע הירוק הקלאסי הוא המוצר השני הכי נמכר בכל חטיבת הממתקים של עלית. כן, כן, אותו אחד שהומצא לפני 30 שנה.

1990: רבע לשבע המקורי (צילום: באדיבות ארכיון שטראוס)
כאן הכל התחיל, לא ייגמר לעולם|צילום: באדיבות ארכיון שטראוס

אז מה למדנו? דבר והיפוכו: מצד אחד כנראה שהחדשנות משתלמת, כי עובדה שפעם היינו המיוחדים האלה שאוהבים רבע לשבע והיום אנחנו כמו כולם, אוהבים רבע לשבע. מצד שני - מי שמביא פה את הכסף הגדול זה המוצר הקלאסי שלא נגעו בו. וגם: שיש יותר מדרך אחת להפוך לקלאסיקה, ושמסתורין זה סקסי. וגם: שאולי אם היינו לוחצים קצת יותר, ממרח הרוזמרי היה חוזר לחיינו, באלף טעמים חדשים.