בואו נשים לרגע בצד את ההתנשאות והשיפוטיות ופשוט נודה שהמיקרוגל הוא אחד הכלים היעילים ביותר והנוחים ביותר לשימוש שיש לנו במטבח, לפחות בכל הנוגע לחימום. הטכניקה שבה הוא פועל – גלים אלקטרומגנטיים שמזהים מולקולות של מים וגורמים להן לתנודות שיוצרות חיכוך שבסופו של דבר יוצר חום – מאפשרת חימום יעיל, אחיד ומהיר יחסית.
אז לחמם במיקרו אנחנו רגילים, אבל מה בקשר לטיגון? טיגון עמוק נעשה לרוב על הכיריים, ובעצם אנחנו מחפשים לא רק חימום ובישול אלא גם קריספיות, שנוצרת בזכות שני דברים: הראשון הוא חימום של מולקולות המים עד לאידוי. המים משתחררים בצורת גז לסביבה (ואפשר ממש לראות את הבועות), כך שבעצם מה שאנחנו מטגנים עובר תהליך של ייבוש.
הדבר השני הוא השמן – שממהר למלא את החללים שהותירו מולקולות המים. זה בעצם מה שקורה כשאנחנו מטגנים למשל צ'יפס, וזה בדיוק מה שקורה גם כשמטגנים בצל ושום, אלא שבמקרה שלהם, בזכות מרקמם הנקבובי שמאפשר אידוי מהיר וחדירה מהירה של השמן, הם יכולים לעבור את אותו התהליך בדיוק גם במיקרוגל.
אז מה בעצם עושים? מכניסים את הבצל והשום הקצוצים (אפשר ביחד, אפשר לחוד) לקערה מתאימה למיקרוגל, ומכסים בשמן (קנולה יכול לעבוד מצוין). מפעילים על עוצמה גבוהה למשך 5 דקות, מוציאים ומערבבים. מחזירים למיקרו לחימום נוסף של דקה-שתיים, מוציאים, בודקים ומערבבים. חוזרים על שלב החימום הקצר והערבוב כמה שצריך, עד שהבצל והשום מזהיבים.
מסננים את השמן, ומניחים את הבצל והשום על מגבת נייר, לספיגת השומן המיותר. מפזרים מלח – וזהו, יש לכם בצל מטוגן.