הנה שאלה שכולנו מוטרדים ממנה: האם לאכול או לא לאכול מוצרי מזון שנפלו על הרצפה? וכמה שניות יש לנו עד שנרים את האוכל מהרצפה?
את חוק חמש השניות מכירים? החוק הזה הוא לא באמת חוק, אלא כלל אצבע שרובנו שמחים לאמץ, מטעמי עצלות וגרגרנות, שעל פיו מזון שנופל על הרצפה נשאר ראוי למאכל כל עוד לא עברו חמש שניות מרגע הנחיתה על הרצפה. המקפידים קוראים לו חוק שלוש השניות ואלו שממש לא אכפת להם קוראים לו חוק חמש עשרה השניות.
סרטון שרץ לאחרונה ברשת מעיד שהזמן שעובר מרגע הפגיעה ברצפה הוא לא ממש פרמטר. נכון, מזון ששהה על הרצפה 3 שניות מזדהם הרבה פחות מאשר מזון ששהה 30 שניות על הרצפה אבל זה לא משנה - כך או כך האוכל הספיק לצבור עליו חיידקים. יש מקרים, כמו אצל חיידקי סלמונלה ואי-קולי, בהם הם צריכים להימצא על המזון במאות או אלפים כדי באמת להשפיע, אבל יש גם חיידקים פחות נחמדים, שרק בודדים מהם יכולים לגרום לתופעות לא נעימות.
אבל לא רק משך הזמן בו האוכל נגע על הרצפה צריך להטריד אותנו, גם המרקם והרטיבות שלו הם מרכיבים משמעותיים במשוואה הזאת. הרי אל פרוסת פסטרמה יידבק הרבה יותר לכלוך מאשר אל פרוסת לחם ולכן האוכל הרטוב משמש כר פורה לחיידקים.
"אין בכלל משמעות למשך הזמן בו האוכל בא במגע עם הרצפה" אומר פרופ' איתמר גרוטו, ראש שירותי בריאות הציבור במשרד הבריאות. "יש חיידקים מסוימים שצריך מיליונים מהם כדי להדביק, אבל יש גם חיידקים אחרים שצריכים רק כמה בודדים ולכן, יכול להיות זיהום אפילו בזמן קצר ביותר. המסר המרכזי הוא - נפל לכם משהו על הרצפה? אל תאכלו אותו".
אגב, לפני שלוש שנים מחקר בריטי דווקא אישש את החוק, ומצד שני לפני כעשור התכנית "מכסחי המיתוסים" הפריכו אותו. המסקנה? תפעילו שיקול דעת בבחירות שלכם.
צפו בסרטון המלא: