כשהיינו קטנים חלבה הייתה הממתק הישראלי הרשמי. היום יש עוד מיליון חטיפים ושוקולדים, ועדיין – איכשהו מקום הכבוד של החלבה בחיים שלנו לא נפגע, או נפגע ממש בקטנה. אנחנו עדיין שמחים לפגוש אותה בעוגות ועוגיות, ואפילו סתם ככה, כמו שהיא, בשערות או ריבועים או קוביות, ועדיף כולם ביחד. מה הקסם של המתוק הטעים הזה? קשה לומר.
כידוע לכל, את החלבה מכינים מטחינה, וטחינה היא אחד המאכלים הכי בריאים שאפשר להעלות על הדעת. כמה בריאה? ד"ר מאיה רוזמן עשתה לנו ספירת מלאי: בטחינה יש 25 אחוז חלבון, חומצות שומן מיוחדות שמורידות את הסיכון להתקפי לב, המון המון ויטמין E, שעוזר לחיוניות של העור, טונות של ברזל, והבונוס – חומר בשם טריפטופן, שמעלה את רמת הסרוטונין במוח, כלומר משפר את מצב הרוח. מכיוון שחלבה מכילה 50 אחוז טחינה גם היא זוכה ליהנות מכל היופי הזה, אף שלצדם היא מתהדרת גם בכמות בלתי נתפסת קלוריות (זה יגול להגיע ל-600 קלוריות ל-100 גרם).
איך זה עובד?
הכל מתחיל בשקים ענקיים של שומשום – שהוא חומר הגלם היחיד שמרכיב את הטחינה. את השומשום קולפים, קולים וטוחנים – והופ! יש טחינה (טחינה מלאה, אגב, מכינים עם השומשום על קליפתו עתירת הסיבים). תודה לאברהים בשיר, מנכ"ל רושדי תעשיות מזון – בארכה, שהסב את תשומת לבנו לזה שמספיק למעוך שומשום בין הציפורניים, וכבר מרגישים את הטעם של המוצר המוגמר.
יעקב מלאך, המנכ"ל והבעלים של אחוה, חושף אותנו לעוד פרט מידע שדי הדהים אותנו, לאור העובדה שאנחנו כבר בלב המילניום השלישי: כמו באלף השנים האחרונות, גם היום מייצרים את החלבה לגמרי לגמרי ידנית.
שלב הפיכת הטחינה לחלבה כרוך בערבוב של הטחינה עם סוכר, ומי שלא ראה ארבעה גברתנים לשים-מושכים חלבה בתוך תבנית ענק לא ראה עבודת כפיים מימיו. מלאך מסביר שאם נמיר את הערבוב הידני בטחינה בבלנדר, הסיבים שלה עלולים להיקרע. לחלבה יש סיבים, אתם שואלים? ברור שכן, מעולם לא נשנשתם שערות חלבה (שגם אותן, אגב, מפרידים לגמרי ביד)? בכך שונה החלבה הישראלית מאחיותיה הטורקיות והיווניות – החלבה שלהם אינה סיבית אלא חולית, כלומר מתפוררת, לא לפני שהפרישה לכם על הידיים טונות של שומן.
רוצים לשמוע עוד קטע? אפילו אריזת החלבה למנות קרב היא ידנית.
הדלקנו אתכם? עשינו לכם חשק למתוק המהמם הזה? הנה כמה מתכונים:
>> ביקורת מסעדה: ארוחת בוקר מהחלומות
>> והנה ארוחת המבורגר וצ'יפס בפחות מ-500 קלוריות