כולנו קצת גזענים. זו הסיבה שלמרות שכולנו נשמח לעקור לתאילנד לכמה חודשים בשנה ולהשתלט על מחצבי הטבע שלה – חול, שמש ואנשים חייכנים שמעסים אותך תמורת 3 שקלים – נחשוב פעמיים לפני שנכניס לפה פאד תאי מקומי. ואם כן נאזור אומץ, נדרוש שהביצה תהיה ממש ממש עשויה ונדוג החוצה את חתיכות העוף, ליתר ביטחון.
אנחנו, כרגיל, טועים, ונותנים למחשבות מומצאות על טוהרה וטומאה לקלקל לנו את מה שיכולה להיות המקבילה הקולינרית לשלום עולמי. בזמן שבתל אביב נפתחים עוד ועוד מקומות תאילנדים ("פאן אסייתיים") שיקחו מכם 80 שקל על מנת אטריות, בבנגקוק תוכלו למצוא את הגרסה הזולה פי עשרה וטעימה פי מאה. וכל זה בזמן שחלקנו בכלל לא יטרח להסיר את המסכה הכירורגית מהפה, כיוון שרוב הישראלים פוסלים את העיר כאקווריום של זיהום שמהווה תחנת ביניים לאיים בלבד. אז בפעם הבאה שאתם בתאילנד, אל תתייחסו לבנגקוק כתחנת מעבר שמתפקדת כמלון-ליד-שדה-התעופה. צאו לרחוב ותתחילו לנעוץ מזלגות. ברוכים הבאים לעיר שבה הכל טעים. וזול פחד.
אחד הקטעים הכי כיפיים בבנגקוק הם שוקי הלילה. לרובנו המילים "שוק אוכל" עושות קונוטציה ל"טעם העיר" ודומיו – אירועים המוניים שגורמים לך לבחור בכת הפראנה, שחבריה ניזונים מאור השמש בלבד, רק כדי שלא תצטרך לחכות בתור בדוכן סטריט פוד עוד פעם אחת. בתאילנד הסיפור שונה לגמרי. שוקי הלילה הם חלק מהתרבות המקומית, ולא מתפקדים כמבוך ששואב אליו תיירים וגובה 50 שקל לשרימפ על קיסם. בכל ערב נתון תוכלו למצוא שווקים פועלים שיספקו לכם את כל הסטיקי רייס ומנגו שאתם יכולים לאכול, וב-3 שקלים למנה זה הרבה מאוד סטיקי רייס ומנגו.
הרצ'אדה נייט מרקט שפתוח בסופי שבוע הוא תחנת חובה. בין המון הדוכנים חפשו את דוכן הסאטה – שיפודי עוף צלוי שמגיעים עם רוטב בוטנים ועם סלט רענן של מלפפונים, בצל וצ'ילי; כיסוני גיוזה סרטנים רכים ומושלמים; נקניקיית צ׳אנג מאי – שבה בשר חזיר מתובל בלמון גראס, קפיר ליים וצ'ילי; ספייריבס מיושנים; שיפודי ירקות פריכים (אספרגוס, ברוקולי, פטריות) עטופים בבייקון על הפלנצ'ה; חביתת אויסטר; וגם באפלו ווינגס למי שמאס בטעמי הגלנגל. בחלק מהדוכנים תוכלו להתיישב ולאכול, ואם תרצו הפסקה מהדוחק תוכלו לעלות גם לאחד הגגות, להתיישב ברופטופ ברים שמשקיפים על השוק, ולפוש.
צ'יינה טאון - הדרך הנכונה להתמודד עם העושר של צ'יינה טאון היא להגיע עם ארנק מלא כסף קטן, ולרוקן אותו לאט לאט בכל דוכן שמסקרן אתכם. מקומות שתראו בהם איור של קערה צהובה הם מקומות שזכו לציון לשבח, אז אם אתם רוצים ללכת על בטוח – זו גם אופציה. גם כאן שעות הערב הן הזמן הכי טוב לסייר בין הדוכנים, שם תמצאו הכל החל משיפודי קלמרי, דרך עופות צלויים שתלויים על אטבי כביסה, ועד מרק טו גו בשקית. וכרגיל, יש גם קינוח. את הבננה לוטי כולם מכירים, אבל תחום המתוקים בתאילנד מאוד מפותח. בשווקים או בדוכנים ברחבי העיר תוכלו למצוא מנת נם קן סאיי - "מה שיש עם קרח", בה בקערה של חלב קוקוס וקרח גרוס מכניסים ערמוני מים ורודים, אטריות ירוקות או פירות טריים. זה עולה 30-80 באט (3-8 שקלים) וזה כיף צבעוני וקריר; סטיקי רייס מתוק בכל צבעי הקשת; פנקייק קוקוס ירוק, צבוע בעלי פנדם; בכלל, תבחרו כל חומר גלם – וסביר להניח שהתאילנדים מצאו דרך להמתיק אותו, להציף אותו בחלב מרוכז ולצבוע אותו בצבעי מאכל טבעיים. ואזהרה קטנה: הלחמניות הממולאות והמטוגנות הן להיט אצל המקומיים, כנראה כי עניין החיטה די זר להם. למרות התור הארוך והמפתה, למי שיצא לאכול לחמניית קייטנה עם ממרח שוקולד בימיו, מומלץ לוותר.
חוץ מפירות טריים וקוקוס מוכן לשתיה, בדוכני רחוב ובשווקים השונים תמצאו גם מאכלים כמו חביתת אויסטר, נקניקיית איסאן – שמורכבת מבשר פורק ואורז, והיא פריכה, מתובלת ומעולה; פורק צלוי; רול בצק אורז טרי עבה ולבן במילוי פורק, דג או שרימפ עם נענע טריה ורוטב חמוץ חריף נהדר, וכמובן גם סלט פפאיה ופאד תאי שיוגש לשולחן עם רוטב דגים, סויה לסיזונינג ורטבים נוספים בצד, כך שכל אחד יכול לתקן לפי הטעם.
ראמה 9 גאי יאן. כן, זה נשמע קצת דבילי, לנסוע עד תאילנד בשביל מסעדת עוף בגריל. העניין הוא שזה לא סתם עוף, מדובר בעוף צלוי שעשוי בסגנון איסאן (מטבח שמאפיין את חבל איסאן בצפון מזרח תאילנד, חריף ומתובל), והוא לגמרי שווה 10 שעות טיסה. העור פריך, הבשר רך, והרוטב אלוהי. במסעדת הפועלים המשפחתית הזו נאכלים כ-7,000 (!) עופות חופש ביום, ושווה לנסות גם את הסום טאם (סלט פפאיה) שמגיע בווריאציות שונות, לאב טוק עם אורז קלוי, ואת המיצים המיוחדים שמכינים במקום – מגויאבה ועד מיץ פרח סיני. המסעדה ממוקמת באזור ראמה 9 בבנגקוק.
אפטר יו. כנראה שמדובר במקום הכי אמריקאי בתאילנד. מסעדת הקינוחים המעוצבת והטרנדית הזו התחילה כדוכן קטן ברחוב לפני 10 שנים, הפכה ללהיט והיום בכל קניון בבנגקוק תוכלו למצוא סניף, וגם בו ישתרך תור. בתפריט קינוחים תאילנדים ויפנים בלוק גרנדיוזי, כולל הר של גלידת שבבי קרח בטעם מנגו עם ציפוי קרם קוקוס, עוגות קרפ גבוהות ושייקים קפואים. על 3 מנות שילמנו 200 באט, זול ממש במונחי תל אביב, בתאילנד מעט פחות – אבל זה מחיר הטרנד.
אם אתם עדיין חוששים, אבל סקרנים לגבי כל האוכל הטוב שלתאילנד יש להציע – תמיד אפשר לקחת סיור קולינרי שיכוון אתכם בדיוק למקומות הנכונים. על המנות והמקומות האלה למדתי בסיור קולינרי של השפית התאילנדית סוואלי אלדר שנעשה בהשתתפות השגרירות התאילנדית. סוואלי, שעלתה ארצה בשנות השמונים, היא שפית ויועצת קולינרית, ומדי פעם יוצאת עם משלחות של פודיז לסיור שכולל גם את אוכל הרחוב הכי טוב בתאילנד, גם מסעדות היי אנד, גם סדנאות בישול וגם ברבקיו חד פעמי על חוף סאם רוי יוד. סיורים כמו שלה יחסלו לכם את הפחד ויכירו לכם את כל המקומות שאסור למי שאוהב אוכל לפספס.
הכותבת הייתה אורחת של שגרירות תאילנד בישראל