כולנו עסוקים באיך אנחנו נראים ושואלים את עצמנו שוב ושוב מה כדאי לאכול כדי לא להשמין, או עסוקים בספירת קלוריות. במאה הקודמת התפיסה הרווחת הייתה כי השמנה מבוססת על חוקי התרמודינמיקה. משקל הגוף תלוי בצריכת הקלוריות וככל שאנחנו צורכים יותר קלוריות ממה שאנחנו יכולים לשרוף הן מתפתחות לשומן - - לכן כדאי לנו לאכול פחות. בגלל שאנחנו לא תמיד מצליחים במשימה ההתמקדות במאזן הקלורי לא תמיד באה לטובתנו. את כל זה אפשר לשים עכשיו בצד, כי מחקר שפורסם ב"ניו יורק טיימס" טוען שאנחנו מבלבלים בין הסיבה והתוצאה: אכילת יתר לאו דווקא גורמת לנו להשמין, אלא ההשמנה היא זו שגורמת לנו לאכול יותר.
עושים דיאטה? אל תחשבו על דיאטת דלת קלוריות
ההסבר לכך פשוט: בזמן הדיאטה, ככל שאנחנו מרחיקים את הקלוריות ומשאירים אותן ברקמת השומן, הן לא מצליחות לספק את כל הדרישות של הגוף. ניתן להגדיר זאת כבעיית הפצה - יש לנו שפע של קלוריות אבל הן נמצאות במקומות הלא נכונים. כתוצאה מכך, הגוף זקוק להגדיל את צריכת המזון שלו, אנחנו הופכים לרעבים יותר בגלל שאנחנו משמינים.
נשמע תמוה? לא כל כך. המצב דומה לבצקת נוזלים, כאשר יש דליפות נוזלים מכלי דם לרקמות שמסביבם. לא משנה כמה מים ישתו, אנשים עם בצקת עלולים להיתקל בצמא אינסופי משום שהנוזל לא נשאר בדמם. באופן דומה, כאשר תאי השומן אינם עושים את עבודתם והקלוריות נשארות ברקמות השומן במקום לשרת את צרכי האנרגיה של הגוף, זה גורם לאכילת יתר.
לפי מחקר שפורסם בכתב העת Jama, של איגוד הרפואה האמריקני, גורמים שונים מפעילים את תאי השומן בגופנו שקולטים ומאחסנים כמויות עודפות של גלוקוז ותרכובות עתירות קלוריות אחרות. מאחר ויש פחות קלוריות זמינות לחילוף חומרים, המוח שלנו מעודד אותנו להגביר את צריכת הקלוריות (אנחנו מרגישים רעב) בעוד הוא מסמן לגוף לחסוך באנרגיה (חילוף החומרים מואט). אכילת יתר פותרת את הבעיה באופן זמני וגם מאיצה את העלייה במשקל. למעשה, צמצום בצריכת הקלוריות רק יגביר את העלייה במשקל. אנחנו חושבים שיש לנו שליטה על הגוף אך כצפוי הרעב גובר וקצב חילוף החומרים נעשה איטי יותר.
עוד באוכל טוב:
- כל המתכונים לשבועות
- מתכונים לשבועות של מאפיית בייקר'ס
- אצבעות בצק ממולאות גבינה
- רץ ברשת: עוגת שמרים שוקולד קלועה
הפתרון: טיפול בתופעת ההשמנה על ידי תזונה נכונה
זו הסיבה מדוע דיאטות המסתמכות על צמצום קלוריות בדרך כלל לא עובדות בטווח הארוך. לפי סקר ארצי שנערך בארה"ב, אחד מתוך שישה מבוגרים דיווחו כי הצליחו לשמור על ירידה של 10 אחוזים במשקל למשך שנה לפחות. מחקר אחר, שערך ד"ר רודולף מאוניברסיטת קולומביה, הראה כי אנשים שהורידו 10-20 אחוזים ממשקל גופם חזרו למשקלם המקורי לאחר שחילוף החומרים נעצר ותחושת הרעב רק הלכה וגדלה.
אם התגובות הביולוגיות קבועות מראש, כיצד תופעת ההשמנה הולכת ומתפשטת? גורמים ביולוגים רבים משפיעים על אחסון הקלוריות בתאי השומן ובאים לידי ביטוי בגנטיקה, רמת פעילות גופנית, שינה ומתח. תפקיד חשוב במאזן הקלוריות משמש הורמון האינסולין. הרבה מהמאכלים שאנחנו אוכלים מתעכלים במהירות לאינסולין וצריכה גדולה של פחמימות כמו צ'יפס, קרקרים, עוגות, עוגיות, דגני בוקר, אורז לבן ולחם גורמת להתפרקות של סוכרים הגורמים להפרשת כמות אינסולין גבוהה מהרגיל.
נראה כי הידע שלנו אודות מספר הקלוריות תמיד יישאר רלוונטי אך לא יהווה גורם חיוני לירידה במשקל, ובכדי להימנע מאכילת יתר כדאי להתמקד באכילה מופחתת של פחמימות מלאות סוכרים. למעשה, טיפול הולם בהשמנה צריך להתמקד באיכות התזונה ולאו דווקא בספירת הקלוריות.
"הדיאטה משמינה ואנחנו אוכלים יותר"
"נהוג לחשוב כי השמנה היא מאזן קלורי, אם נאכל הרבה נשמין ואם נמעיט באוכל, נרזה. אך החשיבה הזאת מוטעית", אומרת איילת קלטר, דיאטנית קלינית ומנהלת מרכז "שפת האכילה" לטיפול בהשמנה והתנהגויות אכילה. "ככל שאנחנו עושים יותר דיאטות, הגוף נעשה יעיל וחסכן בצריכת קלוריות ורוצה להחזיר את הגוף לנקודת שיווי המשקל - ובעצם מעצים את ההשמנה, אנחנו משמינים ולכן אוכלים יותר", היא מסבירה.
קלטר טוענת כי למרות שנהוג לחשוב כי הדיאטה תפתור את בעיית ההשמנה ההיפך הוא הנכון, "מדיאטה לדיאטה אנו נעשים שמנים יותר, הגוף נכנס למצב של פוסט דיאטה ורוצה להחזיר את הגוף לנקודה הקודמת. הדיאטה משבשת את האכילה, פוגעת בדימוי העצמי וגם משמינה", היא מוסיפה.
הפתרון הוא להרפות מהמונח "דיאטה", "כל הזמן אומרים לך להיות רזה אך לא מסוגלים לבוא ולהגיד לך שהפטנט שמרזה הוא משמין", היא מדגישה. "כל תוכנית אכילה שמטרתה להוריד במשקל, כישלונה מובטח. לדבריה, אכילה בריאה ואורח חיים בריא צריכים להיות מנותקים מ"משקל" ו"קלוריות" והצפייה להיות רזה רק כך יהיה אפשר לנהל אורח חיים בריא".