מה נעמיס על הצלחת בעוד 25 שנה? האם עדיין נאכל לחם, סטייק ופירות? האם יהיו קרמבואים? האם נמצא בסופר את אותם מוצרים שאנחנו מכירים היום? במשרד החקלאות מבינים שהעתיד צופן בחובו סימני שאלה רבים, ולכן הם עובדים על תוכנית ארוכת טווח שמטרתה לדאוג לביטחון המזון של ישראל ב-2050. ההגדרה הבינלאומית המקובלת לביטחון מזון היא "כאשר לכל האנשים, בכל עת, יש גישה פיזית וכלכלית למזון בטוח ומזין שעונה על הצרכים התזונתיים והעדפות המזון שלהם לחיים פעילים ובריאים"; האם זה כל כך פשוט?
חוקרים ממוסד שמואל נאמן, בראשם פרופ' אייל שמעוני, מומחה בתחום הנדסת מזון וסמנכ"ל הטכנולוגיה של שטראוס לשעבר, וסימה ציפרפל, כתבו את הדוח "צלחת המזון הישראלית לשנת 2050", שמיועד לסייע למשרדי הממשלה לנסח את מדיניות ביטחון המזון. בדוח הם מסבירים מה מדינת ישראל צריכה לעשות כדי שב-2050 יהיה לאזרחי המדינה מספיק מזון בריא ונגיש. הדוח נועד להגדיר כיוון, "כוכב צפון" לדברי שמעוני, שאליו המדינה צריכה לכוון כדי להתמודד טוב יותר עם משברים ושינויים שצפויים בעולם.
ייבוא ייצוא
הגדרת צלחת מזון היא אמירה חברתית וכלכלית. "יש פה אמירה ערכית שמתורגמת אחר כך לטונות של מזון בייבוא וייצוא", הסביר שמעוני. למעשה, מדינה שפועלת למען ביטחון תזונתי היא מדינה שמאמינה שתפקידה לדאוג לאזרחיה למזון נגיש ובריא. על פי הדוח צריכת המזון הישראלית הממוצעת לא עומדת בהמלצות של משרד הבריאות. הגדרת צלחת המזון שואפת לתת מענה בריאותי שיתאים גם לתרבות ולקולינריה הישראלית. במחקר הם התייחסו לצלחת המזון המומלצת של משרד הבריאות, לנתוני הצריכה של הישראלים כיום, לנתוני ייבוא וייצוא של ישראל וגם לתחזיות והערכות שנוגעות למשבר האקלים ולתפקוד המדינה במשברים עולמיים כמו מגפת הקורונה.
"ביטחון המזון מורכב גם מהיכולת לעבור טלטלות", מסביר שמעוני, "באופן גס, ישראל היא יבואנית נטו, היא מייבאת הרבה יותר ממה שהיא מייצרת". אחת הדוגמאות הבולטות לכך היא עולם המזון מן החי. ישראל מייבאת את מרבית בשר הבקר מחוץ לארץ, וגם כאשר מתייחסים לבשר שגדל בארץ, מרבית המזון של החיות מגיע בייבוא. כך נוצרת תלות שעלולה במקרה של משבר בינלאומי לפגוע בביטחון המזון של ישראל. "בתקופת הקורונה ראינו שמשברים עולמיים שוברים שרשראות אספקה. ברגע שיש משבר, כל מדינה דואגת לעצמה". כמובן שגם בשעת מלחמה עלולים להיווצר משברים שעל המדינה להיערך אליהם. עם זאת, לטענת שמעוני, "מה שעובד בשגרה - עובד בחירום". כלומר, התפיסה היא שהיערכות טובה בשגרה תאפשר התמודדות טובה יותר גם בזמן חירום כמו מלחמה. לכן, עיקר ההתמקדות של החוקרים הוא בתכנון ארוך טווח שיעמוד באתגרים שונים.
השינויים הנדרשים יכולים להיתפס כדרסטיים, אך "מילת המפתח כאן היא איזון חדש", מסביר שמעוני. כלומר, השאיפה היא לא להתחיל לייצר את כל המזון בעצמנו אלא לשפר את היחס הקיים. לדוגמה, לעבור מהמצב כיום – שבו 10 אחוז מהחיטה למאכל מיוצרת בישראל – למצב שבו 30 אחוז עד 50 אחוז מהחיטה מיוצרת בישראל. כך תהיה למדינה יותר יכולת להזין את עצמה במקרה של שיבוש אספקה.
באיור: צלחת תזונתית מומלצת, מבוססת על המשקל (בגרמים ליום לנפש) של כל קבוצת מזון מתוך סך הכול. מקור: עיבוד מוסד שמואל נאמן לנתוני משרד הבריאות – קשת המזון החדשה של ישראל
גם לחך וגם לקרקע
הדוח אימץ את צלחת המזון המומלצת של משרד הבריאות שמבוססת על תזונה ים תיכונית. מדובר בדיאטה שמתאימה לחך הישראלי ובאופן טבעי גם הכי מתאימה לגידולים שניתן לגדל באזורנו מבחינת תנאי אקלים וקרקע. לפי צלחת המזון המומלצת לשנת 2050, פירות וירקות יהוו 51 אחוז מהצריכה שלנו, דגנים מלאים 18 אחוז וחלבון מן החי רק 11 אחוז. קבוצות מזון שמהוות חלק קטן יותר יהיו מוצרי חלב, עמילנים כמו תפוח אדמה ובטטה, חלבון מהצומח ומעט שומן מהצומח.
אחד הנושאים שנידונו באופן נרחב יחסית במחקר הוא צריכת חלבון. לפי הדוח וגם לפי משרד הבריאות, יש לצמצם צריכת בשר אדום ולהחליפו בחלבון מהצומח או מעופות ומדגים. החוקרים ציינו שלוש סיבות עיקריות לכך: בריאות, סביבה ורווחת בעלי החיים. בישראל, צריכת החלבון הכללי – חלבון מן החי ולא מן החי – היא גבוהה ביחס להמלצות משרד הבריאות, והדוח ממליץ לצמצמה. על פי הדוח, צריכת בשר אדום נקשרת למחלות כרוניות כמו מחלות לב וסרטן. כמו כן, תעשיית הבשר היא מהגורמים המזהמים ביותר בתחום המזון מבחינת פליטת גזי חממה וניצול של משאבים טבעיים - כמו שימוש במים והמזון הנדרש לגידול הבשר. המעבר לצלחת המזון הנכונה ידרוש הגדלה של צריכת חלבון מהצומח בדמות ירקות טריים, חלבון מעובד דמוי בשר שמקורו מן הצומח ותחליפי בשר נוספים.
גל חום בעונת מעבר
משבר האקלים וההתחממות הגלובלית הם גורם משמעותי נוסף בתכנון ארוך הטווח. ישראל נחשבת לפגיעה לשינויי אקלים, והרבה מהמזון שאנחנו אוכלים מגיע ממדינות שעלולות להיות מושפעות עוד יותר משינויי האקלים ומאסונות טבע, מה שעלול לסכן את היכולת שלהן לייצר ולייצא מזון. נוסף על כך, כבר היום אנחנו רואים בישראל כיצד גלי חום וקור ואף שינויים פחות קיצוניים משפיעים לרעה על התוצרת החקלאית. למשל, כאשר יש גל חום בעונת מעבר גידולי פירות שונים בארץ נפגעים באופן קשה מכיוון שגל חום פוגע בתפרחות ומביא לכך שהעצים יניבו פחות פירות. דוגמה נוספת היא הגפנים שגדלים באזורים שבהם הטמפרטורה בלילה נמוכה יחסית: בשנים האחרונות, בעקבות עליית הטמפרטורה הניבו הגפנים כמות פרי נמוכה מבעבר.
כהכנה לשינויי האקלים שילכו ויקצינו ולצד השאיפה לייצר יותר מזון בישראל, יש להתייחס בכובד ראש לסוגיות כמו השקעה בטכנולוגיה חקלאית, פרויקטים של הובלת מים לאזורים צחיחים וצחיחים למחצה, פיתוח זנים חדשים ועמידים ופיתוח קרקעות שיתאימו ליבול. נוסף על כך, שינויים ברגולציה יכולים לאפשר פיתוח של תעשיית המזון, מה שיגדיל את ההיצע ולא פחות חשוב – חינוך של כלל הציבור לתזונה נכונה ובריאה יותר יסייע ברמה האסטרטגית לתכנון לטווח הארוך.
הכתבה הוכנה על ידי זווית – סוכנות הידיעות של האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה