ירושלים: ראצ'ה
אנחנו הולכים בחושך. בקושי רואים את השביל. דניאל רוצה לישון. איתמר לא יצליח גם אם ירצה.
לפני כמה דקות נפרדנו מוולט. וולטר פרגוסון. יהודי לא צעיר, לפחות בגילו, אבל ילד קטן, כנראה, בנשמתו. הוא עמד מחויך, נשען על מקלו, וקיבל את אורחיו המעטים אך האוהבים.
לא הרבה אנשים יטריחו את עצמם בימינו לפתיחת תערוכה של ציורי בעלי חיים. בטח לא כשהיא נערכת בתחנה לחקר ציפורי ירושלים ולא באיזו גלריה נחשבת.
ההפסד כולו שלהם.
בימים כתיקונם, לפני שש שנים נגיד, גם אנחנו לא היינו מטריחים את עצמנו.
מזלנו הגדול הוא שבננו הבכור, איתמר, הוא צפר כה נלהב, עד שלא היה שום סיכוי שהוא, ואנחנו - הנהגים התורנים, נחמיץ את האירוע. מה גם שהובטחה לנו הזדמנות להציג לפרגוסון - מבכירי ציירי בעלי החיים בעולם, את ציורי הציפורים של איתמר.
פרגוסון לא נשאר אדיש לקסם שמשחרר איתמר ממכחולו ואנחנו קבענו פגישה נוספת, שאני מקווה שתתגשם. לפעמים יש קסם בחיים. צריך רק לפקוח עיניים
אבל עכשיו צריך גם לאכול משהו. בכל זאת אנחנו כבר כאן, בעיר הקודש שלא שוכחת זאת לעולם.
כבר כמה חודשים אני שומע גדולות ונצורות על ראצ'ה, המסעדה הגרוזינית החדשה באזור מגרש הרוסים. בדרך-כלל שמועות שכאלה הן סיבה לדאגה. יותר מדי מתלהבים הם תמיד נורת אזהרה מסוימת. מצד שני, למסעדות גרוזיניות יש נטייה להיות תמיד טובות יותר מסך כל חלקיהן. משהו בשמחה המידבקת. עיינו ערך ננוצ'קה.
ראצ'ה קיבלה את פנינו בסבר פנים יפות. מאוד. החלל הגדול, האפלולי ורב המפלסים בסמטה הקטנה התגלה כדיסנילנד של ממש לחובבי הז'אנר. שנדלירים, ריהוט וינטאג', אוספי ויסקי סינגל מאלט ויין ישראלי ענקיים ומוזיקה גיאורגית (כך צריך לומר ותסלחו לי שלא כך אומר אני. אני זקן וגרוזיני זה לא בושה. זה כבוד, ביז'ו), רועמת מהזן האותנטי עד כמה שאני מסוגל לשפוט. בכל אופן לא עיבודי המעלית בנוסח עדות מוזיקת העולם הבלתי נסבלים שנדמה לי ששומעים היום בננוצ'קה. שעת הצוענים היאפים.
הדלק הוא הצ'אצ'ה
בעלת הבית, לילי שמה כמדומני, הסבירה משהו על קצר חשמלי שאירע כאן קודם, ביקשה סליחה ואחרי דקות ארוכות הצליחה לארגן לנו את השולחן שהזמנו. אחר כך הבנו שכשאמרה שהקצר אירע בראשה, לא התבדחה. כשישבנו סוף-סוף, אנחנו לא מתלוננים, פצחה בנאום ארוך על סודות המטבח הגרוזיני שבו השמן הוא האגוזים והדלק הוא הצ'אצה - הגראפה של הגרוזינים. נחמד אבל אנחנו עייפים, מרוגשים ורעבים רצח. תביאי קצת חינקלי ונהיה גברים. גברים גרוזיניים אמיתיים, כך שמעתי, אוכלים 50 חינקלי בלי להתעלף.
לילי לא נבהלה כשאמרנו 50. קיבלנו מיד עוד ארבעה. בהתחשב בעובדה שארבעה מאיתנו אכלו את המנה, מדובר בעוד חינקלי לבן אדם. עמדנו בזה בגבורה. וגם שילמנו.
החינקלי - הלא הם הקרפלעך של הגרוזינים, התגלו כנהדרים. מתובלים היטב ומלווים ברוטב מיונז מצוין שהחליף לדעתי את השמנת שבה טובלים בדרך-כלל את המעדן הזה. כן, גם ראצ'ה, כמו רב מסעדות הבירה, היא מסעדה כשרה.
גם הצ'יבוריאקי - בורקס בשר מטוגן ענקי היה מוצלח מאד. רוטב השזיפים הירוקים החמוצים ועשבי התיבול שלצידו הפך אותו לדליקטס אמיתי. הזמנו עוד אחד גם ממנו. גברים.
היינו יכולים להמשיך כך אל תוך הלילה. חבל שלא עשינו זאת. כמו במסעדות נחשבות ממנה בהרבה, עיינו ערך רפאל באחד השבועות האחרונים, גם ראצ'ה כשלה במנות העיקריות ובגדול.
אותו בשר פשוט, שהצליח לנצח את עצמו בחינקלי ובצ'יבוריאקי בעזרת תיבול אסרטיבי ולא פחדני, הפך בעיקריות למיובש, קשה ולא אכיל כמעט. הח'ליאה - בשר ברוטב רימונים, היה תקלה גדולה. גם המבלמבלה - מנת קורקבנים עם חלמוני הודו (צהובים של הודו, אפרוחים שלא נולדו עדיין. אמרתי די) ופטריות השמפיניון, התגלתה כשעמום גדול. אולי זה מה שמגיע למי שמזמין דווקא את המנה הכי מאתגרת בתפריט. דווקא שיפוד האנטריקוט של דניאל הקטן התגלה כיופי של בחירה. גם פלחי תפוחי האדמה המטוגנים שלצידו וסלט הירקות, ששפע בבצל סגול וכוסברה ותובל בחומץ ולא בלימון אופנתי - היו מצוינים.
שיפור גדול נרשם בצלחת העוגיות לקינוח. העוגיות היו מרתקות והצ'ורצ'חלה - ממתק ריבת הענבים והאגוזים, הייתה רכה וטעימה ולא נדבקה לשיניים כמו תמיד.
הצ'אצה עבדה שעות נוספות והרגליים התחילו לנזול. אמרנו יפה תודה, והבטחנו לעצמנו לשוב בקרוב, הפעם לסיבוב חינקלי וצ'אצ'ה על הבר מול הברמנית הכי יפה בעיר. העיקריות יכולות לחכות לגרוזיני הגדול שיגאל אותן משיממונן.
מחירים:
4 חינקלי - 36 שקל
צ'יבוריאקי - 38 שקל
מבלמבלה - 78 שקל
ח'ליאה - 82 שקל
שיפוד אנטריקוט - 98 שקל
תה וצלחת עוגיות - 38 שקל
ראצ'ה: החבצלת 6 ירושלים. 02-5376600. א'-ה': 17:00 עד אחרון הלקוחות; ו': 12:00 עד שעה לפני כניסת השבת. מוצאי שבת: משעה אחרי צאת השבת עד הלקוח האחרון.
גבעתיים: דדה
"בידיים נשמה, בידיים". הגבר עב-הבשר והחייכן שיוצא אליי מהמטבח מביט בי מזועזע. אני אוכל עם סכין ומזלג. מילא סכין ומזלג, אבל חינקלי.
"אתה רואה את הצ'ופצ'יק הזה למעלה, בשביל מה אתה חושב ששמו אותו. זה בשביל לתפוס את החינקלי".
מסעדת דדה בגבעתיים היא היהפך הגמור מהחגיגה הבלתי פוסקת של ננוצ'קה או של ראצ'ה. מקום כל-כך קטן וצנוע שאתה לא יכול שלא לתהות איך לא חשבו על זה קודם ואיך אין מסעדת פועלים גרוזינית בכל שכונה.
כבר כמה שנים שהיא יושבת כאן, בכיכר הקטנה והאפורה הזו, ומגישה אוכל גרוזיני קלאסי בביצוע מצוין לטובת מי שכבר גילה והתאהב ולא ממש צריך את כל הרעש והצלצולים שמסביב.
לא רק חינקלי יש כאן אלא גם מאפי חצ'פורי מצוינים כמו החצ'פורי א'רולי עם ביצת העין במרכזו או החצ'פורי אימרולי עם תערובת הגבינות, צ'יבוריאקי ממולא בבשר, דולמה - עלי גפן ממולאים, פלוב - אורז עם תבלינים ארומטיים, חרצ'ו - בשר עם אגוזים, חשלמה - בשר עם 11 סוגי עשבי תיבול ורימונים ועוד ועוד. אפילו בירה גרוזינית תמצאו כאן וצ'אצ'ה - הגראפה הגרוזינית, וקוניאק גרוזיני וגם ארמני וכמובן את המים המינרליים המוזרים הלא הם מי הבורג'ומי שאפילו בראצ'ה כבר לא מגישים מפחד הקהל התל-אביבי, שאינו מורגל בטעמי המינרלים העזים. כי בדיוק כמו אמא, גם דדה יש רק אחת. דדה בגרוזינית זה אמא, כמובן.
מחירים:
חינקלי - 38 שקל
צ'יבוריאקי - 36 שקל
ח'צפורי - 37 שקל
חרצ'ו - 48 שקל
דדה: כצנלסון 113 גבעתיים. 03-6700412. א'-ו': 11:00-24:00; שבת: 14:00-24:00
תל-אביב: ננוצ'קה
גם עכשיו, אחרי המעבר למקום החדש, מטר מהישן, אחרי "מחוברות", אחרי אלפי צ'ייסרים של בחרובקה, עשרות אלפי כופתאות חינקלי ומיליוני שירים צועניים שהרקידו על בר את כל בנות תל-אביב, וגם כמה מראשון, ננוצ'קה ממשיכה להעלות ערב-ערב את ההצגה הכי טובה בעיר.
הצגה שהיא בראש ובראשונה בבואה נאמנה של יוצרתה - ננה שרייר הבלתי נדלית.
כי גם אחרי שכולנו כבר מכירים את סיפורה הבלתי ייאמן, גם אחרי שאף תל-אביבי שמכבד את עצמו, אולי, לא יניח את כף רגלו בבית המשוגעים הגרוזיני הזה, או סתם לא יצליח למצוא כיסא פנוי בשנה הקרובה, או לפחות זה מה שהוא יספר אם ישאלו אותו, לננה כל זה לא אכפת.
מדליקה את הלילה
ובאמת, כל עוד הקופה רושמת והחגיגה נמשכת, למה שיהיה לה אכפת.
רבים לא האמינו שננה תצליח לשחזר את הקסם החד-פעמי של המקום הוותיק שלה כשנאלצה להעביר אותו לבניין השכן ונטול האופי. אבל אז התברר, שוב, שאופי הוא משהו שאנשים נותנים לבניינים, לא להיפך.
וכך, גם כאן, ממשיכה ננה להדליק את הלילה, לטייל איכן שלבה פועם (השגיאות במקור), ולשגע את העיר.
גם אם העיר כבר בכלל לא מגיעה והקהל הוא בכלל בנות מגדרה וחדרה שבאו לראות את הבנות מראשון שבאו לראות את בנות תל-אביב המגניבות וגברבריהן המסוקסים.
ננה אף פעם לא הייתה המסעדה הגרוזינית הטובה בעיר. היא פשוט הייתה היחידה. אבל גם כך, אחרי מספיק סטולי קריסטל ואיזו בחרובקה קטנה לקינוח, מנת החינקלי הנצחית היא הנשנוש הכי טעים על הבר, כן או לא 50 יחידות שכל גבר גרוזיני שמכבד את עצמו צריך לאכול.
מחירים:
חינקלי - 52 שקל
ננוצ'קה: לילינבלום 30 תל-אביב. 03-5162254. א'-שבת: 12:00 - עד הגרוזיני האחרון כמו שכותבת ננה.
