"בישראל עוד לא למדנו ללכת ואנחנו כבר יודעים איך נראה קרמטוריום. כמה מוות יכול האדם לספוג? אני רוצה לעשות חיים. אבל בישראל יקר, ומה לעשות שבדיוק במדינה בה נמצא הקרמטוריום ממש זול?"
דנה, רואת חשבון בת 40 ממרכז הארץ, חוששת להיחשף בשמה המלא. "יגידו עליי שאני שטחית וחומרנית", היא מסבירה, "אבל אני טסה לוורשה ומפרקת את העיר. כבר שלוש פעמים טסתי לסוף שבוע קצר של שופינג מטורף ואני אומרת לך - בארץ אני לא קונה יותר כלום. הבטן שלי מתכווצת לגהץ כאן כרטיס".
המבוכה חולפת כשהיא עוברת לפרט מה קנתה בביקור האחרון בוורשה: "קרמים לפנים, מהיקרים, משחות שיניים, איזה עשרה דאודורנטים, מלא שמלות, תחתונים. הייתי קונה גם אוכל הביתה, אבל אולי זאת באמת כבר הגזמה".
לא כזאת הגזמה. בסופר בבוקרשט בירת רומניה שני גברים מסתובבים עם עגלת קניות. "בוא'נה, אתה לא מאמין", נשמעת זעקת התפעלות בעברית, "הם מוכרים פה אננס בשלוש שקל". אננסים דוקרניים נערמים בעגלת הקניות ומהצד צופה במחזה מירי, ישראלית שחיה בבוקרשט כבר ארבע שנים. היא לא יודעת מה יעשו שני הישראלים עם האננסים – הרי יש איסור להכניס לישראל פירות וירקות – אולי יאכלו את כולם במלון. היא עצמה מעמיסה סטוק של דאודורנטים אותם תביא איתה בביקורה הבא לארץ. מה לעשות? בבוקרשט הם עולים 8 שקלים האחד, בישראל - 35.
"זה כאב לב לקנות בישראל, מאז שאני חיה פה אני לא קונה כלום יותר בארץ. מקסימום נכנסת לחנויות, מודדת וקונה כבר ברומניה. אני רואה משנה לשנה יותר ויותר ישראלים באים לכאן. לפעמים כשאני בקניון אני שומעת רק עברית סביבי, ואני שוכחת שאני בכלל ברומניה".
מירי לא טועה. התיירות מישראל למזרח אירופה נעשתה כל כך פופולרית בשנה האחרונה, שהיא תופסת נתח של שליש מכלל התיירות היוצאת. אבל לא רק נפח הטיסות השתנה, גם התוכן אותו מחפשים הטסים: מה שמעניין את הישראלים היוצאים למזרח אירופה היום הן לא שעות הפתיחה של המוזיאונים, אלא הכתובת של הקניונים ואילו מותגים נמכרים בכל אחד מהם.
הגברים מהמרים והנשים מניחות לידם את השקיות וחוזרות לקנות
בטרמינל 1 שבנתב"ג, ממנו יוצאות הטיסות למזרח אירופה, משתרך תור של נוסעים ללא מזוודות. הם יקנו אותן כבר שם במחיר מצחיק ויפוצצו אותן בבגדים או מוצרי טואלטיקה. טיסות הלואו קוסט בהן הם נוסעים לא כוללת מטען, אבל המחיר עדיין משתלם. על הקניות עצמן מקבלים החזרי מע"מ - כמעט 30 אחוז.
יש אינספור דילים כאלה: יומיים של שופינג הכוללים טיסה ומלון חמישה כוכבים הממוקם בין כמה קניונים גדולים במחיר של זוג נעלי ספורט בארץ. כאילו לא חלפו כמעט שלושים שנה מאז התפרקות הגוש הקומוניסטי, החברות משווקות את חבילות השופינג כשהן מסבירות איך מדינות המזרח נכנסו לאמוק של קניות וקפיטליזם: "העידן הקומוניסטי התאפיין במחסור במוצרי צריכה בסיסיים, כך שכאשר השלטון הקומוניסטי נפל התושבים היו רעבים לקניות", כותבים לדוגמא בפרסום של כספי טורס. "מתחילת שנות ה-90 מספר החנויות גדל משמעותית, בכל פינה בערים הגדולות צצו קניונים גדולים, חנויות אופנה ובוטיקים מתוחכמים שיכולים להתחרות בקלות באלו של טוקיו ושל ניו יורק. רק צריך לדעת לאן, מתי ועם כמה כסף להגיע".
מיכל, 48, אשת עסקים מראשון לציון, הייתה כבר פעמיים בבוקרשט, בירת רומניה. "כיף שם, זול שם. בקניון הענק של לב לבייב יש שני בתי קזינו, אז הגברים מהמרים והנשים מגיעות עם השקיות, מניחות אותן על ידם והולכות הלאה לקניות. אנחנו דוחים את הקניות שלנו בארץ לטיסה לרומניה. לא משתלם לקנות בישראל".
לדבריו של זיו רוזן, מנכ"ל חברת התיירות גוליבר, היעדים הבולטים ביותר לשופינג הם ורשה, בוקרשט, בודפשט, פראג ובלגרד. "שלושת הראשונים הם הפופולריים ביותר", הוא אומר, "פראג ובודפשט היו קיימות עוד לפני עידן השופינג, ולכן אולי פחות מתייחסים אליהן בהקשר הזה".
בוקרשט, בודפשט, מה ההבדל. חבילות השופינג שמות את הדגש על חוויית הקניה ולא על היעד עד כדי כך שהן מבלבלות את התיירים - שלא תמיד זוכרים באיזו מדינה הם נמצאים. "ישבתי בבית הקפה הקבוע שלי", מספר זוהר, צלם ישראלי המתגורר מזה שלוש שנים בבודפשט, "ובשולחן שלידי ישבו שתי ישראליות. אחת מהן ביקשה שאשאל את המלצר משהו ברומנית. לא היה לה מושג באיזה מדינה היא נמצאת".
איך אתה יודע שהן באו בשביל הקניות?
"יש כאן חבורות שלמות של ישראלים שמחפשים איך להגיע לקניון ווסט אנד, סוף המערב. הקהל בטיסות האלה, זה אין לתאר. כשאני ברכבת התחתית בבודפשט וכולם שקטים, פתאום עולה חבורה רועשת ואני רואה בשפת הגוף שאלה ישראלים שבאו לשופינג".
קל להיות ביקורתיים כלפי התופעה. אנחנו קונים יותר מדי דברים בהם אין לנו צורך; הבגדים שלנו נזרקים מדי יום בכמויות ופוגעים באיכות הסביבה, האנשים המייצרים אותם עובדים בתנאי עבדות. כולנו מפסידים, היחידות שמרוויחות הן חברות הענק. אבל תיירי השופינג יודעים להסביר טוב מאוד מה מושך אותם לשם: "אנחנו עובדים כאן כל כך קשה, כל הזמן", אומרת דנה, "המחירים בישראל הם עלבון צורב לאזרחיה, אז אנחנו נקנה במקום אחר ונפנק את עצמנו, למה לא?".
עמודי פייסבוק מיוחדים לקדחת הקניות במזרח אירופה, כמו זה הנקרא "פולין – שופינג", עמוסים בשאלות הקשורות לחבילות הייעודיות ובתמונות של מוצרים עם מחירים נמוכים שהעלו הגולשים שכבר היו וקנו. גם עמודים תיירותיים רגילים, שפעם התמקדו בתיירות כללית אל מזרח אירופה, מתמלאים היום בשאלות ובהמלצות לעוד קניון ועוד אאוטלט. "לפעמים כדי לשמור על הרמה של העמוד אני מוחקת את הדיונים האלה", אומרת אחת המנהלות של דף כזה.
נתונים של חברת גוליבר מראים כי בשנת 2015 רק 23 אחוזים מכלל הנוסעים בחרו לטוס למזרח אירופה לעומת 43 אחוזים שטסו למערב אירופה, והשנה כבר מדובר ב-32 אחוזים למזרח לעומת 34 למערב ו-33 אחוזים לשאר יעדי העולם. "יש כמה סיבות למגמה הברורה שאנחנו רואים לכיוון מזרח אירופה", אומר רוזן, מנכ"ל גוליבר. ראשית, הוא מסביר, הסכם השמיים הפתוחים בין ישראל לאיחוד האירופי אפשר לראשונה תחרות בין החברות הישראליות לאירופאיות ויצר ירידה משמעותית במחירים. "מחירי הטיסות לפולין בטיסות לואו-קוסט מגיעים גם ל-80 ו-40 דולר, וזה לא מחזה נדיר. בנוסף, המחייה במזרח אירופה זולה מאוד והפערים בין מחירי בתי המלון שמוצעים שם לבין אלה שבישראל הם דרמטיים. סיבה נוספת היא הביטחונית: בעוד שבמערב אירופה היו בשנים האחרונות לא מעט פיגועי טרור, המזרח שקט. גם הקרבה של מזרח אירופה לישראל משמעותית: בטיסה של שעתיים את מגיעה לבוקרשט".
"ב-2008 היה משבר כלכלי גדול במזרח אירופה, ומאז היא לא יכולה להסתמך על כוח הצריכה של האזרחים שלה והקניונים הגדולים נבנים בעיקר עבור התיירים", מסביר ד"ר וילי אברהם, מומחה להתנהגות צרכנים ושיווק בינלאומי במכללה האקדמית ספיר. "הישראלים נוהרים למזרח אירופה בגלל יוקר המחייה כאן בישראל, אבל גם בגלל המבחר העצום של המותגים שיש שם, זה משהו שישראל לא יכולה להתחרות בו. מוצרים רבים אנחנו קונים אונליין, אבל יש דברים שאנחנו רוצים למדוד ומכיוון שכל כך זול במזרח אירופה הרבה ישראלים מעדיפים לעשות את זה שם".
מה, אנחנו כאן ולא נלך למקומות של השואה?
כשמקישים במנוע החיפוש של פייסבוק "שופינג בוורשה/בודפשט/בוקרשט" מגיעים לשלל תוצאות מפתיעות. באלבומי התמונות של קבוצה ששבה מוורשה אפשר לראות צילומים של אנדרטת זיכרון לנרצחים בשואה עם הכיתוב "עצוב...", ומיד לאחר מכן צילומים של התיירים עצמם עם אינספור שקיות על רקע הקניון. בהמשך האלבום מופיע צילום של המבורגר במקדונלדס על רקע השקיות, ומיד אחריו תמונה מהמוזיאון היהודי ושוב הכיתוב "עצוב...".
"בפעם הראשונה כשהיינו בוורשה הייתה תחושה של אי נעימות", אומרת מיכל, "מה, אנחנו כאן ולא נלך למקומות של השואה? לא נעים'. ואז פגשנו זוג ישראלים בבית המלון והם אמרו לנו 'אנחנו לא מערבבים שמחה בשמחה, באנו לעשות שופינג, להמר קצת, את השואה נעשה בהזדמנות אחרת'. הם הציעו לנו איזה אתר הנצחה מינורי, אז נסענו לשם, סימנו וי וחזרנו לעיר לשופינג ולקזינו. בבוקרשט לעומת זאת אין את אי הנעימות הזאת, ובאמת זה היעד המועדף עלינו. אנחנו מפוצצות מזוודות, הבעלים מהמרים וכולם מרוצים".
"טסתי לוורשה עם החברות הכי טובות שלי לטיול בנות", מספרת קרן, 39, עיתונאית, "את בעלי לא אקח לכאן כי אין הרבה מה לראות, גם אם אתה מתאמץ. זאת עיר די מכוערת. המלון שלנו היה מפנק והקניון היה ממש מעבר לכביש. פקיד הקבלה במלון דיבר עברית, למד. גם בקניון מפוצץ ישראלים, כל אחת שואלת את השנייה באיזה קניון היא כבר הייתה, היו שם נשים שזאת הפעם השלישית שלהן כאן".
לדברי רוזן, הנתונים מראים שכמעט ואין פער בין הגברים לנשים מבחינת מספר הטסים ליעדי השופינג האלה. "ברור שהיו גם גברים", אומרת קרן, "אבל הכי פעילים הם היו בקזינו. היה לנו קזינו בבית המלון, זה היה מצחיק, מצד אחד ראית קבוצות של תיכוניסטים במסע לפולין ומהצד השני ישראלים מבוגרים שבאו לקנות ולהמר".
"אני חושב שגברים היום נהנים משופינג לא פחות", אומר בני בן הרוש, בעל המיזם "חופשה בחו"ל בפחות מאלף שקלים" הנותן יעוץ כיצד לטייל בחו"ל ובזול. "יש טיסות לוורשה שיוצאות בחמישי בלילה וחוזרות בשבת אחר הצהריים", הוא מספר, "וכך לא מפסידים יום עבודה וגם עושים שופינג והכל בזול. אני ממליץ לא לקחת מזוודות אלא לקנות שם מזוודה ב-200 שקל ולהחזיר אותה מלאה. ולמה לא להעמיס? זה הרי חסכון אדיר, אלה הבדלים של עשרות אחוזים".
"זה פסיכי", אומרת ליהי, שחזרה לפני כמה שבועות מטיול אוכל ושופינג בוורשה, "גם ההורים שלי היו שם והם פירקו את הסופר פארם שם. זה ממש מכעיס לראות את אותם הדברים באותה הרשת עם פער כל כך מטורף במחיר. משחות שיניים שעולות ארבעה שקלים, קרמים מדהימים לפנים בשישה שקלים. מה הפלא שאנשים חוזרים לשם שוב ושוב בשביל הקניות? זה נחמד להרגיש ניקול ראידמן לכמה ימים".
"אנחנו הופכים לחברה מאד חומרנית", אומר ד"ר אברהם, "וצועדים בצעדי ענק בעקבות החברה האמריקאית. התיירים מרגישים ששפר עליהם גורלם: כשאתה טס לחו"ל לעתים קרובות, גם אם כרטיס הטיסה שלך עלה רק 80 אירו, עושה שופינג ודופק סלפי עם החברים על רקע שקיות בגדים - אתה מרגיש שהצלחת בחיים".-
"אני מגיעה עם תיק קטן וחוזרת מוורשה עם שתי מזוודות מפוצצות", אומרת נטלי משיח, 50, אשת שיווק מבית לחם הגלילית, "הנעליים שאני קונה בארץ באלף שקל עולות כאן 300 שקל. כלום אני לא קונה יותר בישראל".
"המקומיים כבר למדו ומזהים מאיפה אנחנו באים", מוסיפה מיכל, "כשאנחנו לוקחים מונית שמים לנו את אייל גולן. זה מעצבן אותי, אבל מה אפשר לעשות".