שלושה חודשים לפני מותו של סטיב ג'ובס הגיעה ליסה, בתו הבכורה שנולדה לו מחברתו הראשונה, לבקר אותו באחוזה שבה התגורר עם אשתו ושלושת ילדיהם. היא שוחחה איתו זמן מה, הוא בקושי הצליח לזוז או לדבר וסבל מכאבים רבים. לפני שהלכה היא רכנה לעברו וחיבקה אותו, ובדרכה החוצה הוא קרא לה, "ליס?". היא הסתובבה אליו והוא אמר: "את מריחה כמו שירותים".
"אבל זה היה נכון", אמרה, היא באמת השתמשה בבושם ספציפי באותו היום שאולי הריח כמו שירותים. "לפעמים זה נחמד כשמישהו אומר לך את האמת", הוסיפה. אוקיי, נניח. אפשר להתווכח על זה, וגם על נכונותם או נחמדותם של עוד דברים שג'ובס אמר לבתו במהלך השנים ושעכשיו נחשפים בביוגרפיה חדשה שכתבה, שציטוטים ממנה התפרסמו בכתבה יפה ב"ואניטי פייר". אבל הרושם המרכזי שעולה מכל הדברים האלו, והאמת שבצבץ כבר בביוגרפיה על ג'ובס מ-2011 שכתב וולטר אייזקסון, הוא שסטיב ג'ובס היה טיפוס די מחורבן. כאדם, כבוס, ובמיוחד כאבא.
הוא היה גאון, ברור, אפשר לדון לנצח בהשפעתו על העולם ואיך שינה לתמיד את האופן שבו אנחנו מתקשרים, חושבים ומתנהלים, אבל אנחנו כאן בשביל דבר חשוב וגדול הרבה יותר: רכילות. כי את האייפון שלנו אנחנו אוהבים (הכתבה הזאת נכתבה בנוטס כדי לכבד), אבל כנראה שעם סטיב ג'ובס אף אחד לא היה רוצה לגדול. כאילו, לרשת כן, זה ברור, אבל לא לגדול.
המנוח והיא
הביוגרפיה שארה"ב אובססיבית אליה השבוע נקראת "Small Fry", שזה ביטוי אמריקאי שמתאר מישהו לא נחשב, חסר משמעות, דגג רקק, וגם מה שליסה ברנן ג'ובס הרגישה כל החיים. ג'ובס – ממציא, מנכ"ל אפל, אבי האייפון - נפטר בגיל 56 מסרטן הלבלב והותיר אחריו ארבעה ילדים: ליסה מחברתו הראשונה, ואת ריד, ארין ואיב מאשתו לורן פאוול, לה נישא בשנת 1989.
ליסה, הבכורה, נולדה ב-1978 כשהוא היה בן 23 בלבד. זה היה הריון שהוא לא רצה בו, מבת זוג שלא רצה בה. כריסן ברנן והוא הכירו בתיכון והיו ביחד, און אנד אוף, חמש שנים. כשנכנסה בטעות להריון הוא הכריז שזה לא ממנו, וגם כשנולדה התינוקת טען בתוקף שהוא לא האב. כריסן פרנסה את עצמה ואת ליסה מקצבת רווחה וניקיון בתים. לאחר תביעה משפטית ובדיקת דנ"א, שהוכיחה מעבר לכל ספק שג'ובס אכן האב, הוא נדרש לשלם לה מזונות בגובה 384 דולר לחודש. כמה ימים לאחר שההסכם ביניהם נחתם, אפל הונפקה וג'ובס היה שווה 200 מיליון דולר, מה שהוביל אותו לאקט מופלא של נדיבות שבמסגרתו הגדיל את המזונות ל-500 דולר בחודש.
התחלה לא מזהירה ליחסים בינו ובין בתו הבכורה, שכוללת את כל המרכיבים שילוו אותה בהמשך: קור, ניכור וקמצנות. הביוגרפיה של ליסה ברנן ג'ובס יוצאת השבוע, אבל בכתבה נרחבת בניו יורק טיימס היא מספרת שהיא כותבת אותה כבר מ-2011, השנה שבה מת אביה וגם יצאה הביוגרפיה המפורסמת עליו מאת וולטר אייזקסון. היא לא התראיינה לביוגרפיה של אייזקסון, גם לא לאף אחד מהספרים ומהסרטים שיצאו על ג'ובס בשנים שלאחר מכן. היא רצתה לכתוב בעצמה. זה לא עניין כלכלי - סטיב ג'ובס הוריש לה מיליונים, כמו שהוריש לילדיו האחרים, כך שהיא לא נאבקה כדי להחזיק את הראש מעל המים. היא פשוט רצתה לספר את הסיפור שלה. היא החלה את העבודה על הספר מיד לאחר מותו, אבל הוא נדחה ונדחה עד היום.
ועכשיו, היא מספרת באותו ראיון בניו יורק טיימס, היא דואגת. קודם כל מזה שאביה יצא לא טוב בספר שלה – מה שככל הנראה יקרה כי היא מספרת שם דברים די דוחים כמו סיפור השירותים. והיא גם דואגת מזה שזאת לא תצא הביוגרפיה שלה, אלא, שוב, הסיפור של סטיב ג'ובס. שהיא תימחק שוב מהנרטיב – הבת השולית שלא מעניינת איש – אבל הפעם בספר שהיא עצמה כתבה. גם כאן היא צודקת, אבל מה לעשות שהיא כאדם לא מעניינת אותנו, אלא רק היא כבתו של סטיב ג'ובס.
אבל נחזור לטינופים. בשנים הראשונות לחייה ליסה בקושי ראתה את אביה. "לא רציתי להיות אבא, אז לא הייתי", הוא סיפר מאוחר יותר. בגיל שמונה הם התקרבו קצת יותר והיו הולכים לארוחות ערב יחד, פעם אחת אפילו הביא אותה למשרד. ביקור אחד הוא היה אוהב ורגיש, בשני קר או בכלל לא טורח להגיע. היא אף פעם לא הייתה בטוחה באיזה מצב רוח יפגוש אותה, אם בכלל, כולל קלישאת הסרטים ההוליוודיים של הילדה שמחכה לשווא לאביה שיגיע למסיבת יום ההולדת שלה. הם היו יכולים לריב ולא לדבר חודשים, כל אחד נמנע מלהיות הראשון שמרים טלפון, יחסים לא יציבים שנמשכו גם לאחר שחלה בסרטן.
למרות שהכחיש את אבהותו לליסה ורק בגיל תשע החליט שהיא יכולה להוסיף את שם משפחתו, הוא קרא למחשב הראשון של אפל על שמה. אפל ליסה, שפיתוחו החל ב-1978 - שנת לידתה, היה המחשב הכושל שג'ובס ייצר לפני המקינטוש המוצלח והמצליח, מה שדי מסמל את מעמדה של ליסה בחייו. כשליסה שאלה את אביה אם קרא למחשב על שמה הוא טען בתוקף שממש לא, אבל שני עשורים לאחר מכן הוא הזמין אותה להצטרף אליו לסוף שבוע באחוזה של בונו. הם ישבו בארוחת צהרים ובונו שאל, "קראת לאפל ליסה על שמה?", וג'ובס הודה, לראשונה, שכן. "כאילו אנשים מפורסמים צריכים אנשים מפורסמים אחרים לידם כדי להודות בסודות", היא כותבת.
ההתנהגויות של ג'ובס, כפי שהן מתוארות על ידי ליסה, היו קשורות לא מעט לעליונותו הכלכלית עליה ועל אמה. הוא סירב להתקין לה חימום בחדר, הוא רב איתה ועם אמה במסעדה ואז עזב בלי לשלם, הוא חזר והדגיש בפני ליסה שהיא לא תקבל ממנו כלום והייתה גם את הפעם ההיא שאמה ביקשה ממנו לקנות להם בית שמצאה, הוא הסכים, קנה את הבית לעצמו ועבר לגור בו עם אשתו. כשהייתה טינאייג'רית עברה לגור איתם לתקופה קצרה שבמהלכה הוא מנע ממנה לפגוש את אמה לחצי שנה. היו להם גם רגעים יפים שבהם הוא העניק לה תשומת לב ואהבה, אבל היא אף פעם לא ידעה מתי ואם הם יגיעו.
אמא של ליסה, כריסן, מספרת שיום אחד ג'ובס עשה בייביסיטר על הילדה בת התשע וכשהיא שבה הביתה, היא ראתה אותו מקניט אותה באופן מיני, על "דברים שתעשה במיטה עם בחור כזה או אחר". היא נבהלה, ולאחר מכן כל מפגש שלו עם הילדה כלל מלווה. חשוב לה להדגיש שלא היה בג'ובס שום דבר מיני או פרדטורי כלפי ילדים, הוא פשוט לא ידע איך להתנהג איתם. גם אשתו השניה של ג'ובס, לורן פאוול, מוזכרת בספר. למשל, כשהלכה יחד עם ג'ובס וליסה לטיפול משפחתי שבו ליסה בכתה כי היא רוצה יחס אוהב יותר ממשפחתה, לורן אמרה: "אנחנו פשוט אנשים קרים".
לקראת מותו התנצל ג'ובס בפני בתו על כך שנעדר בילדותה, החמיץ ימי הולדת ולא השיב לשיחות טלפון או מכתבים ממנה. היא אומרת שבחרה לסלוח לו, אבל כיום היא לא מעורבת באף אחד ממיזמי הצדקה שהותיר אחריו, ואומרת שאם הייתה מקבלת שליטה על המיליארדים שלו הייתה תורמת את כולם לנמסיס הגדול של אביה - קרן הצדקה של ביל ומלינדה גייטס. "אני פשוט חושבת שהם עושים דברים נורא טובים". קלאסי.
"אני לא באמת צריכה עוד תשומת לב"
הסיפורים האלו לא מפתיעים, במיוחד כשנזכרים בביוגרפיה המדוברת של וולטר אייזקסון מ-2011. ג'ובס הצטייר בה כדמות שנויה במחלוקת. מצד אחד גאון אמיתי ומלא השראה ורעיונות שכולם רצו לעבוד לצידו, ומצד שני נהג לרדת על עובדיו בישיבות על כך שהרעיונות שלהם טפשיים, ואז לגנוב אותם ולהציג אותם כרעיונות שלו. הייתה לו בעיית שקרים קלה, שכונתה בביוגרפיה "שדה עיוות המציאות" - סבך רעיוני שאינו נכון באופן מוחלט, אבל שלסטיב ג'ובס הייתה נטייה לשכנע בו אנשים ואת עצמו. "הוא היה יכול לפסוק דברים – בין אם מדובר בעובדה לגבי ההיסטוריה של העולם או מי העלה רעיון מסוים בישיבה – מבלי שהאמת תהווה שיקול דעת".
לפי הביוגרפיה, ג'ובס דפק את כולם. החל מהעסקה הראשונה שלו שבה היה אמור להתחלק בכסף עם סטיב ווזניאק (שהקים את אפל יחד איתו) אבל שיקר לו לגבי הסכום, וגם לאחר מכן כשהמשיך לנעוץ סכינים בגבם של כל המנהלים באפל, בין אם אהב אותם ובין אם לא, גם כאלו שהיו חברים טובים או דמויות אב. לסביבת העבודה המבאסת הזאת תוסיפו את העובדה שג'ובס היה טבעוני ופירותן וניזון מדיאטות קיצוניות לאורך כל חייו וטען שאנשים שניזונים רק מפירות לא צריכים להתקלח. הוא היה מגיע לעבודה מסריח נורא, למורת רוחם של עובדיו.
לפי הספר של ליסה ההתנהגות הזאת באה לידי ביטוי גם מולה, אבל יתר בני משפחתו מכחישים. עותקים ראשונים של הביוגרפיה הסתובבו בין בני משפחתו של ג'ובס לפני שיצאה והם די התבאסו. אחותו של ג'ובס, מונה סימפסון, הוציאה הצהרה יחד עם אלמנתו, לורן פאוול ג'ובס – "קראנו את הספר בעצב, הוא שונה מאוד מהזיכרונות שלנו מהזמן ההוא. התיאור של סטיב כאב וכבעל הוא לא זה שאנחנו הכרנו. סטיב אהב את ליסה והתחרט על כך שלא היה שם בשבילה בילדותה המוקדמת".
זאת ההתייחסות היחידה של לורן פאוול ג'ובס לספר, אבל הגיוני שאין לה יותר מדי זמן או רצון להידרש אליו. בכל זאת, יש לה מיליארדי דולרים לטפל בהם. באוגוסט האחרון הפכה אפל לחברה האמריקאית הראשונה שחצתה את שווי השוק של טריליון דולר, לורן פאוול מחזיקה ב-0.7 ממניות החברה וב-8% ממניות דיסני. היא ומשפחתה מדורגים במקום 57 בעשירי העולם, ההון המשפחתי כולל יותר מ-21 מיליארד דולר. לה ספציפית יש 11 מיליארד, והיא מדורגת במקום הראשון בעולם בקרב הנשים העשירות בטכנולוגיה. בגיל 54 לורן נראית מעולה ומבלה חופשות על היאכטה המשפחתית שבעלה הזמין אבל לא זכה לחנוך בעצמו.
לורן היא קצת יותר מהאלמנה הכיפית של ג'ובס. יש לה תואר שני במנהל עסקים מסטנפורד, היא זאת שהתחילה איתו כשהגיע להרצות באוניברסיטה, ומלבד שלל עמותות הצדקה שהיא מנהלת, היא גם רכשה את רוב השליטה על המגזין הנחשב "האטלנטיק". היא נחושה לשמור על מורשתו ועל חייה מחוץ לאור הזרקורים, וכך גם שלושת ילדיה. או לפחות שניים מהם.
ריד, הבן הבכור, הוא הנעלם הגדול מבין הילדים. הוא נולד ב-1991 ומוגדר בכתבות כילד שהביא לאביו הכי הרבה אושר. ג'ובס חלם להגיע לטקס סיום התיכון של בנו ביוני 2010. "כשאובחנתי עם סרטן, עשיתי עסקה עם אלוהים או וואטאבר, כי ממש רציתי לראות את ריד מסיים את התיכון. זה גרם לי לשרוד את 2009". הוא הגיע לטקס הסיום. אין כמעט תיעוד של ריד ברשת, אבל ב-2011 הוא הופיע בשעשועון טריוויה - תחת שם אמו, ריד פאוול – והוא נראה שם בדיוק כמו אביו הצעיר, כלומר חתיך מאוד. כשנשאל על ידי המנחה מה הוא רוצה לעשות כשיהיה גדול, אמר שלמצוא תרופה לסרטן, אותו סרטן שממנו מת אביו באותה השנה.
כיום ריד בן 27 ונמצא לחלוטין מתחת לרדאר. הפייסבוק שלו נעול לגמרי, יש לו כמה עשרות חברים בלבד והתמונות היחידות החשופות הן של אביו. לפי הפייסבוק שלו הוא עבד בעבר באפל, ובשנה האחרונה הוא מנהל את מחלקת הבריאות בקואופרטיב אמרסון, מיזם הפילנתרופיה הגדול של אמו שעסוק בעיקר ב - נו, להציל את העולם.
בדיוק כמו שרצה, ריד אחראי על בחירת המחקרים בתחום הסרטן שהקרן משקיעה בהם, ובוחר את חברות הסטארט אפ רפואיות בתחום אותן ילווה ויקדם. חוץ מזה הוא מנהל בחשיבות רבה פרוייקטים שקשורים לשיפור חווית הטיפול בחולי סרטן. לא ברור אם כל זה באמת מחליף את חלומו ללמוד רפואה, אבל ברור שמחלת אביו השפיעה דרמטית על עתידו המקצועי לפחות.
ריד תמיד אהב והעריץ את אביו שהחזיר לו אהבה והערכה, אבל שתי אחיותיו הקטנות זכו להרבה פחות תשומת לב. ג'ובס לא נכח הרבה בבית, גם אחרי שחלה בסרטן והודיע שיבלה יותר זמן עם משפחתו, הוא חזר מהר מאוד להתמקד בעבודה. משפחתו תמיד הייתה במקום השני, מי שהרגישה את זה במיוחד היא כנראה ארין ג'ובס. ארין בת ה-23 מתוארת כבת השקטה, המתבוננת והרגישה. לא היה לה מושג איך לדבר איתו והם בקושי תקשרו. חלומה היה שאביה ייקח אותה לטקס האוסקר של 2010, היא אהבה סרטים אבל בעיקר רצתה לבלות איתו זמן, לטוס איתו במטוס הפרטי ולהיראות איתו על השטיח האדום. הוא לא היה מעוניין.
"לפעמים הייתי רוצה שהוא ייתן לי יותר תשומת לב", אמרה ארין בראיון, "אבל אני יודעת שהוא עובד נורא קשה. וזה קול, אני בסדר, אני לא באמת צריכה עוד תשומת לב". ג'ובס הבטיח לכל אחד מילדיו שייקח אותם לטיול ביעד לבחירתו. ריד בחר קיוטו כי הוא ידע כמה אביו אוהב את התרבות היפנית, ולכן גם ארין בחרה באותו היעד, אבל את הטיול שלה ג'ובס ביטל ואמה לקחה אותה לצרפת. כמה שנים לאחר מכן הוא קיים את הבטחתו ולקח אותה ליפן. גם ארין מנהלת חיים פרטיים לגמרי וקשה למצוא תיעוד שלה ברשת, כיום היא לומדת אדריכלות ועיצוב בסטנפורד.
גם הבת הקטנה, איב ג'ובס בת ה-20, התקבלה לסטנפורד. בניגוד לשני אחריה הגדולים, היא דווקא נהנית מקצת תשומת לב בריאה ומלהיות סלב, ותמצאו שלל תמונות פוטוגניות באינסטגרם שלה. היא ג'וקי מקצועית, מתמחה ברכיבה אמנותית על סוסים וזכתה במספר אליפויות, בין המתחרות שלה תגלו את הבת של ביל גייטס, הבת של ספילברג, הבת של ספרינגסטין והבת של מייקל בלומברג, ראש העיר ניו יורק לשעבר. טוב, עכשיו אנחנו יודעים לאיזה חוג הולכות הילדות של הטחונים.
נכון לתחילת השנה ממוקמת ג'ניפר גייטס במקום ה-19 בפדרציה האמריקאית לרכיבה על סוסים, וג'ובס ממוקמת במקום ה-23 - פער שבהחלט ניתן לצמצום. עד עכשיו גייטס הרוויחה בתחרויות האלה 120,791 דולר מאז שלקחה בהם חלק באוגוסט 2014. ג'ובס הצליחה לעקוף אותה ולהרוויח 159,293 דולר מאז אפריל 2016. לא שהן סופרות בכלל את הכסף הקטן הזה.
בניגוד לאחותה הגדולה, ארין, איב ידעה איך להסתדר עם אביה, שנפטר כשהייתה בת 13. היא סיפרה עליו בדיחות, הייתה פעלתנית ומעורבת והוא טען שיום אחד היא תנהל את אפל.
ריד, ארין או איב ככל הנראה לא יוציאו את ביוגרפיית ג'ובס המטנפת הבאה בתור. הם סתם שלושה צעירים נורא עשירים שיחיו את חייהם העשירים בצילו של אב גאון ובידיעה שלא משנה מה הם יעשו, הם לא יצליחו להשתוות אליו. אבל זה בסדר, לא משהו שלא ייפתר על ספת הפסיכולוג. דווקא ליסה, האחות הבכורה והזנוחה, הולכת למכור מיליונים. סביר להניח שהספר יהפוך גם לסרט בשלב כלשהו, לא שזה משנה, כסף הוא אינו עניין. גם היא לעולם לא תהיה מפורסמת ומצליחה כמו אבא שלה, אבל היא ללא ספק תנסה.
ואולי כאן הנקודה המעניינת – הוריו של סטיב ג'ובס מסרו אותו לאימוץ, הוא היה ילד נטוש שהפך לאב נוטש, החוויה שלו ושל ליסה די דומות. יש לה את הנחישות של אביה וכמוהו, היא תתקדם גם אם זה אומר לדרוך קצת על המשפחה. היא לא מפחדת מאור הזרקורים ואפילו את הדיאטה הנוקשה שלו היא אימצה, היא טבעונית שחיה בעיקר על פירות. יכול להיות שהילדה הפחות אהובה, זאת שהקיום שלה, לדבריה, "קטע את רצף הנצחונות שלו", שאביה סרב להכיר בה עד שבית המשפט לא כפה את זה עליו ושלא מהססת ללכלך עליו, היא זאת שבסוף, אחרי הכל, הכי דומה לו.