זה קורה כמעט לכל אישה אחרי לידה. היא יושבת בבית, בין סמרטוטים ופליטות, תלושה מהחיים שהיו שלה עד לא מזמן; מהצלחותיה, מגופה, ממהותה. היא לומדת להתקיים במציאות החדשה שבה היא פחות רלוונטית מהיצור הקטן שלצידה, פרי בטנה. בשלב הזה, מתחילות בדרך כלל התהיות והמחשבות על סוויץ' בקריירה. רוב הנשים יושבות, מניקות ומפנזטות במשך 15 שבועות או יותר, ובסופו של דבר חוזרות לאותו המקום שהיו בו קודם. אבל רוב הנשים הן לא רעות לונברג (40), שמוכרת הרבה יותר כ"רעות תקני לי", המייסדת והפנים של קהילת שופינג משגשגת שמונה כ-200 אלף צרכניות וצרכנים ישראלים.
"דמיינתי את חופשת הלידה שלי לגמרי אחרת", היא משחזרת. "בהריון חייתי קצת בלה לה לנד, הוא היה קל ונוח, וחשבתי שאחרי הלידה אעוף על עצמי. שאסתובב עם המנשא בקלילות, אעשה יוגה, אשב בבתי קפה. ילדתי וחטפתי בום. הייתי בשוק. הספונטניות מתה, את כבר לא רעות, את רק אמא של אריאל. לצאת מהבית זה לא לקחת מנשא בקלילות. זה מנשא ותיק ובקבוקים ומוצץ ובגדים להחלפה, והעגלה שבקושי נכנסת למעלית. כל הדבר היה נורא קשה. אמנם תומר היה איתי בבית, אבא פול טיים, ההורים שלי גרים קרוב, הייתה לי מלא עזרה אבל העצב הזה בא מבפנים".
עד הלידה היא הייתה מנהלת הפרסום של חברת ההפקות "יונייטד קינג". היא עבדה עם הבמאים הכי גדולים בישראל, טיילה בכל העולם, חיה את החלום של מי שבאמתחתה תואר ראשון בקולנוע. לעבודה הזו הגיעה אחרי עבודה חלומית אחרת כראשת דסק הקולנוע ב"ערב טוב עם גיא פינס". "אהבתי את העבודה בפרסום מאוד, אבל בסוף זה די חוזר על עצמו. לעבוד עם תקציבים מוגבלים, להבריק כל פעם מחדש. הרגשתי שאין לי לאן להתקדם יותר, אז אחרי הלידה התפטרתי", היא מספרת. ואז, שילוב של כישרון יזמי, תזמון, שעמום וביקוש אדיר שלא זכה עד אז להיצע מספק הולידו את העסק ששינה הכל.
הרעיון, לפחות לכאורה, פשוט: לקחת את הרכישות ההורמונליות של אחרי לידה ולהפוך אותן לביזנס משגשג. אף אחד לא האמין שחמש שנים אחרי, התחביב הזה יגלגל מחזור חודשי של רבע מיליון שקלים, בהערכה גסה. "בחופשת הלידה הפכתי לצרכנית אונליין. כי אם יש לך חמש דקות פנויות את לא תקפצי לקניון". במקביל היא נרשמה ליוזמה קהילתית שמציעה ליולדות "סירי לידה" בשכונת המגורים שלה בכפר סבא. אחת המתנדבות הגיעה אליה הביתה עם סירים, וסיפרה לה על פרויקט חדש בעיר לעידוד יזמיות.
"היא סיפרה לי על 'הדור הבא', והציעה שאבוא עם הקהילה שלי. זו הייתה קהילה של ירח דבש, שהקמנו כשחיפשנו לאן לנסוע אחרי החתונה שלנו וחשבנו להפוך לעסק. אבל הייתי שנתיים אחרי הירח דבש, אימא חדשה, מרוטה, בתוך חופשת לידה, איפה אני ואיפה מקסיקו. הפרויקט הזה גרם לי להבין שאין לי שום תשוקה לירח דבש, אני לא שם, אני לא אטוס בקרוב למלדיבים. שם נפרדתי מהרעיון הזה ואז החלטתי ללכת על עסק של קניות אונליין. היום זה אולי נראה גאונות כי יש כבר הרבה קבוצת כאלו, אבל אז אנשים הסתכלו עלי כאילו אני קוקו. אף אחד לא הבין איך אפשר לעשות מהדבר הזה ביזנס".
טוב, ארבע שנים אחורה, עלי אקספרס היה סוד ששמור לאנשים שקונים כיסויים לאייפון. זה לייף טיים במונחי רשת.
"כן, זה המון. המזל שלי הוא שתומר הרבה פחות פחדן ממני, והוא אמר בואי תשחקי עם זה, תראי אם יש לך תוכן, אחר כך נראה איך עושים מזה כסף. חיינו על דמי הלידה שלי. תומר פתח את הקבוצה. בגלל שהגעתי מהתעשייה, הצטרפו לשם הרבה אנשים שזה סקרן אותם, שיצרו לי איזה באז. זה היה מאוד חדשני. בתחילת הדרך הייתי מחפשת לאנשים מוצרים. מין אתגר לעצמי, 'בואו אני אראה לכם איך אני מוצאת לכן מחיר בן זונה'".
וכך הגיעו אל הבית שלי נעלי אדידס בצבע ורוד פוקסיה, שהיו בכלל גדולות עלי, אבל הצגת אותם במחיר כל כך זול, שהרגשתי שפשע לא לרכוש אותן.
"אני זוכרת את זה. הראיתי שאם קונים דרך אסוס ארצות הברית. ומשנים מטבע זה מוריד את המחיר משמעותית".
איפה למדת את הטריק הזה? אני מניחה שלא בפקולטה לקולנוע.
"אני חפרנית. אין פה קסמים, בסוף הידע שלנו מגיע מהעמקה. קניות אונליין זה לא אימפולסיבי, זה מתמטיקה וצריך ללמוד את זה. זה כמו דיאטה או ספורט, זה תהליך, ואני חוסכת לאנשים את התהליך הזה".
ומתי הקבוצה התפוצצה?
"פתחנו בספטמבר ואחרי חודשיים היה נובמבר, חודש הקניות, והיינו עשרת אלפים איש. זה עורר עניין, זה היה חדשני, עם כמה שהיום מצחיק לומר שקופון הוא חדשני. בימי ראשון הייתי עושה פוסט בקשות, הגבלתי אותו למאה בקשות, הפוסט היה עולה ב-11 ונסגר אחרי שלוש דקות. אנשים היו מפנים פגישות כדי להספיק, ואנחנו התעסקנו מזה מבוקר עד לילה. חפרנו את הרשת כדי למצוא לאנשים את המחירים הכי טובים".
שליחות של ממש. מתי הקופה שלכם התחילה לתקתק? איפה הרווח שלכם?
"הכרנו את הנושא של האפילציה מעולם התיירות, זו עמלת שותפים. אני שמה לינק מקודד, אם תקני מהלינק הזה אני אקבל תגמול מהאתר. ככה עובד 'רעות תקני לי' בגדול. בהתחלה לא ספרו אותנו, ביום שאסוס אישרו אותנו לתכנית השותפים שלהם רקדתי בסלון.
הראשונים היו אלי אקספרס ואחר כך אמזון. אסוס יותר דורשניים, רוצים לראות שאת מתעסקת באופנה, שהאתר שלך איכותי. זה לקח כמה חודשים טובים שבהם פרסמתי אסוס בלי סוף. לא עניין אותי הביזנס. עניין אותי לצבור קהל ולצבור אמון, וידעתי שזה יגיע. לאט לאט זה נהיה מטורף. חשפנו עוד אתרים בחו"ל, לפני שפרסמנו אתר חדש עשיתי הזמנה בעצמי, כדי לראות שהכל מגיע בסדר. היינו מאוד פדנטיים ליושרה שלנו".
שופינג כבקרת איכות זה גאוני בפני עצמו.
"כן, אבל את מאמינה לי שאני לא אוהבת שהבית מחסן? אנחנו תורמים מלא, רק אתמול שאלו אותי מה הכתובת שלי לקראת איזה שת"פ שאנחנו עושים וביקשתי שלא ישלחו לי דברים. אני גם לא אמכור משהו שאני לא משתמשת בו".
מסביב לשעון
דיל אחרי דיל, עוקב אחרי עוקב, "רעות תקני לי" הפכה למנוע צרכני שאי אפשר להתעלם ממנו. הבשורה על הקבוצה פרשה כנפיים, והחברות הכי גדולות במשק התחילו לרדוף אחריה. "לקח שלושה חודשים עד שקיבלנו טלפון מטרמינל איקס, של קבוצת פוקס", היא מספרת. "הם אמרו 'אנחנו אתר חדש, אתם קבוצה חדשה, בואי נעשה משהו ביחד'. הדבר הזה פתח לנו את הראש ואמרנו, למה אנחנו לא עובדים עם ישראל? אנשים אוהבים לקנות בארץ, זה בעברית, המשלוח מגיע מהר, למה לא. ואז הגיעו עוד ועוד חברות, והתחלנו לקדם עסקים בישראל, שהיום ממלאים 80 אחוז מהפעילות שלנו".
השלב הבא היה לאזור אומץ ולהביא לקהל הישראלי קופונים מיוחדים מאתרי סחר בחו"ל. "אחרי חצי שנה הבנו שזה כבר לא תחביב, שצריך להיות בזה 24/7. תומר הפסיק לקחת עבודות פרילנס והיינו שנינו לגמרי בזה", אומרת רעות. "בהתחלה לא חשבנו שישראל מעניינת את העולם, אבל היום ישראל היא מעצמת שופינג שסופר מעניינת את העולם".
ואז הגיעו מתחרים, היום יש לא מעט קבוצות שמציעות קופונים, וגם כל מיני משפעיניות רשת שעושות את זה.
"כן, זה נהיה מאוד טרנדי, זה נראה לאנשים כמו הכנסה פסיבית, אבל זה כל כך לא פסיבי, זו עבודה מטורפת. אם מישהו חושב שהוא יפתח קבוצה, ישים לינק ויצליח להתפרנס מזה, זה שיקול לא נכון. זה לבנות מותג, קהילה, שיווק. עבודה מסביב לשעון".
גם הטכנולוגיה הפכה את כל הסיפור הזה לפשוט יותר. היכולת לרכוש כל מה שרוצים בסוויפ קטן.
"הטיימינג היה לזכותנו, אין ספק. אבל חשוב לי לומר שלא מדובר בבזבזנות. יש המון קבוצות של בזבזנות, אבל אני רוצה להיות אחרת. אני מביאה לך גם חיתולים וספריי נגד יתושים, במחירים הכי טובים וגם נעליים שאת לא בהכרח חייבת. המטרה שלי היא להפוך את הבית שלך לכלכלי יותר. יהיה גם פאן, אבל זה תמהיל. גם כשאת מקפידה לאכול נכון את חייבת לעוף על עוגה יום אחד בשבוע. הכל עניין של מינון".
הדרך הנוחה
כשמדברים על כלכלת הבית, צריך לדבר גם על פמיניזם. אם בעבר נשים היו נוהגות להתרברב בקניות שהן עושות ומחביאות באוטו, אז עם השנים מקומה של האישה בכלכלת הבית השתנה מאוד. לא בכדי הקבוצה של רעות מורכבת בעיקרה מנשים; לא במקרה המתחרה הכי גדולה שלה היא קבוצה שהוקמה על ידי גבר, ונקראת I need it. הדילים של "רעות תקני לי" גרמו לנשים להתמקצע בעולם הרכישות ברשת ובצרכנות נבונה יותר. אחד השיעורים המעניינים בסיפור הזה, הוא סיפורו של הסטיספייר, ויברטור שהוא אחד מרבי המכר הגדולים בהיסטוריה של הקבוצה.
"זה התחיל בשרשור בקשות", היא נזכרת. "קיבלתי הודעה בפרטי ממישהי שאמרה שלא נעים לה לבקש בקבוצה, אבל היא מחפשת לקנות את המוצר הזה במחיר טוב יותר. בארץ הוא עלה אז 470 שקלים. מצאתי אותו באמזון גרמניה והעליתי לקבוצה עם לינק מקודד. ואז אותה בחורה קיבלה ושלחה לי הודעה תודה. העליתי לקבוצה תמונה של המוצר וכתבתי 'אנונימית ביקשה ואנונימית קיבלה', ואז התחיל שיח מטורף בפוסט. הייתה גם מבוכה והפוסט עצמו לא התפוצץ, אבל מאחורי הקלעים ראינו כמות של מכירות שהכניסה אותנו להלם. יום אחרי המוכר סגר את המשלוחים לארץ, הוא נעלם, אנחנו עד היום לא יודעים מה היה שם. אנחנו משערים שהוא נבהל, לא הבין למה מזמינים בבת אחת 300 ויברטורים לישראל. בסוף תומר מצא לינק אחר".
וכמה מכרתם עד היום?
"אלפים".
זו בשורה. פתאום נשים שעד היום לא התנסו באביזרים מהסוג הזה העיזו להזמין אותו.
"מוצרים אינטימיים יקרים מאוד בארץ, אני מנחשת שזה עניין של מכון התקנים ומשרד הבריאות, אבל הם עולים פה המון כסף. אני סללתי דרך נוחה וזולה לנשים לעשות את זה. לפעמים כועסים עלינו שאנחנו מעלים מחו"ל, אני מבינה ומכבדת את זה שהעלויות פה גבוהות יותר, אבל הן צריכות להיות פרופורציונליות לשוק. היום אתרי הסחר כבר מבינים שאמזון הוא מתחרה, ושהם חייבים לפחות להתקרב למחירים האלו".
ואז מגיעה הקורונה, אמזון סוגרים משלוחים לישראל, אנשים מפחדים לפתוח חבילות שמגיעות מסין. זו בטח מכה אנושה לעסק שמבוסס על זה.
"זו היה לעוף או לחדול. החלטנו לתת בוסט לעסקים הישראלים שהיו זקוקים לנו יותר מתמיד, ועפנו על זה. הקושי היה לזהות מעכשיו לעכשיו מה אנשים מחפשים לקנות, כי תיקים באלפי שקלים פחות רלוונטיים בתקופה שבה לא יוצאים מהבית. אז יצרנו שת"פים עם אוכל לכלבים, קופסאות אחסון לבית, פאזלים למבוגרים, משחקים לילדים, ובירות ישראליות, כי מה היינו עושים בלי אלכוהול. ואז שריל סנדברג ראתה את זה".
שריל פאקינג סנדברג, סמנכ"לית התפעול של פייסבוק שיתפה את "רעות תקני לי". זה קצת כמו לקבל לייק מביונסה.
"היא פרסמה בפייסבוק שלה על הירידים שהייתי עושה, שהיו חינמיים לגמרי לצרכנים ישראלים, לא לקחתי אגורה על הפרסומים האלה. היא העלתה את זה אצלה ב-12 בלילה, ואני התחלתי לבכות. גם אנחנו חווינו את הקורונה, גם לנו יש ילדה בבית שלא מבינה למה אין גן ולמה לא הולכים לסבא וסבתא ומה זה זום, ותוך כדי אנחנו צריכים לדאוג לכל העסקים שעבדנו איתם. ידענו שאנחנו עושים משהו טוב, אבל לקבל הכרה מאישה כזאת, זה באמת משוגע".
אזעקת רעות
את תומר משרקי, ששמו עולה תדיר בשיחה הזאת, רעות פגשה בבר לפני כמעט שמונה שנים. אחרי שנה השניים נישאו, והיום הוא אבי בתה ושותף מלא לעסק ולדרך. ב"רעות תקני לי" הוא אמון על הצד הטכני והעיצובי, והיא אחראית על התוכן והשיווק. העסק מתנהל מסלון הבית שלהם. מסע הצמיחה של העסק הזה היה כרוך גם בקשיים אישיים שרעות לא מרבה לשתף בהם. בניגוד למשפיעניות שמתפרנסות מקודי קופון באינסטגרם, אצלה השיח נע כמעט תמיד סביב המוצרים והצורך בהם, עם מעט מאוד נגיעות אישיות. "הפרסום לא בא לי טבעי בכלל", היא מודה. "אמנם עבדתי בעולמות האלה, אבל היה לי ברור שהמקום שלי הוא מאחורי הקלעים. אני לא אצטלם בווידאו עם המוצרים, זה קשה לי, אבל מדי פעם יש איזו אזעקת רעות, כשאני מרגישה צורך לשתף משהו אישי שלי. וזה נדיר".
לפני שנה בדיוק היא שיתפה באזעקה מפלחת כזו. ימים ספורים אחרי הבלאק פריידיי היא העלתה תמונה של המשפחה שלה, עם בתה אריאל, וסיפרה מדם ליבה על האובדן שחוו בצל טרפת הקניות של נובמבר וסערת התלונות שבאה בעקבותיה. "אין לי בעיה להרות, אני נקלטת נפלא, אבל לצערי בשנה שעברה זה לא צלח. באנו לבדיקה בשבוע שמונה והתבשרנו שאין דופק. הבנתי שהחיים זה לא תכנית כבקשתך, זה לא קופון ב'רעות תקני לי'".
"עברתי הפלה ולמחרת העליתי שת"פים, ובגלל שזה קרה בנובמבר שהוא חודש מאוד אינטנסיבי היו המון השתלחויות. דיבור פחות נעים, אנשים שפורקים עצבים כי חבילה שלהם לא הגיעה. ואני יודעת מה עובר עלי בבית ואני רוצה לצעוק למסך 'פרופורציות!'. אנשים עוברים דברים יותר מורכבים מחבילה שלא הגיעה. הפוסט הזה לא היה פשוט לי, וגם לא לתומר או להורים שלי, אבל רציתי להביא את הדבר הזה לפרונט. אני מבינה את העצבים, גם אני יכולה נורא להתעצבן על משהו, אבל גם אני קיבלתי מהדבר הזה פרופורציות אחרות. אם פעם לא הייתי ישנה בגלל שמישהו קיבל את החבילה שלו אחרי חמישה ימים במקום שלושה, היום אני ישנה מצוין".
סינדרלה מקומית
בחודש האחרון רעות רשמה הישג נוסף והשיקה כרטיס אשראי בשיתוף "MAX" לחברות וחברי הקבוצה שלה. מדובר בכרטיס אשראי לכל דבר. שלא כמו המתחרים שלו, הוא בצבע ורוד בוהק, ומביא איתו הטבות שמיועדות בעיקר למי שרוכש אונליין. "זה משהו שאנחנו חולמים עליו הרבה זמן", היא מודה. "המטרה הייתה להוזיל עלויות שאנשים אפילו לא מודעים להם, כמו למשל עמלת המרה. אנשים משלמים לכל אתר עמלה של 2.7 אחוז, אצלנו משלמים אחוז אחד. נלחמנו קשה בשביל הכרטיס הזה. יש עסק אחד שממש התעקשתי איתו, ולא ויתרתי עד שהם לא ירדו למחיר שרציתי. כשמי שדיברתי איתה סיימה את השיחה, היא כנראה התכוונה להתקשר לבוסית שלה וחייגה שוב אלי, בלי לשים לב. עניתי והיא אמרה 'וואו, היא מעייפת', היא הייתה מאוד מובכת, אבל אמרתי לה שמבחינתי זו מחמאה. כן, אני מעייפת, זה התפקיד שלי".
אבל מה יוצא לכם מכרטיס אשראי?
"שמחה בלב. וגם לחסוך עמלות, דמי ניהול והטבות קבועות עם העסקים שאנחנו עובדים איתם קבוע. חיפשנו הרבה זמן איך להוציא את הדבר הזה לפועל".
ראיתי פוסט מתנצל בקבוצה. זה לא עבד חלק בימים הראשונים.
"הייתה לנו הערכה של כמות הזמנות ליומיים הראשונים ולחודש הראשון, אבל חצינו את זה ביום הראשון וזה יצר עומס, דברים לא עבדו כמו שאני רגילה. אבל לא ידעתי כמה מורכבות יש בדבר הזה, ברמה החוקית, ברמת האבטחה. זו מערכת מסועפת וכשמזמינים אלפי אנשים ביום זה יוצר פקק. הבנתי שאני חייבת להיות יותר סבלנית".
אז למה להיכנס לזה מלכתחילה?
"בסופו של דבר אני אהנה מאחוז מהמכירות שיעשו דרכי, אבל כרגע זה ממש לא אפיק רווח. זה יותר עניין מיתוגי, להיכנס למגרש של הגדולים".
תומר מוסיף: "יש פה גם סטמפה, אי אפשר להגיד שלא".
אם הייתי מספרת לך כשישבת בבית אחרי לידה, מדממת מגוף ומנפש, שעוד חמש שנים תהפכי לאימפריית קניות - היית צוחקת עלי?
"לא. כי אני לא יכולה אחרת, משהו בבפנים שלי, במי שאני, לא יכול היה לשקוע. הייתי צריכה יד שתושט אלי, וזו הייתה היד של תומר. הייתה גם מלווה חיצונית שעזרה לי. הייתי צריכה סביבה שתזכיר לי שאני מצוינת. לא ידעתי שזו תהיה כזאת הצלחה, אבל האמנתי שיהיה הפי אנד לסיפור הזה".
תומר: "זה קצת סיפור סינדרלה".
רעות: "אבל זה לא סיפור קלאסי. בסוף אנחנו זוג צעיר מכפר סבא, ללא קשרים או תמיכה וללא השקעה בעסק, שהביאו רעיון יזמי ומיישמים אותו מאז. זה סיפור שנותן תקווה אמיתית, כי זה לא סיפור לאולימפוס. לא עשינו אקזיט מטורף, אנחנו לא חיים בפנטהאוז משוגע. אנחנו גרים בדירה סבבה בכפר סבא, אנחנו חיים בחלום, אבל הוא לא רחוק".
צילום: עופר חן | איפור: קארינה צ'אפקין