כולם מדברים על מצוקת הדיור בישראל, על המחסור המיידי והצפוי בדירות ועל המחירים הגואים שמונעים מצעירים לרכוש דירה. יש לכך לא מעט סיבות, ובהן הגידול באוכלוסייה, השאיפה הכמעט לאומית לבעלות על דירות, שוק השכירות הפרוץ שמאפשר לבעלי בתים לעשות כרצונם - ובעיקר המחסור בקרקעות זמינות לבנייה, במיוחד באזורי הביקוש.
המחסור הזה בקרקעות לבנייה מוביל לפתרונות שונים ויצירתיים, החל בהתחדשות עירונית, דרך תכנון מואץ במתחמים נרחבים והפשרת קרקעות חקלאיות, ועד הקמת יישובים חדשים כמו "רמת טראמפ" באמצע שום מקום.
אל מול הצורך המובהק בפיתוח והמחסור בשטחים שניתן לבנות עליהם, בולטים הפילים הלבנים. מפלצות בטון שהוקמו על שטחים גדולים ונמצאות בערים הגדולות, בלב איזורי הביקוש וגם בפריפריה. יש ביניהם תחנות רכבת, בתי קולנוע, מרכזיות בזק, בתי מלון ואפילו מבנים פרטיים שיצאו מכלל שימוש ומהדהדים בריקנותם. חלקם נחנכו בפאר רב, התמלאו באנשים לתקופה ונותרו שוממים מסיבות שונות. אחרים נבנו בהשקעה רבה, רק כדי לגלות מאוחר יותר שאין בהם צורך. היו גם כאלה שתוכננו ובנייתם החלה - אך מעולם לא הושלמה. המבנים האלה, שנהפכו לפצע מדמם בלבן של ערים, מספרים חלק מסיפורה של החלמאות בתכנון בישראל.
הבית שלא היה לעדה האתיופית
בית פייטלוביץ, ויתקין 10, תל אביב
המזרחן וחוקר יהדות אתיופיה, יעקב פייטלוביץ, שנולד ב-1881, התגורר עם רעייתו מרים בשיכון פועלים ט'. מחקריו ופעילותו היו מכריעים לקשירת הקשר בין יהודי אתיופיה ליהודי העולם, והוא הקדיש את מרבית עבודתו האקדמית לביתא ישראל. למרות הקרבה לחופי תל אביב והבית המקסים שבו התגורר, העדיף לבלות את מרבית ימיו במסעות בארץ ישראל, מצרים, אתיופיה ואירופה.
המזרחן וחוקר יהדות אתיופיה, יעקב פייטלוביץ, שנולד ב-1881, התגורר עם רעייתו מרים בשיכון פועלים ט'. מחקריו ופעילותו היו מכריעים לקשירת הקשר בין יהודי אתיופיה ליהודי העולם, והוא הקדיש את מרבית עבודתו האקדמית לביתא ישראל. למרות הקרבה לחופי תל אביב והבית המקסים שבו התגורר, העדיף לבלות את מרבית ימיו במסעות בארץ ישראל, מצרים, אתיופיה ואירופה.
לאחר מותו ב-1955, רעייתו המשיכה לגור בבית עד שמתה גם היא. הבית נתרם לעיריית תל אביב, וב-1974 נפתחה בו ספרייה ציבורית, שהועברה בשנים האחרונות לחזקת הספרייה המרכזית באוניברסיטת תל אביב - הספרייה על שם סוראסקי.
מאז עומד המבנה נטוש ונעול, מבלי שהוסב לייעודים ציבוריים חדשים.
לפני כמה שנים התנהל סביב הנכס הליך שיאפשר להסב את הייעוד ממגורים וספרייה לייעוד ציבורי חדש, כמו מבנה חינוך או מתקן רפואי וטיפולי, אולם הוא לא מוצה עד כה. ב-1989 כמעט החלו תהליכי הריסה במבנה, אך ב-1999 גורמים שונים הגישו בקשות שונות לשימוש בנכס וניסיונות לעצור הריסה ולפנות לשימור, וב-2017 המבנה שינה את ייעודו למבנה ציבור לצמיתות והתקבל אישור להפעילו כמרכז התפוצות וגלריה חינוכית יהודית ליהודי אתיופיה. אולם מאז העייריה עדיין לא הקצתה משאבים לטובת תכנון, שימור או הפעלה של המבנה.
המסך ירד על הקולנוע הישן
קולנוע ירקון, רחובות יבניאל ואבן גבירול בראש העין
על התפר שבין השכונות החדשות של ראש העין לבין צמודי הקרקע הוותיקים של ראשוני המתיישבים, נמצא בית הקולנוע ירקון, על 450 כיסאותיו הריקים. ותיקי ראש העין אולי זוכרים את ימי הזוהר בשנות ה-60 וה-70. הצעירים זוכרים את ההבטחות הלא־ממומשות להחיות אותו מחדש. בינתיים המבנה נותר חסר חיים.
המבנה הוקם כבר ב-1943 כחדר אוכל, או מעין קנטינה ומועדון בריטי, עבור חיילי בסיס חיל האוויר הבריטי הסמוך. ב-1955 קנו אותו חיים מליחי, יעקב בן שאול ועובדיה גמליאל. השלושה שיפצו אותו והסבו את המבנה לבית קולנוע תוסס. עד 1980 היה בית הקולנוע בבעלותם, אלא שאז הם סגרו אותו והוא עומד נטוש מאז.
למזלו של בית הקולנוע הישן, הוא נרכש על ידי עיריית ראש העין והמועצה לשימור אתרי מורשת - מה שמבטיח לו עתיד ורוד יותר בהשוואה לבתי קולנוע רבים שנהרסו כליל, בהם קולנוע פאר וקולנוע מוגרבי בתל אביב. אולם עוד חזון למועד: ב–2013 הכריז ראש העיר דאז על יציאה לפרויקט שימור ופתיחת סינמטק חדש בעיר - אך זה לא הושלם עד היום בשל הצורך הדחוף יותר להקים מבני ציבור, מוסדות חינוך ותשתיות רבות - בעקבות הגידול המסיבי בתושבים מאז נחתם הסכם הגג בין הממשלה לעיר. בנתיים הקולנוע נטוש.
תחנת הרכבת שמחכה לנוסעים
תחנת הרכבת, בקרבת כביש 6 ותל אפק
בדרום ראש העין, ממש ליד כביש 6, עומדת תחנת רכבת ריקה. תחנת ראש העין דרום הוקמה על שטחי תחנה מימי העות'מאנים, שפעלה כתחנת נוסעים מ-1915 עד 1993. בשנת 2000 היא נפתחה מחדש לקדנציה קצרה של שלוש שנים, אך נסגרה כאשר נפתח קו הרכבת בין כפר סבא לתל אביב, שלכבודו נבנתה תחנה חדשה: תחנת ראש העין צפון. כך, מ-2003 עד היום עומדת התחנה ריקה וממתינה שתגיע הרכבת על המסילה המזרחית המתוכננת.
הפיל הלבן הזה צפוי להישאר ריק גם בשנים הבאות. על עיקרי הקמתה של המסילה המרכזית החליטו אמנם כבר ב-2012, וגם תיקצבו אותה ב-2016 לפי עלות משוערת של 8 מיליארד שקל, ואולם רק בחודשים האחרונים עודכן התקציב ל-11.5 מיליארד שקל (בגין "הערכת חסר של גורמים בלתי־צפויים", כך הסבירו בכירים בתוכנית). המסלול השתנה וצפוי לדלג על תחנות בסמוך ליישובים ערביים, ולוחות הזמנים התארכו גם כן.
2027, שנקבעה כמועד הסיום המתוכנן לעבודות, כבר לא נראית יעד ריאלי. גם כאשר התחנה תתעורר לחיים, יידרשו השקעות מחודשות כדי להנגיש אותה לתושבים ולשכונות המגורים בעזרת דרכי גישה ומגרשי חניה לקליטת אלפי המכוניות שיגיעו אליה. מדובר בהשקעה של מיליונים ובפקקים נוספים שמצפים לתושבי ראש העין, בניסיונותיהם לקצר את הדרך לעבודה.
המלון הוקם, אבל לא נפתח
מלון טירת בת שבע, צומת הכניסה ליישוב גבעת יערים
מלון טירת בת שבע בגבעת יערים הוא למעשה שלד מבנה הנמצא על כביש 395, בין ירושלים לאשתאול, סמוך לכניסה לגבעת יערים ולא רחוק מנווה אילן. את הרעיון להקים מלון על הקרקע יזמה משפחת בן חיים הירושלמית, שמחזיקה במלון טירת בת שבע ברחוב המלך ג'ורג' בירושלים. אבן הפינה למלון שמעולם לא נפתח הונחה ב-1985, אלא שבנייתו לא הושלמה, לאחר שהיזמים נתקלו בקשיים כלכליים.
לאחר כעשור, רכשה את השלד הלא־גמור קבוצת משקיעים משווייץ, שביקשה להקים במקום מלון ספא ודיור מוגן. אלא שאז פרצה האינתיפאדה הראשונה, שהביאה עמה משבר בענף המלונאות, והפרויקט נגנז. ב-2003, בעקבות חובות של בעלי הנכס לבנקים, בוצעה שמאות למכס שהוערך לפי שווי של 8 מיליון דולר, והבנק טען שהמבנה מופקר ללא שמירה ואחזקה וביקש למנות לנכס כונס כדי לממש מכירה.
ב-2005 רכשה את המבנה חברת בוני התיכון, שלא הצליחה לקדם תוכנית במקום במשך 12 שנה, וב-2017 הועבר הנכס שוב לבעלות חדשה - הפעם לידי הקבלן הירושלמי מוטי לוי, שמקדם במקום תוכנית לשני מלונות עם בריכת שחייה וספא והוא מצוי בשלבי תכנון וקבלת היתרים. אולי הפעם זה יצליח.
נשאר בימי המנדט
הבולשת הבריטית, בין הרחובות אוארבך לאילת, תל אביב
מבנה הבאוהאוס הזה שימש מטה הבולשת הבריטית בתל אביב בתקופת המנדט הבריטי. ב-1944 הוא אף היה יעד להתקפה של אנשי האצ"ל שהניחו בו מטעני נפץ כדי לפגוע בפעילות הבולשת. אחרי תקופת המנדט נהפך המבנה לבית משפט המחוזי בתל אביב ושימש בתפקידו עד 1968. מאז שסיים את תפקידו המשפטי, הוא נהפך למושא למחלוקות וסכסוכי ירושה.
אהרון ישר מיכקשוילי ירש את הבניין מאביו, שהיה איש עסקים יהודי גיאורגי. כשנפטר ב-1994 הוריש את מרבית רכושו לאחיותיו המבוגרות. לילדיו ולגרושתו הוא הוריש סכום כסף זעום, והם עירערו לבית המשפט. לאחר הליכים משפטיים ארוכים שהגיעו לפתחו של בית המשפט העליון, שונתה הצוואה.
הסכסוכים לא מנעו מעיריית תל אביב להמשיך לדרוש במשך שנים את תשלום הארנונה, תשלומים שאותם מסרבים לשלם הילדים בטענה שהמבנה שימש במשך שנים מבנה ציבור ואחר כך היה נטוש לגמרי. כך נקלע המבנה למאבק משפטי נוסף, ובינתיים הכריזה העירייה על הנכס כמבנה מסוכן וגידרה אותו לאחר שפלשו אליו חסרי בית ונרקומנים, והשמועה מספרת שאף נמצאה בו גופה. ככל הידוע, עד היום הוא לא נמכר ושימושו לא הוסב, על רקע המחלוקות המשפטיות סביבו.
יודעים מה הסיפור הבא של mako כסף? כתבו אלינו money@mako.co.il
הכתבה פורסמה במקור באתר TheMarker
כתבות נוספות: