ר', תושב רמת גן, גר בבניין שכל שכניו חתמו לקבלן ולחברה היזמית על מסמך, לפיו מסכימים לבצע שיפוץ ולבנות בו דירות נוספות במסגרת תכנית תמ"א 38.
אלא שבניגוד לשאר דיירי הבינין, הוא סירב לחתום על התכנית, בנימוק שבתכנית השיפוצים יש כשלים רבים. הוא אף צירף חוות דעת של מומחה שקבע, כי גילה ליקויים משמעותיים בפרויקט ויש לבטל את היתר הבניין שניתן. בעקבות מאבקו העיקש מול הקבלן והחברה, הועדה לתכנון ובנייה במחוז תל אביב ביטלה את היתר הבנייה, ולמעשה גרם לכך שהפרויקט לא יתממש.
במקביל דיירת נוספת בבניין טענה כי בתכנית שהגיש הקבלן לעירייה יש הטעיות, וכי הקבלן שיקר לה במצח נחושה, וחתימתה שנלקחה ממנה לאישור הפרויקט -נלקחה ממנה תוך ניצול תמימותה. "הקבלן היה אצלי בבית ואיים שר' הולך להפסיד את הדירה שלו ושהו מתכוון לשתות את הדם שלו בקשית. הרגשתי מאוימת", טענה השכנה.
היזם והחברה הקבלנית החליטו להגיש תביעת לשון הרע לבית משפט השלום בתל אביב נגד ר' בגין לשון הרע. לטענתם ר' השמיץ אותם והוציא את דיבתם רעה כאשר טען שהם רימו את חברי ועדת תכנון ובנייה, ושכל התכנית שהגישו היא רמאות וזיופים.
באמצעות עורכי הדין רענן בר-און וורד כהן, הגיש ר' כתב הגנה בו דרש לדחות את התביעה נגדו מכל וכל, וטען שכל מטרתה להלך עליו אימים כדי שיפסיק להתנגד לתכנית שהגישו, וכי דווקא התובעים הם אלה שהשמיצו אותו בפורומים שונים.
השופט יאיר חסדיאל דחה את התביעה של הקבלן והחברה נגד ר', וקבע כי ישלמו לו הוצאות משפט בסכום של 105 אלף שקלים.בנוסף נקבע בפסק הדין, כי הדברים שאמר ר' חוסות תחת הגנות של תום לב וכי הדברים שאמר אינם בגדר לשון הרע.
החברה והיזם הגישו ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי בתל אביב, אך זה דחה אותו.