הם גרו שנים בבית צמוד קרקע רחב ידיים, גידלו ילדים בסביבה כפרית וביישוב קהילתי. עדרו את הגינה, ניקו את שביל ההליכה מהעלים שנצברו עליו והרחיקו חתולים תועים שנקלעו למקום. אבל אז הילדים עזבו את הבית והם נשארו עם יותר מדי חדרים ריקים שצריך לנקות ואווירה קהילתית מנומנמת שלא תואמת את החופש והזמן הפנוי שבא עם הילדים שבגרו. אז הם גם נזכרים שלמעשה הכי נוח לגור בעיר בקרבת מרכזי התרבות, ושהנוף מהמגדל יכול להיות מספק לא פחות מזה הנשקף אל האופק בביתם הקודם.
לדברי יו"ר לשכת שמאי מקרקעין, חיים מסילתי, הדירות במגדלים והפנטהאוזים הן הווילות החדשות של מי שהוא מכנה "מצמצמי הדיור". "אחרי שהילדים עזבו את הבית הם אינם צריכים בית גדול כל כך ואינם מעוניינים להמשיך ולשלם על אחזקה יקרה", הוא אומר. "כיוון שהם עדיין מעוניינים להתגורר במוצר 'פרימיום' וליהנות מפרטיות, חלקם יחפשו מענה בדירות של מגדלי המגורים. אלו דירות קטנות יותר מצמוד הקרקע אבל יוקרתיות ועלויות האחזקה שלהן זולות בהשוואה לאלו של הבית הפרטי. נוסף על כך, המגורים במגדל מקנים להם תחושה של ביטחון, שקיימת פחות בבית פרטי".
המעצב ניצן הורוביץ אומר כי המעבר בין הבנייה הפרטית למגדלים הוא ברוב המקרים "מעבר בין האזור הכפרי־מושבי לאזור האורבני". לדבריו, "המעבר משנה את קנה המידה: הבית הגדול שירת כמות אנשים מסוימת, אבל המבנה המשפחתי השתנה לאורך שנים". הורוביץ מוסיף כי את השינוי עושות גם משפחות צעירות שהחליטו שדי להם מהמרחק מהמרכז. "הן זקוקות לקרבה לתרבות ולפנאי, ופעמים רבות אפשר למצוא את כל זה במתחמי מגדלים בעלי שטחים ציבוריים עשירים במיוחד. במתחמים כאלה יש חדרי כושר, חדרי משפחה ועוד. כך שבפועל, הם לא מפסידים מאומה — רק עוברים לגור בגובה", הוא אומר.
כשהורוביץ מתכנן דירה לזוג שעושה את המעבר מבית פרטי לדירה במגדל, הוא חושב על שמירת המרחב, "כדי למנוע את התחושה שעברו לקופסה". הוא מוסיף כי "אנחנו עושים שימוש בחומרים בעלי רמת ברק מסוימת או זכוכית, כדי ליצור עומק ורבדים — בדיוק ההיפך מתחושה של חלל סגור. אנחנו גם עושים שימוש בחומרים אופייניים לבית פרטי, כמו פרקט, עושר בטקסטיל וכדומה".
הוא מוסיף כי "אם יש ילדים בבית, התכנון לוקח בחשבון הפרדה בין אגף הורים לילדים, כפי שהיא מתקיימת בבית הפרטי. על פי אותה חשיבה אנחנו מתכננים במטבח אי גדול ככל הניתן בהתאם לממדי הדירה, שכן הוא מאפיין של בנייה פרטית".
אלא שתכנון נכון ככל שיהיה לא משנה את העובדה שבווילה ניתן היה לאכסן הרבה יותר דברים מאשר בדירה. הורוביץ אומר שעובדה זו מחייבת את העוברים לחשיבה מסודרת לגבי החפצים השונים ששימשו את המשפחה בבית הפרטי. "אנחנו עושים רשימה עם מה שצריך ולא מה שרוצים", הוא מתאר את התהליך. "נותנים משמעות גדולה יותר בתכנון לאזורי האחסון בכל חדר. דואגים שמעבר לאחסון האישי עבור בני הבית השונים, יהיה אחסון משני שנועד לשרת את כולם — של מגבות, מצעים ואלבומים, למשל. את האחסון הנוסף הזה אנחנו ממקמים באזור המסדרון או בחדר המשפחה".
הנה ארבעה סיפורים של מי שעשו את המעבר הזה בשנה האחרונה, או עומדים לעבור בקרוב.
ממיתר לבאר שבע: אבי ואהובה קרופ
לפני: וילה בת חמישה חדרים בשטח 260 מ"ר וחצר של כ–400 מ"ר ביישוב מיתר.
עכשיו: עוברים לגור בדירה בת חמישה חדרים בשטח של 137 מ"ר, בקומה 26 בפרויקט "גרנד אביסרור" בבאר שבע.
למטה: "רכשנו את הווילה ב–2008 אחרי שנים שבהן גרנו בבאר שבע בבית פרטי. שלושת הילדים, שהיו כבר נשואים, החליטו להתנתק מהעיר ולעבור לבית פרטי במיתר. אהבנו את הרעיון להיות קרובים למשפחה והילדים, ואת הפרטיות שהווילה נתנה לנו".
מדוע החליטו לעבור לדירה: "הילדים כבר לא גרים אתנו, ועבור שני אנשים זהו בית גדול מדי. רק לנקות אותו ולתחזק את הגינה דרש הרבה משאבים וכוח. גם המרחק לעיר מאוד מקשה עלינו את החיים השוטפים. למרכז באר שבע צריך לנסוע חצי שעה ברכב. מצאנו את עצמנו רוצים לבלות גם בערב, אלא שלצאת מהיישוב בשעת לילה זה לא מאוד סימפתי ולכן תמיד נשארנו בבית. יש מחיר בלהישאר בבית: אתה לא רואה חברים או מבלה. אין פה ממש חיי קהילה ואם אנחנו יוצאים לטיול ברחוב, אתה לא פוגש אף אחד. אפילו הרופא של קופת החולים שלנו עזב את היישוב, ולכן גם בשביל רופא צריך להיכנס לאוטו. החלטנו שבגילנו יותר מתאים לנו לחיות במרכז העיר כשהכל קרוב".
למעלה: "רכשנו דירת חמישה חדרים וערכנו בה שינויים. הפכנו אותה לדירת ארבעה חדרים מרווחת. אהבנו מאוד את הגובה של הדירה. מאחר ששנינו קנאים מאוד לפרטיות, הגובה במגדל נותן לנו את התחושה הזו. בחרנו במרפסת גדולה כדי ליהנות מהנוף כמה שיותר. בקומה ה–26 אנחנו זוכים לנוף ירוק שממלא אותנו בכל יציאה למרפסת. כמו כן בחרנו במגדל הזה משום שהוא מספק מענה לכל הצרכים שלנו, בלי שנצטרך להוציא את הרכב מהחניון. יש בבניין ספא וחדר כושר, שם אפשר לפגוש אנשים ולפתח חברויות. אם נרצה להיפגש לקפה עם חברים, יש ליד הבניין מרכז מסחרי ענק כך שאפילו בשביל לעשות קניות לא צריך להניע את האוטו. גם אם נרצה לצאת לסרט בערב, לא נחשוב פעמים כי זו נסיעה של חמש דקות".
מעומר לבאר שבע: עליזה ורם מרש
לפני: וילה בעומר.
עכשיו: דירת גג בקומה עשירית, בבאר שבע ליד העיר העתיקה.
למטה: "בנינו את הבית בשנים 1996–1998 כי רצינו לגדל את הילדים הקטנים ביישוב קהילתי, בבית צמוד קרקע עם גינה. ביישוב הזה גרו גם אחיותיי, אמי וחבריי", מספר רם שהוא אדריכל במקצועו. "הבית בעומר שירת אותנו בשלב שבו הילדים גדלו והתבגרו, הוא היה מפנק ויפה. בשנים האחרונות הבשילה ההחלטה שצריך לשנות. המתנו עד שהילדים עזבו את הקן, ידענו שכאשר נישאר לבד נצטרך בית שיתוכנן עם חללים ציבוריים גדולים יותר, ללא גינה שיש לטפל בה, ועם חדרים גנריים לילדים וקירבה לשירותים עירוניים שהיתה כה חסרה לנו".
מדוע החליטו לעבור לדירה: "התנאים למעבר הבשילו כשהילדים עזבו את הבית בעקבות לימודים. הרגשנו שהגיע הזמן לשנות את אופי הדירה, ולאור הרצון לחוות עיר שבה כל השירותים מונגשים, לתכנן דירה עירונית המתאימה לגילנו. אנו אוהבים את באר שבע והמעבר אליה היה טבעי, וגם לא חשנו כל בעיה בעזיבת הבית הפרטי, נהפוך הוא. בבית החדש אין כל פשרות אלא שדרוג רציני, הן מבחינת הנגישות לכל דבר והן מבחינת התנאים הפיזיים".
למעלה: "הדירה מתוכננת בצורה אופטימלית לזוג שנותר לבד. חדר מגורים ומטבח גדולים שיכולים להכיל אירוח; חדר עבודה שיכול להפוך לחדר אירוח בעת הצורך; חדר שינה מרווח עם חדר מקלחת וחדר ארונות מרווחים, חדרים לאירוח ומרפסת בגודל טוב שאפשר ליהנות מיתרונותיה בלי שתהיה גדולה מדי. הדירה מפנקת, מכילה את כל השכלולים והפינוקים ונמצאת בקרבת מוקדי מסחר, בידור, נופש ופנאי. הכל במרחק הליכה. זו דירה בקומה עשירית, כך שהיא גבוהה מספיק כדי שנוכל ליהנות מנוף המדבר, אבל היא לא יותר מדי גבוהה. יש במגדל 42 משפחות, זו כמות שכנים שמחד לא גדולה מדי, ומאידך מאפשרת לשמור על תחזוקת המגדל ברמה גבוהה. זו צורת החיים הנכונה להיום, לא מתגעגעים ולא נתגעגע לווילה ביישוב קהילתי — לא אנחנו ולא הילדים שהתגלו כמי שהעדיפו ועדיין מעדיפים עירוניות".
מכרמי יוסף לבת ים: טובי מנגד ואשתו
לפני: בית צמוד קרקע בן שמונה חדרים בכרמי יוסף.
עכשיו: עוברים לדירה בקומה 43 בפרויקט לייטהאוס של חברת "ויי בוקס" בשכונת פארק הים בבת ים.
למטה: "עלינו לארץ מארצות הברית וקנינו את הבית בשנת 2000. זה היה צמוד קרקע גדול על מגרש בשטח של שני דונם. בחרנו בבית הזה כי רצינו לגדל את הילדים במקום איכותי עם הרבה שטח פתוח קרוב לטבע. הפשרה שעשינו היתה המרחק הגדול מהמרכז. הזיכרונות הטובים הם מחוויית הגידול של ארבעת ילדינו במקום, וכן של הרבה חברויות שנרקמו לאורך השנים".
מדוע החליטו לעבור לדירה: טובי מספר שאשתו לא רצתה לגור בצמוד קרקע מהיום הראשון, "אבל נשארנו כי זה היה טוב לילדים. ממש ביום שהילד הרביעי התגייס השכרנו את הבית ועברנו לגור בשכירות בדירה בשכונת פארק הים בבת ים. לאחר שנה של מגורים בשכירות החלטנו לרכוש דירה קבועה באותה שכונה. המגדל נמצא בימים אלו בבנייה וברגע שבנייתו תסתיים נעבור לגור בדירה שרכשנו".
למעלה: "הדירה שרכשנו היא בת חמישה חדרים ונהפוך אותה לדירת ארבעה חדרים גדולה, יחד עם מרפסת רחבת ידיים. מה שמשך אותנו זו הקומה הגבוהה — עם הנוף לים. בזכות הקרבה לתל אביב ולטיילת של בת ים אנחנו יוצאים יותר לבלות. לא חסר לנו כיום שום דבר מהמגורים בצמוד הקרקע. ומה שבטוח שלא נתגעגע לנסיעה היום־יומית לתל אביב".
מבית שמש לרחובות: ריימונד ושלמה דרי
לפני: וילה בבית שמש.
עכשיו: עברו לפני כמה חודשים לדירת 130 מ"ר בקומה שישית בפרויקט "פרי פקאן" של פרי נדל"ן ברחובות.
למטה: "הווילה בבית שמש היתה בגודל 400 מ"ר, זה היה בית ישן שבחורף היה בו מאוד מאוד קר. היו כמה גורמים שגרמו לנו לעבור דירה. יש לנו ארבעה ילדים וכולם התחתנו ועזבו את הבית, והווילה נהפכה למאוד גדולה מבחינתנו. גם ראינו איך לאט לאט העיר מתחרדת. החלטנו לעבור לרחובות ובכך גם להתקרב לילדים".
למעלה: "אנחנו מתגוררים בדירה קטנה יותר ומאוד מאושרים. יש לנו נוף עירוני מקסים. אנחנו מאוד אוהבים את התכנון של הבית ואת האיכויות שלו. אחרי שרכשנו את הדירה והתחלנו לתכנן אותה פשוט התאהבנו בה ובאזור בכלל. כל החורף לא היינו צריכים להדליק חימום. הדירה בנויה מצוין, אנחנו אוהבים כל דבר שבה — אבל נתגעגע לשכנים, לבני המשפחה שנשארו בבית שמש ובעיקר לגינה היפהפייה שעמלנו לטיפוחה במשך הרבה מאוד שנים".
יודעים מה הסיפור הבא של mako כסף? כתבו אלינו money@mako.co.il
הכתבה פורסמה במקור באתר TheMarker
כתבות נוספות:
"פעם זה היה המקום הכי מושמץ, היום זו אטרקציה"
330 אלף שקל וארבעה חודשים: ככה משפצים דירה למעצב, מאיירת ושני חתולים