כולנו מכירים את זה: קיבלתם המלצה להשקיע במניה שכולם מדברים עליה, ועד שהתייעצתם עם בן/בת הזוג, בדקתם בעצמכם שזה מעניין והרמתם טלפון כדי לתת הוראה - כבר היה מאוחר מדי. המניה הייתה בשיא והתחילה לרדת.
ניסיתם לשמור על קור רוח ולקבל בהבנה את הירידות כאפיזודה זמנית. הבטחתם לכולם - ובעיקר לעצמכם - שאתם לא נמהרים ושאתם משקיעים לטווח ארוך. אבל בשלב מסוים, אחרי חודשים ארוכים של סבלנות כסוסת ציפורניים, החלטתם שזהו, זה מספיק, ומכרתם בשפל. הפסד גדול וצורב.
כולם, גם אנשי המקצוע הטובים ביותר, מקבלים לעתים החלטות השקעה לא נכונות. רבים מהמשקיעים גם נופלים קורבן לאמוציות ולרגשות שלהם. הדרך היחידה להוציא משיקול הדעת של המשקיעים את האמוציות היא כלים טכניים. הפסדים לא מכאיבים להם ורווחים אדירים לא מסנוורים אותם.
עד שהמדענים ימצאו את הגן שאחראי לתחושת החמצה מהפסדים, ניעזר בפרופ' דן גלאי, יו"ר בית ההשקעות סיגמא, שמציג חמישה כלים טכניים שעומדים לרשות המשקיעים.
"בראש ובראשונה, כל אדם צריך להגדיר לעצמו את התיאבון שלו לסיכון", קובע גלאי. לדבריו, על המשקיעים לבחון היטב מהי רמת הסיכון שהם מוכנים לקחת על עצמם, ולקבוע מהו ההפסד המקסימלי שהם מוכנים לקבל על עצמם במקרה שהשקעתם תיכשל. קביעה זו חשוב שהמשקיעים יקבלו עוד לפני שהם מבצעים את ההשקעה הראשונה, כי ייתכן שבמקרים מסוימים יתברר ששוק המניות אינו המקום עבורם.
Stop Loss
פקודת Stop Loss היא אחת הפעולות הפשוטות שעומדות לרשות המשקיעים. זו פקודה לקנייה או מכירה אוטומטית של ני"ע כאשר הוא מגיע למחיר מסוים, או כשהוא עולה/יורד באחוז מסוים - שנקבע מראש - ביחס למחיר הרכישה.
יש גם פקודות סטופ-לוס מתקדמות יותר, כמו Trailing Stop Loss. בפקודה כזו המשקיע קובע אחוז מסוים מתחת לשער המניה הנוכחי אותו הוא מוכן להפסיד. מעבר לאותו מחיר מופעלת פעולת המכירה. אם שער המניה עולה, מחיר המכירה האוטומטי עולה יחד איתה, מגדיר במדויק את מרחב ההפסד החדש. המכשיר הזה מאפשר לנעול את הרווחים על המניה באופן יחסי למחירה, ובכך לצמצם עוד יותר את הסיכון.
"סטופ-לוס היא הוראה טובה כאשר המשקיע יודע מראש איזו ירידה הוא מוכן לספוג", אומר גלאי. עם זאת, הוא מזכיר שהפקודה לא נותנת ביטחון מלא. "הפקודה לא תיכנס לפעולה במהלך נפילה חדה במחיר המניה, במקרה של ידיעה שלילית הקשורה לחברה", הוא אומר.
כדי שהפקודה תתממש צריך גם קונה ברמת המחיר בו ניתנה הפקודה. לדוגמה, משקיע רכש מניה מסוימת ב-60 שקל, וקבע פקודת סטופ-לוס במחיר של 50 שקל. אם המניה תיפול בחדות למחיר של 40 שקל הפקודה תיכנס לפעולה, אך ייתכן שהמכירה תתבצע רק כאשר יימצא קונה במחיר של 40 שקל.
דוגמה מוחשית לכך לוקח גלאי מיום שני השחור ב-1987. לכן, כדי שהפקודה תהיה אפקטיבית נדרש מהלך ירידות הדרגתי של המניה - דבר שאיננו בשליטתם של המשקיעים.
חיסרון נוסף בפקודת סטופ-לוס נובע מהאפשרות של תנודתיות, בה תיכנס לפעולה פקודת המכירה, גם אם נגעה במחיר הסף הנמוך לזמן קצר בלבד, בטרם נסקה בחזרה למעלה.
נמשיך את הדוגמה הקודמת: אם המניה נסחרת סביב 51 שקל, יורדת ל-50 שקל במהלך יום המסחר ומסיימת אותו ב-52 שקל, המשקיע עם פקודות הסטופ-לוס יראה שהמניה שלו נמכרה במחיר הנמוך ביותר באותו היום.
הסיבה היא שפקודת הסטופ-לוס היא כמו טייס אוטומטי, מסביר גלאי. לשימוש בפקודה אין אסטרטגיה שתאמר למשקיעים באיזה שיעור מהמניה לקבוע את הירידה. "זה אינדיבידואלי", אומר גלאי, "כל אדם יקבע את הפקודה לפי הרגישות שלו, כשגם ישנו הבדל בין מניה למניה, כמו מניית יתר מול מניית מעו"ף".
יש לדעת שפקודת הסטופ-לוס לא כרוכה בעלות כספית כלשהי פרט לעמלת המכירה, כאשר הפקודה מתבצעת.
צילינדר
זהו, למעשה, שימוש בפקודת סטופ-לוס במטרה לתחום את תנועת המניה. המשקיעים קובעים פקודת מכירה אם המניה מגיעה לשיעור מסוים מעל או מתחת למחיר המניה. כך הם מממשים רווחים כשהמניה מגיעה לשיעור זה מעל מחיר הקנייה, או ממזערים הפסדים כשהיא מגיעה לשיעור זה מתחת למחיר המניה.
הכינוי "צילינדר" שאול מעולם הרכב, ובא לדמות את הצילינדר במנוע בתוכו נעה הבוכנה (המניה) בין שני קצוות.
אופציות PUT
בישראל אפשר להשתמש היום באופציות רק על מדד המעו"ף או על מטבעות, ולא על מניות בודדות. על מנת להגן על הפוזיציה מלמטה המשקיע יכול לרכוש אופציית PUT (מכר) לחודש או לחודשיים הקרובים דרך יועץ ההשקעות בבנק או הברוקר.
אופציית PUT מאפשרת למשקיע למכור נכס בסיס מסוים (מדד המעו"ף, במקרה שלנו), במחיר ובמועד שנקבעו מראש. לדוגמה, אופציית PUT ברף של 650 על המעו"ף לחודש פברואר, תאפשר למשקיע ביום פקיעת האופציות למכור את המדד במחיר של 650.
מימוש האופציה רלבנטי כמובן רק במקרה שמדד המעו"ף נמצא ברמה נמוכה יותר, על מנת שהמשקיע ייהנה מרווח על מכירת המדד ברמה גבוהה יותר. למשל, אם המדד ביום הפקיעה עומד על 630 נקודות והמשקיע מוכר אותו לפי 650 נקודות, הרווח שלו הוא 20 נקודות. חשוב להדגיש כי כל אופציה היא על 100 יחידות מדד, כך שהרווח מוכפל ב-100.
בדומה לפקודת הסטופ-לוס, שימוש באופציות מגן על ההפסדים רק מרף מסוים. למשל, משקיע שרכש את המדד ברמה של 685 נקודות ואופציית ה-PUT היא ברמה של 650 נקודות, לא ייהנה מהגנה על ירידה של המדד עד למחיר המימוש של האופציה. כל ירידה מעבר ל-650, עם זאת, תוחזר למשקיע עם מימוש האופציה.
בניגוד לפקודת סטופ-לוס, עבור השימוש באופציה משלם המשקיע את עלות האופציה - מין "פרמיה" עבור הביטוח שהוא רוכש כנגד הירידות. אופציית PUT על מדד המעו"ף ברמה של 650 נקודות לחודש פברואר תעלה למשקיע 390 שקל (נכון לכתיבת שורות אלה, ר"ב) עבור 100 יחידות מדד.
אם בוחנים עלות זאת מול רכישה של 100 יחידות מדד ברמה של 685 נקודות, הרי שהפרמיה היא רק כ-0.5% מסך הפוזיציה של המשקיע.
למרות שקיימות אופציות לטווחים רחוקים יותר, רק בטווח של חודש-חודשיים קדימה ישנה נזילות באופציות. מחיר האופציות הוא נגזרת של טווח הזמן לפקיעה, התנודתיות בנכס הבסיס (מדד המעו"ף) והמרחק מרמתו כיום.
צילינדר "סכום אפס"
משקיעים שנרתעים מהפרמיה שהם אמורים לשלם על רכישת האופציה, יכולים להקטין אותה על ידי קטימת הרווח מעל לרף מסוים. עושים זאת על ידי מכירת אופציית CALL.
האופציה מעניקה למשקיע אפשרות לרכוש את המדד במחיר מסוים, קבוע מראש, במועד פקיעתה. מכירת אופציה מכל סוג מחייבת את המשקיע בביטחונות, כאשר תיק ההשקעות יכול לשמש ביטחון מספיק. הפעולה עצמה מבוצעת דרך הבנק או הברוקר של המשקיע.
מכירת האופציה מאפשרת למשקיע להרוויח את הפרמיה עליה (מחיר האופציה), אך חושפת אותו לסיכון של עליית המדד מעל למחיר הנקוב בה. במקרה כזה הוא יצטרך לשלם את שיעור העלייה (כפול 100 יחידות מדד).
הנה דוגמה: המשקיע רוכש אופציית פוט לפי 650 נקודות, במחיר של 390 שקל. במקביל הוא מוכר אופציית קול לפי 710 נקודות, עליה הוא מקבל 310 שקל. עלות הפרמיה שלו היא בסך הכול 80 שקל.
במידה והמדד יורד מתחת לרף ה-650 נקודות, המשקיע יקבל בחזרה את ירידת המדד מנקודה זו ועד לרמת המדד ביום הפקיעה. אם המדד יעלה מעל 710 נקודות, המשקיע ייאלץ לשלם את עליית המדד מנקודה זו ועד הרמה שבה יהיה המדד ביום הפקיעה. אפשר, כמובן, לסחור באופציות עד יום הפקיעה בהתאם לשינויים במחיריהן.
על עלות הפרמיה של האופציות יש להוסיף עמלות, שנעות סביב 5-10 שקלים לכל אופציה. יש צורך לחדש את ההגנה על המדד מדי חודש במועד פקיעת האופציות, באמצעות אופציות חדשות (גלגול הפוזיציה).
כאמור, בניגוד לשוק האמריקני, כיום אין אפשרות לסחור באופציות על מניות בשוק המקומי, אך כפי שהודיעה אתמול הבורסה, כבר בעתיד הקרוב אפשרות כזו תיפתח לגבי ארבע המניות הסחירות ביותר: כי"ל, בנק לאומי, בנק הפועלים וטבע. משקיעים שמחזיקים ברכיב מנייתי בעל קורלציה גבוהה למדד המעו"ף, יכולים להיעזר באופציות המעו"ף ליצירת הגנה מפני ירידות בתיק שלהם.
סטרקצ'רים
משקיעים שונאי סיכון יכולים, כמובן, להתרחק משוק המניות ולהפקיד את כספם במוצרים מובנים. מוצרים אלה מבטיחים, בדרך כלל, את קרן ההשקעה בתום תקופת הפיקדון, ובכך מגבילים את הסיכון. הריבית בהם תלויה בהתנהגות של מניה, שוק או מוצר פיננסי כלשהו.
למשל, סטרקצ'ר שבו קרן מובטחת, מציע למשקיע השתתפות של 50% מעליית מניית טבע עד לרף מסוים, בטווח של שנה. החיסרון הגדול במוצרים האלו הוא שבמקרה שהתסריט האופטימי לא מתממש, המשקיע מאבד את הריבית האלטרנטיבית שהיה מקבל על כספו. בנוסף, במוצר חבויות עלויות נוספות.
