מיתון, האטה או משבר - הצרכן הישראלי לא מחכה להגדרה המדויקת של המצב הכלכלי, הוא פשוט מצטמצם. סקר שביצעה חברת הסקרים "שילוב" מגלה, כי לא פחות מ-41% מהישראלים נפגעו מהמצב הכלכלי, כאשר בקרב הכנסות נמוכות שיעור הנפגעים גבוה ממחצית ועומד על 53%. מניתוח תוצאות הסקר על-פי מין, גיל, הכנסה והשכלה, עולה כי היקף הפגיעה בצריכה מגוון, כאשר חלק מהנשאלים דיווחו על ביטול מוחלט של רכישות מתוכננות, ואחרים דיווחו כי הקפיאו או צמצמו צריכה של שירותים ומוצרים מסוימים. גם בסעיף זה מדובר בטווח רחב של הוצאות שהשתנו עקב המצב הכלכלי - בעוד שאחדים ויתרו על צריכת שירותים המוגדרים כמותרות, אחרים החלו כבר בשלב הזה לחתוך בבשר החי.
הסקר בוצע ב-22 באוקטובר בקרב מדגם אקראי ומייצג של 485 נשאלים יהודים בני 18 ומעלה, באמצעות מערכת הסקרים הממוחשבת של חברת "שילוב".
יש שמקפיאים, יש שמבטלים
"שיעור הפגיעה בציבור נרחב ביותר", אומר ישראל אוליניק, מנכ"ל קבוצת שילוב Millward Brown. "כרבע מהאוכלוסייה צמצמו בצריכת מוצרים ושירותים, 14% ביטלו בפועל קניות, וכמעט 30% דחו החלטות בנוגע לקניית מוצרים".
המוצרים והשירותים העיקריים שההחלטה בנוגע לרכישתם נדחתה הם הלבשה וטיפוח, מזון, מוצרי חשמל, ריהוט, מכוניות, ונופש ופנאי. בניתוח הנתונים לפי רמת ההכנסה, עולה שבעלי הכנסה ממוצעת גם מצטמצמים פחות וגם דוחים פחות את החלטות הקנייה שלהם בשלב זה. מי שכן חושב פעמיים הם דווקא בעלי ההכנסה הגבוהה מהממוצע, ופחות מפתיע, אלו שהכנסתם נמוכה מהממוצע. יש להניח שהסיבה, בקרב בעלי ההכנסה הגבוהה, היא הרצון לקנות מותרות שאינן הכרחיות ושרכישתן יכולה להידחות עד יעבור זעם. כך למשל בנושא רכישת מכוניות, שם דיווחו 6% מהם על דחיית ההחלטה, לעומת 2% בקרב בעלי ההכנסה הממוצעת ו-1% בקרב בעלי הכנסה נמוכה מהממוצע. גם בתחום הרהיטים דוחים בעלי ההכנסה הגבוהה את הרכישה (7%), וכמותם גם אלה מהצד השני של מתרס ההכנסות (5%). בעלי ההכנסה הממוצעת כמעט שלא שינו תוכניות בהיבט זה, ורק 1% מהם דיווח כי דחה את רכישת הרהיטים.
יותר השכלה, יותר צמצום בצריכה
מעניין לראות כי בעוד ששיעור כמעט זהה של בעלי השכלה גבוהה מהממוצע ונמוכה מהממוצע דיווחו כי צמצמו את הצריכה - 29% ו-28% בהתאמה - בקרב בעלי ההשכלה הממוצעת שיעור המצטמצמים נמוך יותר ועומד על 17%. הפערים באים לידי ביטוי גם בסעיף המזון - 20% מבעלי ההשכלה הנמוכה מהממוצע צמצמו בצריכת המזון, 15% מבעלי ההשכלה הגבוהה מהממוצע נהגו באופן דומה, ורק 8% מבעלי ההשכלה הממוצעת שינו את הרגליהם.
מגמה דומה משתקפת גם כאשר מנתחים את הנתונים לפי חתך של הכנסה - בעלי ההכנסות הגבוהות והנמוכות מהממוצע צמצמו את הצריכה יותר מאשר בעלי ההכנסה הממוצעת. 33% מבעלי ההכנסה הנמוכה מהממוצע דיווחו על צמצום, וכמוהם גם 26% מבעלי ההכנסה הגבוהה. מבין הנשאלים בעלי ההכנסה הממוצעת 21% דיווחו על צמצום. גם כאן יש פערים דומים כשמדובר בצריכת המזון - רק 9% מבין בעלי ההכנסה הממוצעת צמצמו את צריכת המזון, כאשר יותר מפי 2 - 21% מבעלי ההכנסה הנמוכה - דיווחו על מהלך דומה. צמצום בתחום המזון מורגש גם בקרב בעלי ההכנסה הגבוהה - 13% דיווחו כי נקטו צעד כזה.
יש להניח, כי המניעים לצמצום אינם זהים - בעוד שבעלי ההכנסה הנמוכה מכווצים את סל המזון שלהם, בעלי ההכנסה הגבוהה מקצצים בהוצאות על מוצרי מזון פרימיום, כאשר הסל הבסיסי, ואפילו יותר מבסיסי, איננו נפגע. בעלי ההכנסה הממוצעת, שאינם צורכים הרבה מוצרי מזון פרימיום, החלו להצטמצם, אך בינתיים לא ממש חותכים בבשר החי.
עושות פחות שופינג
נתון בולט בסקר הוא הפער בין צמצום הצריכה בקרב נשים - 34%, לבין צמצומה בקרב הגברים - 18%. למעשה, הנשים מצמצמות יותר בכל הסעיפים שנבדקו - בתחום מוצרי המזון שיעור הצמצום בקרב הנשים גבוה פי 3 מזה של הגברים, ובנקודה, הרגישה מבחינתן, של הלבשה וטיפוח מדווחות הנשים על צמצום הגבוה פי 6 מזה שמדווחים הגברים.
האם הצמצום הוא תוצאה ישירה של אהבת השופינג בקרב הנשים בימי שגרה? לא בהכרח. לדברי אוליניק, לפחות בסעיף מוצרי המזון, ההסבר לפער בין הנשים לגברים הוא שהנשים הן הקונות העיקריות של מוצרים אלו. טענה זו מוצאת חיזוק בסעיף הפנאי והנופש, שם קיים כמעט שוויון בין הנשים שדיווחו על צמצום (5%) לבין הגברים (4%).
הנשים לא רק מצמצמות יותר את הצריכה בפועל, אלא שמבין הנשאלים שיעור גבוה יותר החליט לדחות קניות מתוכננות. למעשה כמעט שליש מהנשים (32%) דחו החלטת קנייה עקב אי הוודאות, לעומת כרבע מהגברים (24%). האם זה משום שהגברים אימפולסיביים יותר שהם פשוט קונים פחות מלכתחילה? תלוי את מי שואלים.
הגיל עושה את שלו
שיעור צמצום המוצרים בכלל ומוצרי המזון בפרט עולה עם הגיל. המצטמצמים העיקריים הם בני ה-50 פלוס, כאשר כשליש מהם דיווחו על צמצום בצריכה בכלל (לעומת 30% מבני 30-49), ו-22% דיווחו על צמצום בצריכת מזון (לעומת 14% מבני 30-49). בני 30-49 צמצמו בצריכת שירותי נופש ופנאי בשיעור גבוה יותר מקבוצת האוכלוסייה הצעירה יותר שנדגמה - בני 18-29 (7% ו-2% בהתאמה). באופן כללי, הצעירים מושפעים בשלב זה הכי פחות. יש להניח שאחת הסיבות לכך היא שבקרב אוכלוסייה זו שיעור בעלי המשפחות נמוך יותר, וכתוצאה מכך גם ההוצאות נמוכות יותר. 15% מהם דיווחו על צמצום בצריכה באופן כללי, כאשר 5% צמצמו את צריכת המזון, 2% צמצמו הוצאות על הלבשה, ו-2% צמצמו את ההוצאות על הפנאי.
רוצים את הכסף בבית
10% מהנשאלים דיווחו כי על רקע המשבר פדו כספי חסכונות, פנסיה, קרנות השתלמות או קופות גמל. לא כולם הוציאו את כל הסכומים שחסכו - 4% מהם פדו את כל הסכום, שיעור זהה של 4% פדו רק חלק קטן, ו-2% פדו חלק משמעותי.
מבין כלל הפודים בולט הפער בין אלה שהכנסתם גבוהה מהממוצע (9%) לבין אלה שהכנסתם ממוצעת או נמוכה מהממוצע (13% כל אחד). באופן די טבעי, בקרב הנשאלים הצעירים יותר (בני 18-29) שיעור הפודים נמוך משיעורם בקרב יתר הנשאלים המבוגרים יותר (7% לעומת 12%). שיעור הפודים בקרב האוכלוסייה שגילה 30-49 ובקרב בני ה-50 פלוס דומה.
אגב, גם בסעיף זה בולט הבדל בין נשים לגברים - מבין כלל הפודים, 12% הן נשים ו-8% הם גברים.
10 כללים להיערכות משק-בית לתקופת מיתון
בתקופה של אי ודאות כדאי להישמר מתשלומים, להפריש תקציב נוסף להוצאות בלתי צפויות ולבדוק: אולי בכלל מגיע לכם החזר מס?
אורי היימן, מנכ"ל חברת אוצר ייעוץ ואימון כלכלי למשפחות, מייעץ כיצד לצלוח את החודשים הקשים בכמה שפחות זעזועים:
1. הגדלת מרכיב ה"בלתי צפוי" בתקציב החודשי: אם בתקופות "רגילות" מומלץ לכל משק בית להפריש 5% מדי חודש לקטגוריית "הוצאות בלתי צפויות", מומלץ כעת להעלות את שיעור ההפרשה ל-7%-10%. סכומי כסף אלה לא אמורים להיות מושקעים/ מופרשים אלא להמשיך להתגלגל בחשבון העו"ש.
2. אי לקיחת התחייבויות לטווח קצר (שנה-שנה וחצי): מכיוון שבתקופה כזאת חשובות מאוד הגמישות התקציבית והנזילות, חשוב לא להעמיס הוצאות קבועות. "אם בעוד כמה חודשים נגלה ש-100 אלף השקלים מקרן ההשתלמות שבנינו עליהם להוצאה גדולה נשחקו ב-20%, ניאלץ להשלים ממקור אחר את ההפרשים, ולכן אי אפשר להיכנס היום להוצאות גדולות בתשלומים שייפרשו לשנה, שנה וחצי. לדוגמה, רכישה של ריהוט בתשלומים של 1,500 שקל למשך 18 חודשים, עשויה להתברר כמקח טעות במידה ולדוגמה יוחלט במקום העבודה שלכם על קיצוץ רוחבי בשכר". היימן מדגיש כי ההחלטות החשובות הן דווקא אלה המשפיעות על הגמישות התקציבית בטווח הקצר. "תשלומי משכנתא ל-20 שנה לא ישנו דבר בטווח הקרוב".
3. שינויים ברמות הכנסה: משפחות רבות מסתמכות על הכנסות שנתיות הנובעות מבונוסים, משכורות נוספות ותגמול על הישגי הארגון ורווחיו. יש להניח כי מרכיבים אלו לא יגיעו השנה, ולכן חשוב לבנות את התקציב החודשי בהתאם. גם הכנסות מהשקעות בנדל"ן, כמו דמי שכירות, עשויות לרדת.
4. הגדרת צרכים: כאשר ניגשים לביצוע שינויים בכלכלת משק הבית יש לברר תחילה את הצרכים וכן את סולם העדיפויות של כל אחד מבני המשפחה. לשם כך מציע היימן לכל אחד להכין "סקאלת צרכים" ולהגדיר בה כל צורך לפי קטגוריות קיומי/הכרחי/רצוי.
5. הקפאת תשלומים: לא כולם מודעים לכך, אבל חסכונות ותשלומים דוגמת משכנתא, אפשר להקפיא ולפרוס. החברות מסכימות לרוב להקפאה בטווח של עד שנה. הכסף שלא שולם נצבר לחובת החייב, וזה יכול לפרוע את החוב בשתי דרכים: הגדלת תקופת התשלומים, או הגדלת התשלום החודשי. "הקפאת תשלומים ופריסתם מחדש היא האשראי הזול ביותר שניתן לקבל כיום בשוק, והוא אינו משפיע על האשראי הבנקאי של משק הבית ו'חונק' אותו", אומר היימן.
6. בדיקת החסכונות ארוכי הטווח: המשבר הנוכחי מוכיח עד כמה חשוב להתייעץ עם איש מקצוע אובייקטיבי בכל הקשור לקרנות פנסיה, קופות גמל וביטוחים. "רובנו איבדנו בתקופה האחרונה כספי פנסיה. החוכמה בתקופת הפסדים היא להפסיד כמה שפחות. אם עד עכשיו לא היינו מודעים להפקדות שלנו, זה הזמן להתעורר ולהחליט איך הוא רואה את ההשקעות שלו מכאן והלאה".
7. הישמרו מפיתויים: אחת ההשפעות הניכרות של המשבר מגיעות מכיוון הבנקים, אשר מקשיחים משמעותית את הקריטריונים בקבלת אשראי (ולפעמים לא סתם). ישנם גופים, בעיקר חוץ בנקאיים, אשר מציעים אשראי אקספרס "ללא ערבים וביטחונות". אשראי מסוג זה יתברר בדרך כלל כיקר מאוד - הריביות מגיעות לעיתים לרמות של 18% לשנה. "המון משפחות מתפתות להיות 'נרקומניות' של אשראי, ולכן, לעיתים יש להודות לבנק על כך שהוא אומר לכם לא.
8. להפסיד כמה שפחות: תקנות המס במדינת ישראל מאפשרות קיזוז הפסדים עם רווחים בשוק ההון. לדוגמה: אם קיבלתם במהלך השנה הכנסה מריבית בגין אחזקת אג"ח קונצרניות, ניתן יהיה לקזז הפסדי הון ממימוש ניירות ערך. פנו ליועץ מס ובדקו את הזכאות שלכם להחזר מס.
9. ניהול, ניהול, ניהול: אמנם קצת קלישאתי, אולם אחת הסיבות לכך שמדינת ישראל מייצרת יציבות בפני הזעזועים הפוקדים את כלכלות המערב הינה הניהול הקפדני ושמירה על מסגרת התקציב. כך גם חייבים לנהוג משקי הבית - מיפוי הוצאות והכנסות, תכנון תקציב ובקרת הוצאות וניהול תזרים המזומנים. הניהול מתבצע בשתי רמות: טכנית ועקרונית. ברמה העקרונית כדאי בתקופות כאלה לצבור ידע להבנת המגמות בשווקים ולרכישת כלים. ברמה הטכנית, יש להבין בצורה יותר מעמיקה את ההוצאות וההכנסות החדשות שלנו בעקבות המצב. כך למשל אין להסתפק בידיעה מה גובה החיוב החודשי באשראי, אלא לנתח את דפי החיוב ולהבין כמה מתוכו מוקדש למזון וכמה להוצאות אחרות.
10. שיחות שכר - לא השנה: נובמבר-דצמבר הם מדי שנה החודשים להם מחכים העובדים בחוזים אישיים, כדי לדון בתנאי העסקתם בשנה הבאה, ומתכננים הוצאות על סמך ההעלאה הצפויה. הסימנים מראים כי השנה שיחות אלה ייאלצו להידחות, ולכן כדאי להיערך בהתאם.
